הפסקה לעסקית: חומוס ונבטים

בימים שבהם הקפיטליזם כבר פחות באופנה, נראה שמסעדות כמו אבא גיל - חומוס אורגני וארוחות על פי התיאוריה המקרוביוטית - הן המקום הנכון לראות ולהיראות בו. המסעדה, הקרובה כל כך לסיטי התל אביבי אבל רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב, משדרת פשטות, צניעות ואפילו סגפנות. מסרים שלא תמיד מסתדרים עם אוכל טוב, אבל באבא גיל דווקא הם שנותנים את הטעם.

שלושה מסלולים יש להם בעסקית: ארוחת תבשילים הכוללת צלחת מתבשילי היום וסלט או שתייה קלה; ארוחת חומוס הכוללת מנת חומוס, סלט ושתייה קלה; וארוחת מרק הכוללת מרק, חומוס קטן וסלט קטן. כל הארוחות עולות 42 שקל. בחרנו באופציות החומוס והתבשילים.

מסעדת אבו גיל. עסקית תבשילים ב-42 שקל. פלאפל אפוי מעדשים, קינואה, נבטוטים ועוד כל טוב של בריאות צילום: בועז אופנהיים

החומוס של אבא גיל, שטחון גס ועשוי מחומוס אורגני וטחינה אורגנית משומשום מלא, שונה לגמרי ממה שחובבי חומוס מכירים ממקומות אחרים. אולי בגלל השימוש בטחינה מלאה, שצבעה כהה וטעמה דומיננטי, קשה לשפוט את החומוס פה בקריטריונים המקובלים. הוא הוגש חמים ותובל בעדינות רבה, הטריות ואיכות המרכיבים הורגשו היטב, והוא היה טעים מאוד.

צלחת התבשילים כללה כל טוב בסגנון הבריאותנים. היה בה כדור פלאפל אפוי (לא מטוגן, חלילה) עשוי מעדשים, שהיה קצת מוזר לטעמנו. היתה שם פשטידה טעימה מחומוס, בטטה ומנגולד. היתה מחית מעדשים חומות שתובלה בהל והיתה מצוינת ומפתיעה. היה סלט שעועית מאש שהיה, מן הסתם, בריא מאוד, אך אני מודה שטרם גיליתי את קסמה של הקטנייה הזו. היתה בטטה אפויה והיה תבשיל קינואה. הסלט שהוגש ליד המנות כלל עגבניות עייפות, חסה ונבטוטים פריכים ומענגים, שהתבררו כנבטי מאש, שההנבטה עשתה עמם חסד גדול.

כששאלתי את המלצר הג'ינג'י המהורהר אם יש משהו מתוק לסיום הוא קימט את אפו, ואני נבהלתי. אמרתי משהו שלא במקום? הוקל לי כשהתברר שהוא פשוט ניסה להיזכר אם יש קינוח. הוא חזר מהמטבח ובידיו צלוחית עם ממתק תמרים ואגוזים (12 שקל), שהיה טעים להפתיע.

הבעלים - העומד במשך כל שעות הצהריים מאחורי הסירים, ממלא את הצלחות בתבשילים, טוחן, מערבב ומתבל — נראה כמי שמתרגל מדיטציה למחייתו, וגם אנחנו התחלנו להירגע. האם זה המקום הנכון לאלה שמבלים את ימיהם מול המסכים האדומים? קצת בריאות, קצת איזון, קצת צניעות - זה מה שהולך עכשיו.