הקברניט
הברון האדום: האמת מאחורי אגדת הטייס הכי מפורסם בעולם
שמונים מטוסי קרב הפיל מנפרד פון ריכטהופן, בן אצולה תמהוני שהפך לטייס קרב כמעט בטעות. מטוסו האדום הטיל אימה על שמי אירופה, ומותו המוזר היווה תעלומה גדולה עשרות שנים. "הקברניט" מספר על האדם והאגדה, שהצליח להשתתף בהרפתקאות גם מתוך הקבר
שלום, כאן הקברניט; השעה היתה קצת אחרי 11 בבוקר וצליל מנוע בוכנה משתעל נשמע בשמי צרפת, מעל לנהר הסום. לא היה זה צליל חריג ולמעשה, החליף את את ציוצי הציפורים בכל האזור; השנה היתה 1918 ומלחמת העולם הראשונה הבריחה משם כל בעל כנף שאינו נושא מקלע. חיילים אוסטרליים נשאו מבט וראו מטוס קרב גרמני מנמיך לעבר שדה בר ונוחת. הם רצו אליו בפראות, עיניהם נוצצות: המטוס היה פוקר תלת-כנפי אדום, ובתוכו ישב הטייס הכי מפורסם בעולם.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
- האייפון של מטוסי הקרב: למה טייסי ה-F35 מאוהבים בו?
- המפציץ B52 מסרב למות; האם יביס את איראן?
- צה"ל בחר מחליף ליסעור - האם זהו המסוק הנכון?
כשהתקרבו, ראו שהוא פצוע קשה, משתעל דם וממלמל בגרמנית; הטייס השבור הובהל לאוהל הרופא, אך המוות קטף אותו במהירות. פרט ל"קאפוט", אף אחד לא הבין דבר ממילותיו האחרונות של מנפרד פון ריכטהופן, אימת השחקים. "אני לא מאמין", אמר מישהו, "חיסלנו את הברון האדום".
היום נדבר על חייו הקצרים שהתמלאו הישגים והרפתקאות, על מותו המוזר והמסתורי, ועל איך נקבר ארבע פעמים והשתתף בפרקים סוערים בהיסטוריה גם כשגופו נח באדמה.
הברון האדום. מי הוא היה, בעצם? צילום: historynet
כמו לבני אצולה פרוסים רבים אחרים, למנפרד היו אבא עשיר עם שם ארוך (אלברכט פיליפ קארל ג'וליוס, פרייהר פון ריכטהופן), משרתים צמודים, שלט-אצולה מטופש למראה ונטיות פסיכוטיות מילדות. למשל, כבר בגיל חד-ספרתי יצא למסעות ציד, מהם שב מאושר כשאחריו נושאים המשרתים איילים, חזירי בר ופסיונים שהרג להנאתו. עם הזמן, הצטרפו אליו גם אחיו הקטנים. ואולם, הזמנים היו שונים ואין ספק שכך הפך מנפרד לקלע מיומן ביותר.
הוא החל ללמוד בפנימיה צבאית כבר בגיל 11, ממנה המשיך לשירות צבאי כקצין בחיל הפרשים הגרמני. מנפרד היה מאושר: היו לו סוסים מהירים לרכוב עליהם, רובים וחרבות, ואימונים בהם תרגל איך ימחוץ כל אויב תחת הפרסות.
הסתערות פרשים מתחילת המאה ה-20 צילום: Wikimedia
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה ומנפרד איבד את החיוך. היתה זו מלחמה מסוג חדש: כשחי"רניקים נמצאים בעיקר בתוך מחפורות וארטילריה שוטפת את שדה הקרב באלפי פגזים כל יום, סוס הוא בעיקר משהו להסתתר מאחוריו אחרי שנפל, או מקור מזון כשקווי האספקה שלך נותקו. לכן לא פלא שגדוד הפרשים שלו פורק, וחייליו האמיצים נשלחו לתפקידי סיוע במפקדות. ומנפרד האמיץ? הוצב בזרוע הלוגיסטיקה של הצבא או, בפשטות, הפך לקצין אפסנאות.
זה נשמע כמו אתגר פיקודי עצום במלחמה אדירה שכזו, אך מנפרד נועד לשבת בגזרה רדומה יחסית. משועמם וזועם, החל לחפש לו ג'וב אחר, ובאביב 1915 הגיש מועמדות לזרוע האוויר הגרמנית.
פרשים? מי צריך פרשים? צילום: rarehistoricalphotos
לאחר שהתקבל, החל לטוס כתצפיתן-מקלען במטוס סיור דו-מושבי, ולפי מספר מקורות אף הצליח להפיל מטוס צרפתי מהמושב האחורי. מנפרד אהב את הטיסה מאוד: ירי בהיסט לעבר מטרות נעות בא לו בצורה טבעית, והוא נהנה מהמהירות, האקשן והנופים. מהר מאוד החליט שיהפוך לטייס בעצמו וחברו ליחידה, הטייס גאורג זומר, החל ללמד אותו לטוס.
זמן קצר לאחר מכן נסע מנפרד ברכבת, ונתקל בקבוצת טייסים שחזרה מחופשה. ולא סתם טייסים: היו אלה שועלי קרבות ותיקים שבראשם לא אחר מאוסוולד בולקה - אלוף הפלות ואחד הראשונים שפיתחו טקטיקות לוחמה אווירית קבוצתית. השניים החלו לשוחח, ובולקה זיהה את ההתלהבות של מנפרד, אך הסביר לו שכדי להפוך לטייס קרב צריך לעבור קורס מסודר, לא ללמוד מחברים בשעת ט"ש. ואכן, זמן קצר לאחר מכן נכנס מנפרד להכשרה וקיבל כנפיים.
מנפרד בטייסת, 1916 צילום: IWM
בתחילה נחשב לטייס גרוע, אחד שמתפרע ולוקח סיכונים מיותרים, אך עד מהרה נרגע והחל להטיס את האלבטרוס C3 שלו בצורה מחושבת מאוד. בשלב זה השתמש בקשרים שהניח בזרוע האוויר כדי להכניס את אחיו הקטן לותאר לקורס טיס, ובהמשך גם אליו ליחידה.
בקיץ 1916 שוב פגש מנפרד את אוסוולד בולקה הגדול, שבינתיים הפך אף גדול יותר והחליט למשוך את מנפרד ולותאר לטייסת הקרב שלו, יחידת העילית יאסטה 2. ושם מנפרד פשוט מצא את עצמו: היחידה הפעילה מטוסים הרבה יותר זריזים מאלו שהתרגל להטיס, והתאימו לקרבות אוויר הדוקים.
מטוס קרב אלבטרוס, הכלי עליו צבר מנפרד את רוב ההפלות שלו צילום: scalemates
את ההפלה הראשונה שלו השיג ב-17 בספטמבר 1916. טייסי יאסטה 2 איתרו כוח של מטוסי סיור אנגליים מדגם FE2B ובולקה סימן לטייסיו להסתער. מנפרד נצמד אל טרפו, מטוס האלבטרוס שלו כמעט התנגש ב-FE, ואז ירה צרור ארוך שניטרל את המקלען במושב האחורי של המטרה. הצרור הבא השתיק גם את המנוע, וה-FE החל להנמיך לנחיתת אונס. מנפרד המאושר פשוט עזב את הקרב, נחת ליד המטוס שהכניע כדי לתעד את ההישג ושב לבסיס כמעט שעה אחרי חבריו.
מנפרד סיפר באוטוביוגרפיה שלו שחלק כבוד למקלען, סרן טום ריס, שהיה הקורבן הראשון שלו - ואף השתתף בלווייתו והניח לו אבן על הקבר. זה נשמע אצילי, אך למטוס היו שני אנשי צוות; ריס הגיע לקרקע מת, בעוד הטייס המסכן, סגן ליונל מוריס, היה פצוע קשה אך חי מאוד. מנפרד פשוט השאיר אותו שם - בניגוד למורהו האציל בולקה, שתועד לא פעם מסייע בהצלת חיי טייסי אויב שהביס, אם שרדו את הקרב.
הקורבן הראשון של מנפרד: מקלען של מטוס סיור צילום: IWM
כבן אצולה, מנפרד חיבב טקסיות ולכן הזמין גביע מכסף טהור לכבוד כל מטוס אויב שהפיל. וההפלות החלו להצטבר במהירות; גיבורנו התבלט על פני חבריו לטייסת, אף שהיו מנוסים ממנו. הוא קיבל הדרכה וחניכה אישית מבולקה, שראה את הפוטנציאל הגלום בו. כשנהרג המנטור בתאונה באוקטובר, התאבל עליו מנפרד ואף התקשה לחזור לטוס.
אוסוולד בולקה
אובדן המורה הדגול שינה את מנפרד, שהפך עוד יותר קר ומחושב, כמעט רובוטי. והשיטה שלו עבדה: כשטייסים אחרים עטו על האויב בלהט, הוא היה זהיר ופתח באש רק ממצבים אופטימליים, גם במחיר של איבוד הזדמנויות. כישורי הקליעה שלו סייעו לו להפיל כך עוד ועוד יריבים, והעובדה שלא טס בצורה אגרסיבית שיפרה את המודעות הסביבתית שלו - היה קשה מאוד להתגנב ולשבת לו על הזנב.
בינואר 1917 מונה פון ריכטהופן למפקד טייסת חדשה, שהוקמה רק כמה חודשים לפני כן ובדיוק הפכה למבצעית: יאסטה 11, שישבה כעשרים ק"מ צפון מערב מגזרת אסוואר בה שירת. מנפרד לא אהב את הקידום הזה, וכתב בזכרונותיו שללמוד להכיר צוות חדש ביחידה חדשה זו טרחה מעצבנת, אחרי שביסס את מעמדו בטייסת של בולקה. אך יום-יומיים לאחר מכן התבשר שהוא עומד לקבל את "מקס הכחול" - עיטור הכבוד הגבוה ביותר של צבאות גרמניה, שנענד על הצוואר כמדליה.
מנפרד המאושר ומקס הכחול צילום: Wikimedia
עם התכשיט החדש, הגיע בשמחה לבסיס החדש והכיר את הטייסים שלו: שלושים ושניים צעירים בני עשרים וקצת, שקובצו מיחידות אחרות והיו בעלי רמת ניסיון שונה.
כדי להתבלט, החליט לצבוע את מטוס האלבטרוס שלו באדום, ולהורות לצוותי הקרקע לצבוע כך כל מטוס שיטוס בו. בזכרונותיו כתב מנפרד שהצביעה הזו גרמה לכולם לשים לב אליו - אנשי צוות ואויבים כאחד. כך נולדה אגדת הברון האדום, שהחלה לצבור תאוצה במהירות משני עברי הגבול.
האלבטרוס האדום של מנפרד צילום: RAF
טייסי יאסטה 11 למדו ממנפרד את השיטות של בולקה, שמדגישות טיסה מרוסנת ומחושבת על פני הסתערות אגרסיבית, וכולם הוקסמו ממנו. כשהגיע לתפקיד היה בעל 16 הפלות מאושרות, והמספר זינק במהירות; באפריל התלהטה הלחימה בגזרת אראס, ומנפרד הפיל 22 מטוסי אויב בחודש זה לבדו, ביניהם ארבעה ביום אחד.
אנשי הטייסת צברו אף הם הפלות רבות, החלו לאסוף מדליות והטילו אימה על טייסי בריטניה וצרפת. מטוסו של מנפרד היווה גם פיתיון וגם צלצל: היריבים ראו את המטוס האדום של מנפרד קוצר בחבריהם וברחו, או התנפלו עליו ואז חטפו מאחור מטייסי גרמניה. דמות הברון האדום תוארה כיריב מיתולוגי בכלי התקשורת באנגליה וצרפת, ובהמשך גם מעבר לאוקיינוס. מנפרד היה לטייס הכי מפורסם בעולם.
קרב אוויר (אילוסטרציה) צילום: canal,IL2,IWM
המטה הגרמני התמוגג משמחה, וראה שהשיטה של מנפרד עובדת; ביוני מונה למפקד כנף 1, יחידה עילית שכוללת ארבע טייסות קרב. אלופי ההפלות המפורסמים ביותר עברו אליה, ויחידה זו נשלחה להתנגש בכוחות האויב בגזרות הסוערות ביותר. איך הגיעו מגזרה לגזרה? לא תמיד היו רכבות זמינות, ולכן הועמסו המטוסים והציוד על משאיות והשתמשו באוהלים וסככות שקל לפרק ולהעביר בזריזות. כך קיבלה הכנף את הכינוי "הקרקס המעופף", ומסיבה נוספת: המטוסים שלה היו צבועים כמו צעצועים או ממתקים.
לכל טייס היה אווירון משלו ולעיתים קרובות גם צבע משלו וסמל משלו על דופן המטוס (בנוסף לסמלי גרמניה). זו היתה יוזמה שנועדה להקל על כל טייס בהבדלה בין מי שטס לצידו ובין האויב, ולאפשר לכל אחד לדעת בדיוק מי נמצא בכל מטוס. ולעניין הצבעוניות היה עוד אפקט: אגדת הברון האדום גדלה אף יותר.
ליין המטוסים הצבעוני
מנפרד המאושר, שמעולם לא סבל מדימוי עצמי נמוך, שודרג למעמד של כוכב על בינלאומי; הזכרונות שלו פורסמו בתור ספר אוטוביוגרפי, לו קרא "טייס הקרב האדום" - והוא הופץ בהמוניו בגרמניה.
כל ילד ידע מיהו מנפרד פון ריכטהופן, גיבור העם ואימת השמיים, ורצה לגדול להיות טייס. תמונותיו הופיעו בעיתונים ונתלו בחנויות ובתי עסק, וכשבא מן החזית לביקור התקשה ללכת ברחוב בלי שתצמח סביבו הפגנת הערצה ספונטנית - לפעמים כה גדולה שחסמה כבישים.
"טייס הקרב האדום", ספרו של מנפרד צילום: Wikimedia
בכל הזדמנות ניסה המטה הגרמני לאלץ את מנפרד לעבור לתפקיד עורפי, להסתובב ולהעלות את המוראל הלאומי, ונתקל בסירוב. מבחינת הברון האדום, השמיים היו מקומו הטבעי. הוא באמת אהב להילחם ולהפיל מטוסים, וגלי ההערצה רק חיזקו אותו. ניסו לפתות אותו בדרגות ותארים, אך הוא התעקש להישאר בדרגת סרן; גם לאבא שלו היתה קריירה צבאית, ולא מקובל באצולה פרוסית שבן יטפס בדרגה מעל אביו בעודו בחיים.
בחזית המשיך מנפרד לצבור ניצחונות; חמישים ושמונה, חמישים ותשע הפלות, ולאחר ההפלה ה-60 כבר הפסיק להזמין את גביעי הכסף הסמליים. זה חא שהוא מיצה את הקטע; שנות המלחמה שחקו את הכלכלה הגרמנית עד דק, והצורף שלו כבר לא היה מסוגל להשיג את המתכת הנדרשת.
מנפרד ואנשיו צילום: new york public library
כמו קורבנו הראשון, רבים מקורבנותיו של מנפרד היו אנשי מטוסי סיור ותצפית. מדובר במלחמה הראשונה בהיסטוריה שנערכה בשטח כל כך גדול בו זמנית, ועם כל כך הרבה חיילים. ולכן, מטוסי סיור היו קריטיים - אין לדעת אם הרעשה ארטילרית נשאה פרי בלי זוג עיניים שיעיף מבט ממעל וידווח על נסיגה או התקדמות.
בשישי ביולי 1917 נצמד מנפרד למטוס FE2 בגיחת תצפית, והפעם המקלען היה זה שפגע בול: הברון האדום קיבל כדור בראש. היה לו מזל עצום: קליע 7.7 מ"מ של מקלע לואיס עבר בצדעו, פצע את הגולגולת והטייס המפורסם בקושי הצליח לנחות. בימים שלאחר מכן עבר סדרת ניתוחים; היו לו רסיסי גולגולת ברקה, והרופאים חששו שלטוס כבר לא יוכל.
מטוס FE. שימו לב למושב המקלען בחזית; המנוע נמצא מאחור צילום: Wikimedia
באדישות טיפוסית, התעלם מנפרד מהמלצותיהם ושב לחזית בסוף החודש. אך לאחר חודשיים של המשך טיסות, לחימה והפלות כאילו דבר לא קרה, נאלץ לקחת חופשה של חודש; משהו בכל זאת קרה. מספרים שלאחר הפציעה, השתנה מנפרד. הוא הפך לזועם ומנוכר, וסבל מסחרחורות ובחילות לאחר כל טיסה. הדבר שכה אהב לעשות הפך לעינוי.
מגיחה לגיחה הפך הברון ליותר אגרסיבי, הסתער קדימה ולקח סיכונים באופן לא טיפוסי. נראה שהוא הולך ומתרחק משיטת הקרב המחושב וחוזר לגישת קצין הפרשים, שדוהר בחרב שלופה.
מנפרד יושב עם אנשיו, ראשו חבוש. לצידם מדחף של מטוס שהפילו צילום: wsimag
בתזמון איום ונורא, פגש בשלב זה את המטוס הכי מפורסם שלו: הפוקר DR1 התלת כנפי. לפניו עבר מנפרד הרבה כלים וכל קטלוג המטוסים הגרמני עמד לרשותו, כמו במשחק מחשב. כל מטוס קרב חדש הגיע אליו לבדיקה והתרשמות, ויצרני מטוסים התייעצו איתו אישית על כל דגם.
באופן כללי, העדיף מנפרד מטוסים זריזים (שמטבעם, יציבים פחות) על פני מטוסים מהירים, ופחות התרשם מעוצמת מנוע. כך עבר הטייס המהולל הרבה מטוסים מהוללים: מההלברשטט D2 ועד לאלבטרוס D2, D3 ו-D5 שהתאפיינו בגוף אווירודינמי מעוגל ומנועים משופרים.
שלוש כנפיים, סיכון כפול. פוקר DR1 צילום: NARA
בספטמבר 1917 בחן מנפרד את הפוקר התלת כנפי והתאהב: הוא היה חלש משמעותית מקודמיו וגם לא הכי מהיר, אך הודות לעיצוב חכם הצליח לרצד בשמיים בפראות של חתול נינג'ה. טייס מיומן היה מסוגל להסתובב במהירות הבזק ולהפוך בקלות מנרדף לרודף.
וטייס פחות מיומן? הודעה נמסרה למשפחתו; הפוקר היה קשה מאוד לשליטה, ומבנה הקוקפיט היה מתכון לאסון בנחיתות חירום; המקלעים ישבו ממש צמוד לתא, בצורה שמבטיחה שכל עצירת פתע תשתול את הראש בברזל.
מנפרד בתוך הפוקר שלו צילום: NARA
ב-21 באפריל 1918 הוביל מנפרד סיור שנכנס לקרב עם כוחות בריטיים - מטוסי סופווית קאמל מהירים. מנפרד בחר לו טרף והתנפל עליו, ויריבו נמלט לגובה אפסי. בעוד שני המטוסים מגיעים ממש לגובה צמרות העצים, חיילים על הקרקע הביטו בקרב בהשתאות. אבל לא רק; חלק הביטו גם דרך כוונת. מנפרד לא שם לב, והגיע לשטח אויב בגובה נמוך.
טעות של טירונים, אותה יכול לעשות אלוף מנוסה רק עם פגיעת ראש בתוך מטוס שקשה מאוד לשלוט בו, עד כדי כך שאין פנאי לשים לב לתוואי השטח או להציץ במפה.
צילום: scalemates,kajgana
שלושה מקלענים פתחו באש, ואחד מהם פגע במנפרד בכדור אחד בחזה. הוא השלים נחיתת אונס בה כמעט שלא נפגע מטוסו, והראשונים שהגיעו אליו היו אנשי טייסת קרב אוסטרלית מס' 3. כמו כל יריביו, גם להם היתה שנאה יוקדת לברון האדום, אימת השמיים; הוא הרג את חבריהם, הטיל עליהם אימה ובצדק. אך עתה לא היה הטייס הכי מסוכן בעולם, רק ילד בן 25 שנאבק על חייו.
ולא היה לו סיכוי; הכדור פילח גם את הלב וגם את הריאה הימנית - זו לא פגיעה שאנשים יכולים לשרוד. לאחר שנקבע מותו, בנתה סדנת התיקונים של הטייסת האוסטרלית ארון מתים, עליו נכתבו פרטיו באנגלית ובגרמנית. בטקס הלוויה מילאו את הארון בפרחים, והוא נישא בידי קבוצת טייסי קרב. אף טייס קרב גרמני לא זכה לכזו לוויה מפוארת, מתוקשרת וחגיגית.
הלוויה של מנפרד צילום: Wikimedia
כבר באותו ערב באו צרפתים מקומיים, חיללו את הקבר וגנבו את המצבה. האוסטרלים לא ויתרו וחידשו למחרת את הקבר עם פרחים ומצבה עשויה מדחף של מטוס קרב. בנוסף, פנו לראש העיר ודרשו חקירה בסופה יימצא וייענש הוונדליסט; מנפרד היה אויב וכולם שמחו שהוא מת, אך עדיין רחשו לו כבוד אדיר.
שנים רבות תהו היסטוריונים מי ירה את הכדור שקטף את מנפרד, ואיך יתכן שטייס כה מיומן יעשה טעות כל כך בסיסית כמו לטוס נמוך לתוך מקלעי האויב. לפי הערכות, פגיעת הראש שלו והשלכותיה על התנהגותו, בצירוף טראומה מצטברת משנים של לחימה בלחץ אינסופי - הם שגרמו לאלוף לטוס בפזיזות שכזו. גם הטייס הכי טוב בעולם הוא בסך הכל בנאדם, מכונה עם מגבלות עומס.
הריסות המטוס של מנפרד, לאחר שפורק לחתיכות צילום: Wikimedia
ומי הרג אותו? בתחילה הוערך שטייס הקרב הקנדי רוי בראון הוא שהרג אותו, שכן רדף אחר הפוקר האדום וירה צרור לעברו; ניתוח של הפציעה גילה שהיורה היה על הקרקע, ולאחר שלל ויכוחים בין היסטוריונים, הדעה הרווחת היא שאת הכדור הקטלני ירה סמל סדריק פופקין, מקלען אוסטרלי שניצב עם נשקו בין מרכז לוגיסטי ובית חולים שדה.
אך סיפורו של מנפרד, גופה כל כך מפורסמת, עדיין לא נגמר: בתחילת שנות העשרים הועברו עצמותיו לבית קברות עתיר גיבורי מלחמה בברלין, במסגרת לוויה מפוארת עם משמר צבאי גדול.
הלוויה השנייה של מנפרד בברלין צילום: Wikimedia
בשנות השלושים עלו לשלטון הנאצים, שמאוד אהבו סמלים וגיבורים לאומיים: המצבה של מנפרד הוחלפה בקיר שיש גדול ומרשים. השנים עברו והרבה קרה בברלין; בין השאר, פגעו פצצות בבית הקברות, אך לא בקברו של הברון. ב-1961 נבנתה חומת ברלין שקרעה את המדינה. והיא עברה בול בבית הקברות, מטרים ספורים מהקבר.
אזרחים רבים שניסו לברוח ממזרח גרמניה הקומוניסטית למערב גרמניה החופשית עשו זאת דרך שם; בחשכת הלילה התגנבו בלאט, תמרנו בזריזות בין המצבות והסתתרו מאלומות הזרקורים של מגדל השמירה הסמוך.
קיר הזיכרון של מנפרד בברלין, בימי מלחמת העולם השנייה צילום: AP Medison
אם התגלו, רצו בכל הכוח תחת אש ותפסו מחסה מאחורי קיר הזיכרון של מנפרד. עד היום הוא ניצב שם, פניו מצולקות מפגיעות כדורים, קיר שסייע בהצלת חיי גרמנים רבים. אגב, מנפרד עצמו כלל לא נמצא שם; ב-1975 הועברו עצמותיו לחלקת הקבר המשפחתית של הריכטהופנים בוויסבאדן. ארבע פעמים נקבר המסכן, לא קל להיות גופה פוליטית.
מנפרד פון ריכטהופן היה גיבור בעיני עמו ואציל בעיני עצמו, הרג עשרות אנשים והציל חיים רק לאחר שמת, ולא בחסד קיבל את מעמדו האגדי. הוא סייע לגרמניה לבנות מסורת עשירה של לוחמה אווירית יצירתית, והשאיר אחריו המוני מעריצים וטייסים מלאי השראה.
אחד מהם, בן טיפוחיו, הפך לאחת המפלצות הנאלחות ביותר בהיסטוריה: הרמן גרינג, שברבות הימים נהיה ליד ימינו של היטלר, ספונסר מרכזי שלו בתחילת דרכו ורוצח המונים ברברי בפני עצמו. אך לברון האדום היו גם השפעות חיוביות על העולם, בדמות חידוד החשיבות של טיסה מחושבת, מרוסנת, תבניתית וסדורה. כמו כן, אין לדעת כמה חיים ניצלו בזכות הקיר הפומפוזי שלו בימי ברלין השסועה. טיסה נעימה!
