על ארבע מבעבעות

עוד בימי הרומאים עשו יינות בחבל שמפניה, אך רגע התהילה שלהם החל להתגבש רק בסוף המאה ה־17, כאשר הנזיר דום פריניון, האחראי על היקב במנזר סן־פייר ד'אוטווילר, פיתח, שכלל והפך את היינות האלה לשמפניה. האיש, אשר הלך לעולמו בשנת 1715, השאיר אחריו את האלגנטי והמפורסם שבין יינות העולם.

כמאה בתי שמפניה, כפי שהם מכונים, פועלים בחבל. הם מפיקים בין 250 ל־300 מיליון בקבוקים בשנה, לפי הבציר, ומייצאים יותר מ־90% מהתוצרת לכ־160 מדינות ברחבי תבל. אחד הוותיקים והטובים ביותר הוא לורן־פרייה, שנוסד ב־1812, השנה שבה כבש נפוליאון בונפרטה את מוסקבה.

(מימין) רוזה ברוט, ברוט, דמי-סק ואולטרה ברוט של לורן-פרייה צילום: דן לב

הקיסר הצרפתי, חובב שמפניה מושבע (שאמר: "לאחר ניצחון הנך ראוי לשמפניה; לאחר תבוסה - אתה זקוק לה"), נהג לסייר במרתפי היקבים, לטעום מכלי ראשון, ובזכותו היה היין המבעבע הזה לאופנתי כל כך בפריז, עד היום. בית לורן־פרייה הוקם על ידי יצרן החביות אלפונס פיירלו, שהורישו ב־1881 למנהל המרתף האהוב שלו, איז'ן לורן, ולרעייתו מתילד־אמילי פרייה. צירוף שמותיהם נתן לשמפניה את כינויה. "השמפניה של האלמנה מתילד" - כך נקראה לאחר שהבעל הלך לעולמו אחרי שבע שנים בלבד - זכתה לביקוש גדול בצרפת ובאנגליה, ובשנת 1914 קבעה שיא מחוז בייצור: 50 אלף תיבות. זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה נמכר הבית למשפחת דה נונאנקור, שבנה ברנרד היה מחיילי צבאו של הגנרל לקלר, וכבש ב־1945 את "קן הנשרים", מעון הנופש של היטלר באלפים הבוואריים. במרתף היין של הפיהרר המובס מצא ברנרד לתדהמתו מאות בקבוקי שמפניית לורן־פרייה שהנאצים החרימו אצל אמו חמש שנים קודם לכן.

חברת אקרמן החלה ליבא לישראל ארבע שמפניות של לורן־פרייה:

לורן־פרייה ברוט. שמפניה העשויה ענבים מחלקות מובחרות שונות, בלנד של שרדונה (בעיקר), פינו נואר ופינו מונייה. היא מגלה בכוס גון קש חיוור עם ארומות נעימות ורעננות טובה על החך. מחיר: מ־160 שקל ל־375 מ"ל, ועד 1,200 שקל ל־3,000 מ"ל.

לורן־פרייה אולטרה־ברוט. שמפניה מופלאה ביובשה ובפריכותה, עשויה תערובת של שרדונה ופינו נואר. התסיסה השנייה שלה בבקבוק נמשכת ארבע שנים. יש לה גוון זהוב קורן, ארומות הדריות מדגדגות וסיומת נהדרת. מחיר: 380 שקל ל־750 מ"ל.

הכרמים של בית לורן-פרייה בחבל שמפניה. מהוותיקים בחבל

לורן־פרייה דמי־סק. שמפניה ידידותית עם טעמי מתיקות רכים, עשויה בלנד של שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה. מחיר: 275 שקל ל־750 מ"ל.

לורן־פרייה רוזה ברוט. עשויה בשיטות המסורתיות של המאה ה־17, על טהרת הפינו נואר (התירוש והקליפות נפרדים בעת התסיסה אחרי ריקוד מהיר וקצר). יש לה ניחוחות מפתים של פטל ודובדבן. היא נמכרת בבקבוק הגוצי המעוצב על פי בקבוקי השמפניה של פעם. מחיר: 495 שקל ל־750 מ"ל.