גיל בפמן: "ייסוף של השקל היום זה הנזק של הייצוא בעתיד"

"בתרחיש המרכזי, הכוחות הבסיסיים יתמכו בשקל חזק לאורך זמן וזה מצריך התמודדות עם כלים ארוכי טווח ולא רק עם כלי הההתערבות במט"ח", כך אמר ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי בוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ולאומי.

לדברי בפמן, "ייתכן שעכשיו אנחנו גם באיזו אפיזודה שהשקל טיפה נחלש, אבל בסך הכול בעשור האחרון מדובר על תיסוף של 34% ביחס לסל המטבעות. הסיבות הן גורמים בסיסיים, לא סתם. בחשבון השוטף של מאזן התשלומים רואים עודף גדול מאוד מזה שנים, וזה משפיע על שער החליפין, וכך גם מצבת הנכסים והחובות של המשק הישראלי רואים שיש לנו יותר נכסים במט"ח וההשקעות האסטרטגיות בישראל מזרימות הרבה מאוד כסף פנימה אל ישראל ויש זרימה גדולה של מט"ח וזה יוצר לחץ על השקל. נוסיף גם את הגז הטבעי שהחל מ-2013 לוחץ מאוד על השקל בכיוון של תיסוף, כי הוא מחליף ייבוא ופותח אפשרויות של ייצוא, וזה ילווה אותנו לאורך זמן".

בפמן הוסיף: "כשמסתכלים על מטבעות ספציפיים, ולא רק על סל המטבעות, רואים בדולר, יורו, ליש"ט וכדומה - שכל אחד מהם הוא עם סיפור אחר - רואים שבליש"ט יש תיסוף של 44%, בדולר 15% וביורו 23%. צריך להבין שקודם כל זו בעיה שהיא פצצת זמן. התיסוף של היום זה הנזק של הייצוא בעתיד, ולפי בנק ישראל זה לוקח שנתיים. הוא משפיע באופן סלקטיבי הרבה יותר על הייצוא התעשייתי, הרבה יותר מעל השירותים כמו הייטק שפחות רגישים מאשר הייצוא התעשייתי שנאנק תחת כובד התיסוף. גם בתוך הייצוא התעשייתי, ככל שיורדים ברמת הטכנולוגיה הנזק של התיסוף הרבה יותר גדול".

גיל בפמן, בוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ולאומי צילום: נמרוד גליקמן

אך לדבריו הבעיות נמצאות גם במקומות אחרים. "אחד המדדים שנוהגים לפעמים להסתכל עליהם הוא מדד הקושי לעשיית עסקים בישראל. הבנק העולמי עושה דירוג כזה וישראל היא במקום ה-52 מתוך 190 מדינות כהממוצע ב-OECD הוא 27. כשמסתכלים על המדינות שבהן היו ביצועים עודפים של הייצוא לעומת מדינות אחרות, הקבוצה של המדינות עם ביצועי ייצוא טובים במידה ניכרת מהממוצע גם מתאפיינת בקלות עשיית העסקים, כלומר כולם ב-25% העליונים של הקלות בעשיית עסקים. הקלות של עשיית העסקים זה שובר שוויון בכל הנושא של התיסוף ורואים את זה גם במדינות כמו אוסטרליה או דרום קוריאה שהמטבע שלהן מאוד חזק".

בפמן הוסיף כי "גם רמת הפריון, התוצר לשעת עבודה בישראל, יחסית נמוכה עם 35 דולר לשעה לעומת כ-50 דולר ב-OECD. אנחנו לא רק בשליש התחתון של מדינות ה-OECD, אלא גם שקצב הגידול בפריון הוא מאוד נמוך, מה שאומר שאם זה ימשיך ככה לאורך זמן נישאר בשליש התחתון של התוצר לשעת עבודה, והבעיה הופכת עוד יותר גדולה כי בעלות לשעת עבודה אנחנו בשליש העליון וזה לא מתחבר טוב שני הדברים הללו. אפשר לראות לדוגמה את דרום קוריאה, שהפריון שלה דומה לזה של ישראל אבל הוא טס למעלה בקצב של מעל ל-1% בשנה ושלנו גדל בחצי מזה. זה בא לידי ביטוי בין השאר גם למה שקורה לייצוא. ייצוא הסחורות של ישראל - הצמיחה שלו במונחים דולריים נעצרה ב-2011 ויש אפילו ירידה קלה. בסקטור השירותים, לדוגמה, בעיקר שירותים כמו הייטק וכדומה שם הייצוא הולך וגדל".

בפמן אמר, כי "ההמלצות שלי הן קודם כל השקעות בהון, כלומר מודרניזציה של ענפים ישנים וצריך לעודד השקעות בתשתית שצריכים להיעשות. אחרי זה כל נושא ההון האנושי, לעודד קבוצות אוכלוסייה שאינן בכוח העבודה להצטרף לכוח העבודה, ולתת להן את הכישורים בכל דרך שהיא כדי לסגור את פער הכישורים הנורא של ישראל".