ג'ון סטיוארט מציג: סרט מסטיק
"המפתה" היה אמור להיות סאטירה פוליטית מושחזת אך הוא בוחר במסלול צפוי מראש, מה שהופך אותו לבדיחה ארוכה מדי
חמש שנים וחצי חלפו מאז שג'ון סטיוארט, אחד הקולות הסאטיריים המבריקים של ימינו, עזב את הנחיית "הדיילי שואו", תוכנית הסאטירה הפוליטית של ערוץ קומדי סנטרל. חוץ מכמה הופעות אורח בתוכנית הלילה של סטיבן קולבר סטיוארט נעלם מעין הציבור — ודווקא בעידן טראמפ, התקופה שבה לכאורה קולו היה הכי נחוץ. בשנה שעברה יצא סרט הקולנוע השני שסטיוארט כתב וביים, "Irresistable", שש שנים אחרי סרטו הראשון כבמאי, "Rosewater".
בשני המקרים התברר שלמרבה הצער, גם סטיוארט נפל קורבן לאשליה שהוא צריך להתקדם מתפקיד שהוא ממש מצטיין בו לתפקיד שהוא לא כל כך טוב בו. השבוע מגיע "Irresistable" לערוצי ה־VOD של סלקום ופרטנר תחת השם העצוב "המפתה".
- "עונת השמחות": הסרט הנצפה ביותר של הולו בסוף 2020
- היצירתיות מהקורונה: נתקעו בבית ועשו על זה סרט
- עושים לביתנו: הקורונה - הזווית האופטימית
סטיב קארל, שהתגלה בתוכניתו של סטיוארט, מגלם בסרט את גארי, יועץ פוליטי שעדיין מתאבל על ההפסד שלו (ושל הילארי קלינטון) בבחירות של 2016, שהפכו אותו לפרסונה נון גרטה בעולם הפוליטי. כשהוא רואה סרטון ויראלי שבו קצין צבא בדימוס (כריס קופר) מפגין מנהיגות ומצפון בעיירה קטנה בוויסקונסין, גארי לוקח אותו כפרויקט אישי ומשכנע אותו לרוץ כמועמד הדמוקרטי בבחירות לראשות העיר מול ראש העיר הרפובליקני. ראש העיר, מצדו, מגייס יועצת תקשורת רפובליקנית (רוז ביירן), שהיא היריבה הגדולה של גארי.
מה שמתחיל כמעשייה לבבית בסגנון פרנק קפרה, שבה ציניקן מהעיר הגדולה מגלה את חביבות העיירה הקטנה, הופך לכתב אישום של סטיוארט דווקא נגד הדמוקרטים. זה מתחיל בכך שסטיוארט מאשים את קמפיין קלינטון ב־2016 בכך שלא טרח להגיע לוויסקונסין, אחת המדינות שהעניקו לטראמפ את הניצחון, בגלל זחיחות. זה ממשיך בכך שסטיוארט מציג את הגיבור שלו באור ביקורתי, כמי שמתנשא על תושבי עיירות המערב התיכון ומתעלם מהעובדה שאלה האנשים האמיתיים של אמריקה. לבסוף, אחרי שרוב הסרט עובר בפלגמטיות מתסכלת, מתגלה טוויסט בעלילה שמציג את הגיבור כפתי שמשחזר את כל הפגמים ונקודות העיוורון מ־2016 גם בקמפיין הנוכחי. המסר של סטיוארט: הדמוקרטים מנותקים ומתנשאים, ואילו הרפובליקנים עסוקים במניפולציות ואחיזת עיניים.
מבחינות רבות, "Irresistable" הוא "השועל בלול התרנגולות" של סטיוארט, שכמו אפרים קישון עבר מסאטירה מושחזת למשל בנאלי על האופן שבו נציג של הפוליטיקה הישנה והשמרנית מגיע לעיירה קטנה ומנסה להפוך אותה לכרך גדול. ובשני המקרים, בהיעדר בדיחות טובות ומתח דרמטי, הרעיון ממצה את עצמו במהרה והצופים מבינים מראש לאן כל זה הולך. זה יכול היה להיות מונולוג משעשע וחד בן חמש דקות, אם סטיוארט היה נשאר בכיסא שבו הוא באמת שלט בווירטואוזיות.