פיל, אוהב אמרולה?

כל ילד באפריקה מכיר את הסיפורים על פילים ענקיים, שריח של אלכוהול מגיע לאפם וגורם להם להתנפל בכל כובד משקלם על חנויות לממכר משקאות חריפים בפאתי עיירות וכפרים, להרוס, לנפץ ולשתות לשוכרה. אחר כך, טרופי חושים, הם זורעים הרס ואימה בכל מה שנקרה בדרכם. פילים שיכורים? אכן. שלושה מדענים בריטים מאוניברסיטת בריסטול, דיוויד המפריס, סטיב מוריס ודן ריינולדס, הקדישו לנושא מחקר שפורסם ב־2005 בירחון "Physiological and Biochemical Zoology", ובו הסבר אפשרי לתופעה המעניינת, והוא קשור לעץ המרולה.

מעודד היריון

אמרולה. לא רק לפילים

העץ הזה, שצומח בשפע בדרום אפריקה ומגיע עד לגובה של 15–18 מטר, מניב בכל שנה יבול של יותר מ־1.5–1 טונות של פרי קטן ועגול, אשר בשיא הבשלתו נהפך לצהוב, ותוכו לבן, מתוק ובעל ריח אקזוטי ומושך. האפריקאים אוהבים אותו מאוד והוא חלק קבוע בתפריט שלהם. הוא עשיר מאוד בוויטמין סי ומוגש בכמויות גדולות לכלות צעירות, בגלל האמונה שיש לו סגולות מופלאות לעודד הריונות - זאת מכיוון שעצי המרולה מחולקים לזכרים ולנקבות, ורק הנקבות נותנות פרי.

גם הפילים אוהבים עד מאוד את פרי המרולה, ולפי האופן שבו הם מחפשים את העצים ותוקפים ביסודיות את הפירות, אין ספק שמדובר במאכל תאווה בעיניהם. כאשר הפרי נושר לקרקע הוא מתחיל לתסוס במהירות, ובתוך זמן קצר נוצר בו אלכוהול בחוזק של כ־3%. הפילים שאוכלים את הפרי התוסס מגלים את התכונות המפתות של האלכוהול, ויש בהם - כמו אצלנו - כאלה שמפתחים תשוקה בלתי נשלטת לחומר.

מה שטוב לפילים טוב גם לבני האדם, והאפריקאים היו מזקקים מפרי המרולה משקה אלכוהולי משך דורות רבים. לפני כ־20 שנה החל בדרום אפריקה גם ייצור קבוע של ליקר המבוסס על פרי העץ ושמו אמרולה, וזה נהפך למשקה מצליח ומבוקש בעולם, המיוצא באופן רציף לכ־70 מדינות, ובהן גם ישראל.

מלקטי הפירות משתדלים להגיע לעצים לפני הפילים, כדי לא להיקלע לתחרות מסוכנת, ואחרי שהפרי נאסף הוא מנוקה מקליפתו ונסחט, והמיץ המתקבל עובר תהליך של תסיסה מבוקרת הנותנת סף אלכוהולי גבוה יותר מהתסיסה בטבע. עם סיום התסיסה עובר המשקה זיקוק במזקקות נחושת, מהסוג המשמש להכנת ברנדי, ואז הוא מועבר לפרק התיישנות של כשנתיים בחביות עץ אלון.

במשך השנתיים האלה, באופן קבוע, מועשר המשקה שבחביות בתמצית מרוכזת של פרי עץ המרולה, ובסופו של דבר, לפני הביקבוק, הוא מעורבב עם קרם שמנת, באמצעות טכנולוגיית מזון חדישה הנותנת תוצר הומוגני ובעל מרקם נעים. אם התוצאה הסופית מזכירה למישהו ברמז את האייריש קרים, הוא לא טועה.

ליקר אמרולה: לגימה כיפית בהחלט, למשל בסוף ארוחה. הוא טעים (17% חוזק אלכוהולי), יש בו רמזי אקזוטיקה, ושותים אותו בדרך כלל עם שתיים־שלוש קוביות קרח. אפשר לחזקו בתוספות של רום או וודקה, או להשתמש בו כחלק מקוקטייל, בצירוף ליקר קפה. מחיר מומלץ: 135 שקל.