האביב הגיע ליקב רקנאטי

יין הרוזה הוא ילד הסנדביץ' של משפחת הגפן. תמיד באמצע בין האדום ללבן. עושים אותו פחות מאת היינות האחרים, לא בכל אזורי היין בעולם, וכמובן גם צורכים אותו פחות. אולם הרוזה, במיטבו, הוא המבשר האמיתי של סוף החורף. ברוב מדינות היין אשר סביב אגן הים התיכון - והלוואי שבקרוב גם אצלנו - יודעים כי אין כמו כוס של רוזה צונן, ביום שטוף שמש, ליד צלחת מאזטים. הכל נראה אז אפשרי יותר.

ההתפרצות הסנטימנטלית הזאת באה אפרופו יין רוזה חדש ומצוין שהושק בשבוע שעבר מטעמו של יקב רקנאטי, לצד שלושה יינות חדשים נוספים. זהו פרי רוחו ועבודתו של היינן גיל שצברג, אשר נכנס לעבודה ביקב לפני כשנה, וסימני הזיהוי של טביעות אצבעותיו כבר ניכרים בהשקה הנוכחית. שצברג, יליד צרעה, אחד מקיבוצי היין, בוגר אוניברסיטת דיוויס בקליפורניה, עבד בכרמל, הקים ב־2000 כיינן את יקב אמפורה ונחת ברקנאטי עם עזיבתו של היינן הקודם, לואיס פסקו.

רקנאטי, רוזה, 2008. היין נעשה מענבי ברברה ומרלו, פרי כרם מנרה שבגליל העליון, ממש על גבול הלבנון. הגפנים נטועות שם בגובה של 800 מטר מעל פני הים, ונהנות מאוד מהבדלי הטמפרטורה השוררים במקום בין היום ללילה. זה, בין השאר, מה שגפנים מבקשות כדי לתת בסופו של דבר פרי מאוזן ועשיר בארומות. ענבי הברברה (זן איטלקי מאזור פיימונטה) וענבי המרלו נבצרו במקביל, בבציר ידני, בשעות הבוקר והועברו ליקב במהירות רבה, במכלים קטנים, כדי להבטיח את שלמותו של הפרי ואת איכותו.

באופן הקלאסי עושים רוזה מענבים אדומים אשר אחרי הסחיטה נותרו לשהות בחברת קליפותיהם זמן קצר יחסית, כמה שעות, יום־יומיים. מכיוון שחומרי הצבע של הענב נמצאים רק בקליפות, מקבל היין את הגוון הוורוד, הבהיר. שצברג עובד אחרת, ומנצל לטובתו את הבדלי התכונות בין שני הזנים. ענבי הברברה, אשר נתנו כ־85% מן היין, נסחטו בעדינות והופרדו מקליפותיהם, ובמקביל ענבי המרלו הועברו למכל תסיסה עם קליפותיהם, והתירוש שלהם ספג במשך כמה שעות טעמים, ארומות וצבע מהקליפות, בטרם הופרדו. בסופו של דבר אוחדו שני סוגי התירוש ותססו יחדיו.

מרלו וקברנה. יישון צרפתי-הונגרי

התוצאה נהדרת. זהו רוזה מלא שמחת חיים, הוורוד שלו שופע אור, ניחוחות פרי מתוק וריח תות שדה טרי מענגים את האף, ועל החך הוא קל וטעים. אין לרוזה יכולת וסיבה להאריך ימים בבקבוק; שנה־שנתיים והוא מפנה מקום לבציר הבא. הרוזה של 2008 אמור להקל עליכם את הקיץ של 2009. הכינו את הבקבוקים. מחיר מומלץ: 69 שקל.

רקנאטי, קברנה סוביניון, רזרב 2006. יין מענבי כרמים של קיבוץ מנרה ומושב כרם בן זמרה, בגליל העליון, משתי חלקות קטנות הנמצאות על שני סוגי אדמה: האחת טרה רוסה והשנייה גיר, שהשילוב ביניהן הביא ליצירת "בלנד" בתוך הזן עצמו. היין התיישן במשך 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, בשילוב עם מעט חביות הונגריות, המעניקות ליין שמץ מענג של אשליית מתיקות. מעבר לכך מדובר ביין בעל ארומות עזות, אף עשיר ומושך, טעמים מורכבים ומלאות טובה. יין אלגנטי מאוד המומלץ לארוחות בשר עם רטבים או גבינות בעלות טעמים מודגשים. מחיר מומלץ: 95 שקל.

רקנאטי, מרלו, רזרב 2006. היין הזה מעביר אותנו לטרואר באזור יין אחר, אל כרם ענבי מרלו בעמק האלה. כורמים וייננים משוכנעים על פי הניסיון המצטבר בארץ כי אזור עמק האלה (שכרמיו משובחים באופן כללי) מתאים במיוחד לגידול המרלו. היין נעשה בתוספת של כ־15% ענבי קברנה סוביניון מכרם בן זמרה, וגם הוא התיישן במשך 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, בתוספת חביות הונגריות. התוצאה היא מרלו אלגנטי, עם מכלול התכונות שמחפשים חובבי הזן. ארומות השזיף הבשל, הריבתיות של גרגירי היער, וכל זה בתוספת ניחוחות תבליני עץ החבית והעישון העדין. על הלשון הוא קטיפתי, חלק וטעים. מחיר מומלץ: 89 שקל.

רקנאטי, סוביניון בלאן, 2008. קלאסי ונעים בסוגו. היין מפגין ארומות פרי טרופיות וניחוחות משעשעים של פומלה טרייה. על הלשון הוא קל, מאוזן וטעים. לשתות קר, בארוחות דגים או ליד סושי. מחיר מומלץ: 48 שקל.