הכשל שבהתערבות הממשלתית בשוק הרכב המשומש

משרד התחבורה מתכוון להשיק בקרוב מאגר מחירים לרכבים משומשים. כביכול, נשמע נהדר. בדיוק באמצעות דוגמה של מכוניות יד-שניה לימד ג'ורג' אקרלוף, זוכה פרס נובל לכלכלה, את העולם כבר בשנות ה-70 על הצורך בגילוי של מידע בכדי לקיים שוק תקין של רוכשים ומוכרים.

השאלה היא רק למה לעצור שם? בישראל כיום פועלים שני שחקנים פרטיים באספקת מידע על מחירי רכבים משומשים. שניהם משקיעים כסף ביצירת המידע; אחד מהם מוכר את המידע והשני מספק את המידע בחינם. מגיעה הממשלה ומחליטה גם היא להשקיע משאבים ולהתחרות בהם.

מגרש רכבים יד שניה צילום: עמית שעל

חשוב להבין כי מידע על מחירים, גם המחיר שבו נעשות עסקאות מכירה של מאזדה 3, הוא מוצר שעולה כסף להפיק. יש מי שזיהה ביקוש למוצר הזה, ולכן השקיע משאבים בהקמת "מפעל" שיספק אותו לצרכנים. לאחר תקופה, קם לו מתחרה, שאימץ מודל אחר והתחיל גם הוא לספק ציטוטים של מחירים. אין בישראל כשל שוק באספקת מוצר זה. או לכל הפחות, הממשלה לא הוכיחה כשל שוק.

גם אם היינו מניחים שישנו כשל שוק, התערבות ישירה היא הפתרון האחרון המומלץ בכדי לפתור כשלי שוק. ברם, במקרה הזה: הממשלה החליטה להצטרף כשחקן ולהתחרות בשני השחקנים האחרים. האם יש כאן פגיעה בחופש העיסוק? ייתכן, אבל עוד לפני הטיעון המשפטי והעתירה לבג"ץ, במקרה הזה ההצדקה היחידה שעליה ניתן לחשוב היא שהממשלה, כביכול, יכולה לאסוף את המידע בצורה יותר זולה, שכן ממילא יש אינטראקציה עם מוכרי הרכבים המשומשים בעת העברת הבעלות. אלא, שאם נקבל את הנימוק הזה - מדוע לעצור שם?

שנים מתלוננים על מחירי מוצרי הטואלטיקה בארץ. למה שהממשלה לא תתחיל גם לייבא משחות שיניים? אם הממשלה תתארגן ותרכוש בכל חודש חמישה מיליון שפורפרות בצורה מרוכזת ותחלק אותם לאזרחים, המחיר יהיה הרבה יותר זול.

היי, ולמה לייבא? בכמויות כאלו של משחות שיניים הממשלה יכולה פשוט להקים מפעל לייצור משחות שיניים, וככה לספק גם עבודה למובטלים. ואם משחות שיניים, מדוע לא לחם? כולנו מבינים שהפעלה של מאפיות או ייצור משחות שיניים על-ידי הממשלה הם לא דבר רצוי. גם כניסה לשוק הציטוטים היא לא רצויה.

מחירון משומשות הוא לא מוצר שלשחקן פרטי אין יכולת או רצון לספק. לא מדובר במחירי עסקאות של דירות, שבזמנו אף גורם פרטי לא סיפק ולכן היה צורך בהתערבות ממשלתית בכדי ליצור שוק יעיל - בדומה למה שאקרלוף לימד אותנו.

היכן ההסמכה החוקית המאפשרת למשרד התחבורה להיכנס ולהתחרות בשוק המחירונים?

כאשר מתגלים כשלים בשוק מסוים, למשל בקשר לאספקת לחם או ייבוא מוצרי טואלטיקה, הממשלה פועלת רגולטורית בכדי לתקנם: קובעת סובסידיות, מגבילה מחירים או מחייבת גילוי של המחיר בחו"ל. אותה לוגיקה תקפה גם לשוק הציטוטים של מחירי המשומשות: אם הממשלה טוענת שישנו כשל שוק, היא יכול להתערב בצורה שתתקן את הכשל. אבל להיכנס כשחקן אשר משתמש בכספי מיסים בכדי להתחרות בשחקנים פרטיים? על זה לא שמענו, לפחות לא בארצות המערב.

ועוד פיסקה לסיום: כל סטודנט שלוקח קורס בסיסי במשפט לומד שמותר לאזרח לעשות כל מה שלא נאסר עליו בחוק, אך לממשלה מותר לעשות רק מה שהותר לה בחוק. היכן ההסמכה החוקית המאפשרת למשרד התחבורה להיכנס ולהתחרות בשוק המחירונים?

ד"ר ישראל קליין (עו"ד ורו"ח) הוא סגן ראש החוג לחשבונאות באוניברסיטת אריאל