תעשיית המזון בישראל במאבק מול היבוא הזול: "ממשלת ישראל סייעה ליבוא ופגעה בתעשיית המזון בארץ"
תעשייני מזון אומרים כי יבוא המוצרים מחו"ל זול מתמיד, ואילו עלויות הייצור בישראל הרבה יותר גבוהות ומקשות עליהם להמשיך לייצר כאן. איך מתמודדים עם היבוא? סבסוד החקלאות, אוטומציה, ופיתוח מוצרים בעלי ערך בריאותי לצרכנים
"בשנים האחרונות קל לייבא מוצרי מזון זולים. נשאלת השאלה האם באמת שווה להיות תעשיין בישראל". כך אומר מנכ"ל שטראוס ישראל אייל דרור בראיון עם "כלכליסט".
- הטוּנָה של סטארקיסט היא קצה הקרחון
- אסם במו"מ עם חברת נסטלה להפצת חטיפי במבה בארה"ב
- "תעשיית המזון עוברת שינויים כדי להתאים עצמה לעידן החדש"
על פי דרור ותעשיינים נוספים ששוחחנו עמם, היבוא הוא האתגר המרכזי שיצטרכו להתמודד איתו בשנים הקרובות. לפי דרור, הסיבות ליבוא המואץ קשורות לתופעות עולמיות, אך גם למדיניות הממשלה.
"שוקי המזון במערב לא צומחים משום שהאוכלוסייה באירופה לא גדלה והמצב הכלכלי בשנים האחרונות לא אפשר צמיחה. לכן, ליותר מפעלי מזון באירופה יש capacity (קיבולת ייצור) פנויה והם התחילו לייצר למותגים פרטיים (של רשתות המזון — א"ג). קיבולת הייצור הזמינה מאפשרת לקנות בקלות סחורה זולה. תוסיף לזה את שער היורו הנמוך, ומהלכים להורדת מכסים שהמדינה מקדמת. כל אלה מעודדים יבוא".
מנכ"ל אסם אבי בן אסייג מוסיף: "העיסוק הממשלתי נוטה יותר לכיוון של יוקר המחיה ופחות לתעשייה. בגלל יוקר המחיה מביאים מוצרים זולים מחו"ל".
אם קל לייבא, למה להישאר בארץ?
דרור: "ראשית, זו אידיאולוגיה. משפחת שטראוס מאמינה בישראל. שנית, אנחנו יודעים לעשות התאמות לקהל הישראלי, וזה נותן לנו יתרון מול המתחרים. למשל, היינו ראשונים בשוק שחיברו בין יוגורט מעושר חלבון לספורטאים (דנונה פרו — א"ג)".
לא כל בכירי התעשייה ששוחחנו איתם מסכימים עם הבחירה של שטראוס. יש כאלה שחושבים כי אם המצב יימשך, תעשיית המזון תיעלם.
מנכ"ל ובעלי מאיר בייגל גלעד זילברברג: "היבוא גדל כי עלות הייצור בישראל הפכה לאחת היקרות בעולם: מחיר השכר, האנרגיה, הנדל"ן, שער שקל חזק והורדת המכסים ממדינות שעלות הייצור בהן נמוכה מישראל יקשו על התעשייה המקומית לשרוד מול היבוא. עלות המעבר לייצור בחו"ל זולה. תעשיית המזון תקטן על חשבון המעבר לחו"ל".
שלום זיידלר, יו"ר ויסוצקי, מבעלי החברה ויו"ר איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים, מסכים: "ממשלות ישראל, ובייחוד הנוכחית, אימצו מדיניות המרחיבה את יבוא המזון, וכך נפגעת התעשייה הישראלית. תעשיות המזון והחקלאות חשובות לביטחון. בימי משבר מדיני נתקשה לייבא מזון".
זיידלר מוסיף כי אחת הסיבות הבולטות למחיר הנמוך של המזון המיובא היא הכשרות. "לדוגמה, יצרנים כתנובה או טרה עובדים בישראל רק 5 ימים בשבוע כדי לקבל כשרות. לא עובדים בשישי ובשבת. אבל מפעלים שמייצרים גבינה בפולין ובמדינת אחרות עובדים 7 ימים בשבוע, ובכל זאת הגבינה הצהובה שמגיעה לארץ מקבלת כשרות".
בן אסייג: "התעשייה בארץ לא תוכל להגיע לרמת הפריון של תעשיות מקבילות בעולם בעיקר בגלל הכשרות, והעובדה שאנחנו מייצרים לשוק מצומצם".
מדוע ייצור לשוק קטן פוגע בפריון?
"כי צריך לייצר מגוון מוצרים על קו ייצור אחד, וזה מחייב התאמות, לעתים כמה פעמים ביממה. במפעלים בעולם שמייצרים לשווקים גדולים קו הייצור לא משתנה במשך יממות, שבועות ואף חודשים. אצלנו, כפועל יוצא של מבנה השוק, קווי ייצור נעצרים באופן מתוכנן כמה פעמים ביום. זה יוצר אתגר בכל מה שקשור לאוטומציה, בעיקר של קצות קווי הייצור".
מדוע?
"רובוט לא יודע לקחת עיצובים שונים של מוצרים או אריזות שונות. אתה שם רובוטים רק בקו ייצור של מוצר שנמכר הכי הרבה ומיוצר הכי הרבה. לכן עדיין תמצא הרבה עבודה ידנית בקווי הייצור, וקשה להגיע לייצור אופטימלי".
אז איך מתמודדים עם היבוא?
זיידלר: "סבסוד, בעיקר של החקלאות. תעשיית המזון תלויה בחומרי הגלם שמייצרים חקלאים. מדינות רבות מסבסדות חקלאות כדי להפחית את המחיר לצרכן, למנוע סגירת מפעלים ולאפשר את העסקת העובדים".
זילברברג: "כבר לפני כמה שנים זיהיתי את הבעיה. התחלנו בתהליך יקר כדי להפוך לחברה המייצרת מוצרים עם ערכים נוספים שבזכותם אפשר לגבות פרמיה בעולם, והשקענו באוטומציה ובחדשנות".
בן אסייג: "אנחנו מנסים לפתח מוצרים עם ערך מוסף לצרכן, כמוצרי בריאות, ומשקיעים הרבה באוטומציה".
יש מחסור בידיים עובדות בתעשייה. מהי הסיבה לכך?
זיידלר: "פעם הורים לא רצו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר מקצועיים כי היתה להם תדמית נמוכה, והמדינה לא השקיעה בהקמת בתי ספר נחשבים עם מקצועות תעשייתיים מודרניים. אין כאן תדמית טובה לעבודה בתעשייה והרבה לא פונים לעבודה בתחום. עכשיו פתאום מגלים שיש מחסור בכוח אדם".
דרור: "זה נעשה אתגר בכל המערב. יש מקצועות שלמדו בבתי ספר מקצועיים, אך בתי הספר האלה נעלמים. ב־20 השנים האחרונות העלייה מבריה"מ סגרה את הפינה הזאת, אבל העובדים האלה מתחילים לפרוש לפנסיה".
איך מתמודדים עם המחסור בכוח אדם?
דרור: "השקענו מאות מיליוני שקלים בשיפור ובייעול המפעלים ובהכשרת עובדים".
זיידלר: "תעשיית המזון בנויה על ידיים עובדות. המחסור בהן מפתח את הצורך להיכנס לרובוטיקה".
אם הייתם מתבקשים לייעץ לסטארט־אפ בענף המזון, באילו כיוונים הייתם ממליצים לו להשקיע?
בן אסייג: "הייתי מתמקד ב־3 צירים. ראשית, הפודטק שכולל איתור רכיבים טובים יותר לתזונת האדם והוצאת חומרים פחות טובים. שנית, לפתח אריזות ידידותית יותר לסביבה מחומרים שאפשר למחזר בקלות. שלישית, העולם הדיגיטלי פותח הרבה הזדמנויות גם בתזונה וגם ביכולת לתקשר עם צרכנים".
זילברברג: "עולם המזון מחפש פתרונות למזון טעים, עם ערכים תזונתיים גבוהים יותר ומחיר שווה לנפש".
זיידלר: "בתעשיית המזון התפתח תחום ה'קלין לייבל'. מוציאים רכיבים פחות בריאים לטובת רכיבים טבעיים".
מנכ"לית לאומיטק יפעת אורון: "יש בעולם התעוררות בפודטק. סטארט־אפים יכולים לתרום לתעשיית המזון בשתי דרכים עיקריות — להוזיל את עלויות הייצור, ולהיות בשבילם מנועי צמיחה". לדבריה, "אפשר למצוא פתרונות של predictive maintenance, כלומר מערכות שמנסות לצפות מראש תקלות, רובוטיקה, והפצה זולה ויעילה".
יעל כפיר מזר, ראש המערך העסקי בלאומי: "תעשיית המזון עוברת שינויים המצריכים מהשחקנים להמציא את עצמם מחדש כדי להתמודד עם העלייה במחירי התשומות כמו שכר מינימום, ומנגד עם רגולציה כמו חוק סימון מזון ואיכות סביבה. תעשיית המזון נדרשת לאמץ יסודות של חדשנות בייצור, בלוגיסטיקה ובשיווק, לפתח מוצרים חדשים ועוד".