בראש ליגת הקיימות: מנצ'סטר יונייטד

פיתוח בר־קיימא הוא דרך לניצול משאבים אשר מטרתו לענות על צורכי האנוש לצד שימור הסביבה, כך שצרכים אלה ייענו לא רק בהווה, אלא גם בעתיד הקרוב. בכדורגל פיתוח בר־קיימא מתייחס לבניית קבוצה צעירה וזולה שיכולה להתפתח ביחד, להיות טובה בהווה ולהפוך לקבוצה מוצלחת עוד יותר בעתיד.

גוף מחקר הכדורגל האירופי, CIES Football Observatory, ניסה למדוד את "הקיימות" של סגלי הקבוצות בליגות האירופאיות באמצעות שלושה מדדים: גיל השחקנים, הזמן של השחקנים במועדון שלהם והזמן שנותר להם בחוזה. המחקר סקר את 98 הקבוצות מחמש הליגות הבכירות (פרמיירליג, לה ליגה, סריה A, בונדסליגה, ליג1).

לפי CIES גיל השחקנים יכול להתגלות כ"הרסני" כשיש יותר מדי שחקנים ותיקים בקבוצה. עייפות מנטלית, נפשית ופיזית ופציעות עשויות לאפיין קבוצות שמסתמכות יותר מדי על שחקנים מבוגרים. לפי הנתונים מספרי השחקנים דועכים בצורה די משמעותית אחרי גיל מסוים וזה תלוי בעמדה שלהם. 32 זה גיל של "זקן" לשחקני הגנה, למשל. שחקן קישור בן 31 כבר ייחשב כ"זקן"; ושחקן קדמי בן 30 כבר ייחשב ל"קשיש".

הקבוצה עם הכי הרבה שחקנים "זקנים" לפי מדד זה היא הוואסקה, העולה החדשה ללה ליגה, שנראית בדרך הבטוחה לליגה השנייה עם 39.6% מדקות המשחק שלה בעונה האחרונה ששבהן שיחקו "זקני" הסגל. אולם, ריבוי השחקנים הוותיקים עובד טוב עבור לאציו (38.7% מהדקות הלכו לזקנים) ובאיירן מינכן (36.4%). עם זאת, יש לציין שרוב הקבוצות הזקנות אינן קבוצות מוצלחות במיוחד העונה. הקבוצות עם שיעור המבוגרים המשחקים הנמוך ביותר הן הגרמניות: לייפציג (0%) וולפסבורג (0%) והופנהיים (0.4%) — שתיים מהן משחקת כדורגל מאוד אנרגטי ומוצלח בבונדסליגה. בבריטניה אסטון וילה (1.1%) ולידס יונייטד (1.6%) מפתיעות בפרמיירליג עם סגל צעיר יחסית אך ניוקאסל (2.2%) ושאלקה (2.4%) צעירות ונראות בדרך לליגה השנייה. גיל, כך נראה, הוא האלמנט הקשה ביותר להבין בבניית קבוצה, ולפעמיים קבוצות צעירות מדי סובלות מחוסר ניסיון שמונע מהן לזכות בתארים, בעוד שקבוצות מבוגרות מדי מתקשות להתמודד עם הדרישות הפיזיות של הכדורגל המודרני.

אך מנצ'סטר סיטי, אלופת אנגליה שבדרך, וליברפול, האלופה היוצאת, הן שתי קבוצות עם שיעור נמוך מאוד של מבוגרים שמשחקים. רק 3.2% ו־3.4% דקות משחק בהתאמה. מה שמלמד ששתי הקבוצות לא בונות על המבוגרים.

נותנים לוותיקים לשחק

ב־CIES מדדו גם את הזמן של השחקנים ביחד. בספורט קולקטיבי כמו כדורגל, הקבוצות המוצלחות ביותר הן אלו שבהן השלם גדול מסך חלקיו. אולם הגיבוש תלוי מאוד במשך השנים שהשחקנים מבלים יחד. לפי נתוני CIES ככל ששחקני קבוצה יותר זמן ביחד, ככה הם יותר מוצלחים ביחס לתקציב שלהם. ברנלי, למשל, היא קבוצה עם שחקנים ברמת צ'מפיונשיפ ששורדת כבר שנים בפרמיירליג. רק 2.1% מדקות המשחק שלה מוקצבות לשחקנים חדשים (שהצטרפו בתחילת העונה). ריאל מדריד היא קבוצה שבקושי נותנת זמן לשחקנים חדשים (2.9%) וכך גם בורוסיה מנשנגלדבאך (6.8%), באיירן לברקוזן (7.5%) ומנצ'סטר יונייטד (7.7%).

ססואולו, לייפציג, באיירן מינכן, אתלטיקו מדריד, ריאל סוסידאד, שטוטגרט, מנצ'סטר סיטי, לידס, איינטרכט פרנקפורט, מילאן, ווסטהאם ולסטר סיטי — הן גם קבוצות שמצליחות מעבר למצופה ובקושי נותנות דקות משחק לשחקנים חדשים (פחות מ־20% מדקות המשחק).

מימין: ווילפרד נדידי מלסטר סיטי ומייסון גרינווד ממנצ’סטר יונייטד. יציבות תעסוקתית תורמת להישגים במגרש צילום: אי.פי

יש גם קבוצות מאכזבות עם סגל מגובש, ליברפול למשל, אך שם ניתן לייחס את הכישלון העונה למכת פציעות חסרת תקדים. מיינץ היא הקבוצה היחידה בטופ 10 מבין המגובשות שבסכנת ירידה.

קבוצות שמעניקות את רוב הדקות לשחקנים חדשים נוטות לאכזב מאוד ביחס לתקציב, והן נותרות צמודות לתחתית הליגה: פולהאם (65.2%), אלצ'ה (51.5%), ניס (51.3%), קרוטונה (48%) ועוד. מבין 15 הקבוצות שיותר מ־38% מהדקות שלהן שוחקו על ידי שחקנים חדשים, רק לנס ואוניון ברלין יכולות להחשיב את העונה כהצלחה.

המרכיב השלישי שבדקו ב־CIES הוא המדיניות החוזית של המועדונים: קבוצות שמעניקות חוזים קצרים לשחקניהן עשויות לסבול מחוסר יציבות וסגל שאינו מאוזן מבחינת הגיל והאיכות. הסתמכות רבה מדי על שחקנים שמסיימים את החוזה שלהם (או את ההשאלה שלהם ממועדון אחר) תביא לכישלון: כך אייבר היא הקבוצה שרוב שחקניה המשחקים יעזבו בתום עונת 2021/22 (87% מהדקות משוחקות בה על ידי שחקנים ב־18 החודשים האחרונים של החוזה שלהם,אם לא פחות) ארמיניה בילפלד (85.5%), הוואסקה (82.2%), אלצ'ה (79.4%) ואוניון ברלין (77.1%) גם מעניקות דקות רבות לשחקנים על חוזים לטווח קצר. הביטחון התעסוקתי הרב ביותר, שניכר בחוזים ארוכי טווח, נמצא בבריטניה, היכן שגם השכר הוא הגבוה ביותר: אסטון וילה, מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול ואברטון הן הקבוצות בעלות היציבות החוזית הגבוהה ביותר בקרב שחקניהן.

על בסיס הנתונים הללו ב־CIES העניקו לכל הקבוצות את ציון הקיימות שלהן ( Sustainable Squad Management או בקצרה SSM). המדד מאפשר להשוות בין אסטרטגיות של מועדונים לניהול הסגלים ואולי גם לחזות הצלחה עתידית על המגרש. במובן הזה, לאוהדי מנצ'סטר יונייטד יש הרבה סיבות לאופטימיות עם סגל צעיר יחסית שמשחק זמן מה ביחד וחתום, ברובו, על חוזים לטווח הארוך. מנצ'סטר יונייטד עם ציון ה־SSM הגבוה ביותר באירופה. ביחד עם הסכם חסות ראשי חדש במקום שברולט (TeamViewer תשלם כ־55 מיליון ליש"ט בשנה — הסכם חסות החולצה הגדול ביותר באירופה), נראה שהקבוצה באדום היא מניה בנסיקה.

שתי הבאסקיות — ריאל סוסידאד ואתלטיק בילבאו — במקום השני והשלישי. טוטנהאם, מנצ'סטר סיטי, ליברפול, סאות'המפטון, ברצלונה, אתלטיקו מדריד ולייפציג במקומות שאחרי. מבין כל הקבוצות המוזכרות, ברצלונה היא היחידה שבמצב כלכלי שאינו בר־קיימא ומחייב שינוי משמעותי בתקציב השכר. אולם, מספר שחקנים צעירים שהצטרפו בשנה האחרונה או עלו מהאקדמיה, מעניקים לבארסה את הסיכוי לעתיד הרבה יותר טוב ממה שהיה אמור להיות להם עם חובות של יותר מ־1 מיליארד יורו.

ישראל רחוקה מקיימות

הקבוצות הכי גרועות במדד SSM הן גם הקבוצות הכי גרועות בחמש הליגות הבכירות. הואסקה, גנואה, אלצ'ה, ארמיניה בילפלד, בנוונטו, דיז'ון, קרוטונה, ספציה, ווסט ברומיץ' ואלביון'. היחידות שנמוכות במדד SSM וגבוהות, באופן יחסי, בטבלה של הליגה שלהן הן אוניון ברלין, רומא וסביליה. אך באופן טבעי, סביב כולן יש סימני שאלה גדולים סביב עתיד הסגל שלהן וכיוון המועדון.

מה אפשר להסיק מהנתונים הללו על הכדורגל הישראלי? הכדורגל שלנו מאופיין בסגלים משתנים מאוד, הביטחון התעסוקתי של השחקן הישראלי אינו גבוה ביחס לזה של מקבילו האירופאי והכדורגלן הממוצע בליגת העל הוא בדרך כלל מבוגר מהממוצע האירופי. ניתן לומר שבמדד SSM, ליגת העל שלנו במקום נמוך מאוד.