כך הפכה תחרות "ישראמן" למסע קשוח במים וביבשה באילת

בשבועות האחרונים, מאז הוסרו מגבלות התנועה של הסגר השלישי, ניכרת תכונה באילת. ברצועת החוף הסמוכה למלון רויאל ביץ' שוב החלו להיראות דמויות עטויות בחליפות שחייה כהות ועבות, חמושות במשקפות צבעוניות, כשהן קופצות למימיו הקרירים של הים האדום; בכבישים הסובבים את העיר, בעיקר במעלה כביש 12 התלול הנושק לגבולה של ישראל עם מצרים, אי אפשר היה לפספס את עשרות רוכבי האופניים שחזרו לטפס את העלייה המייגעת, בעלת הנוף האפי המובילה למעבר נטפים; גם בטיילת שהיתה מיותמת מתיירים בלטה נוכחותם של רצים מיוזעים ועמוסי ציוד. לחלקם מקועקעת האות M על השוק.

כל מאות האנשים הללו הם המשתתפים העתידיים של תחרות ה"ישראמן", אליפות איש הברזל המקומית של ישראל, הנערכת בכל שנה באילת. משתתפי התחרות אמורים לגמוא 3.8 ק"מ של שחייה בים האדום, לרכוב כ־180 ק"מ ואחר כך לרוץ עוד 42.2 ק"מ — מרתון שלם, חלקם במורד התלול של כביש 12. לא לשווא הגרסה האילתית נחשבת לאחת מתחרויות איש הברזל הקשוחות והתובעניות בעולם.

אולם כמה ימים לפני שריקת הזינוק התבשרו המשתתפים, כי על אף ההקלות הצפויות במשק ואף כי הממשלה אישרה מתווה לאירועים ספורטיביים, החגיגה באילת מבוטלת. משטרת ישראל לא יכולה בעת מורכבת זו לפרוש את חסותה על אירוע כה רחב בהיקפו. המסורת שלהם נגדעת.

אלפי שעות האימון שהשקיעו, ההקרבה האישית העצומה הכרוכה בעיסוק בתחום איש הברזל, מחנות האימונים המפרכים וגם ההשקעה הכלכלית — הכל עומד לרדת לטמיון. "תחושת האכזבה לאחר הביטול היתה עצומה", מספר אחד הספורטאים שנרשם לאירוע, "קשה להסביר את כמות ההשקעה הנדרשת בספורט הזה".

אולם לאנשי הברזל, הידועים כנחושים ביותר, לא היתה כוונה להיכנע. "בשבוע הבא מגיעים לאילת בכל הכוח", היה המסר שהופץ בפורומים של העוסקים בתחום ברשתות החברתיות כשבוע לפני מועד התחרות. בקרב הגרעין הקשה של העוסקים בתחום נפלה ההחלטה: מגיעים לאילת לשחות, לרכוב ולרוץ כמתוכנן, בתוואי מסלול ה"ישראמן" משנים עברו (עם שינויים מינוריים), גם ללא אבטחה של המשטרה והמעטפת התחרותית המקובלת, של הפקה, נותני חסויות והמוני מעודדים בקו הסיום. וכך אכן היה. ביום שישי האחרון, שכהשמש רק החלה לטפס מעל להרי אדום, עשרות אנשי ברזל הוכיחו את דבקותם במטרה ונעמדו בחופו של מלון הרודס, לקראת מסע מפרך ועצמאי שעמדו לעבור. מסע קשוח ביותר במים וביבשה, שעבור רובם צפוי להסתיים רק כעבור עשר שעות או יותר לעתים כבר עם רדת החשיכה. “היו שם מהמהירים ביותר ועד לחובבנים ביותר", מעיד מאמן הטריאתלון ליאור כהן, שהגיע לאילת עם קבוצת אקסטרים כדי לקחת חלק באירוע המאולתר.

רוכבי אופניים בתחרות איש הברזל צילום: יניב כהן

מארגני "הישראמן" הרשמיהיו גם כן על קו החוף בהרודס וצפו בהתרגשות כיצד הבייבי שלהם יוצא לדרכו באופן עצמאי. "זה היה מיוחד מאוד", מספר המאמן והספורטאי האילתי אמיל שחקלדיאן, שגם לקח חלק בהתארגנות. "אנשים הגיעו מכל הארץ כדי להשתתף בדבר הזה".

המשתתפים יצאו לדרך בשני גלים. הראשונים היו אלו שהתכוונו להשלים את המרחק המלא של התחרות, וכעשר דקות אחריהם יצאו המתחרים שביצעו את מחצית המרחק: תחרות "חצי איש ברזל", כפי שהיא מכונה בתחום. על מדידת הזמנים והמרחקים, בשונה מתחרויות איש הברזל התקניות, היו הפעם אחראים הספורטאים או המאמנים, שהשתמשו בשעוני לוויין מתוחכמים. "המזל האיר לנו פנים עם מזג אוויר מצוין", סיפר שחקלדיאן, "מלבד קצת קור בהרי אילת, היו לנו תנאים מעולים".

אבל מה שבעיקר עומד מאחורי הצלחתחו של האירוע הוא רוחו, מעידים אלו שלקחו בו חלק. אחוות המשתתפים שחשו ש אף שהתחרות הרשמית בוטלה, הם בכל זאת ניצבים על קו זינוק ודבקים במטרה שלקראתה התאמנו כה קשה.

הפעם הזמנים והמספרים נדחקו הצידה, מעיד שחקלדיאן, והעיקר היה הדבקות בספורט. "היה מרגש לראות את קו החוף ואת מסלול הרכיבה והריצה מלאים במאות ספורטאים שהצביעו ברגליים והוכיחו שהספורט הוא מעל הכל", כתב מאוחר יותר בחשבון הפייסבוק שלו דן אלתרמן, מנצח התחרות בשנים עברו.

אולם כנראה שהיה שם באילת משהו גדול בהרבה מספורט. "זו היתה הזדמנות ראשונה של אנשים לצאת לחופש אמיתי", מסכם המאמן כהן, "על הדרך הם גם יכלו להשתתף בתחרות שהתכוננו אליה, בענף הספורט האהוב עליהם. זו היתה חגיגה אמיתית".