"עונת השמחות": הסרט הנצפה ביותר של הולו בסוף 2020

מה עושה בימים אלה אולפן שבידיו סרט קטן שמתאים בדיוק לתקופת החגים הנוצריים? זו הדילמה שעמדה בפני אולפני סוני שהעדיפו למכור את "עונת השמחות" ("Happiest Season" במקור) לשירות הסטרימינג האמריקאי הולו. ההימור השתלם והסרט הקטן והמקסים הזה הפך לסרט הנצפה ביותר של הולו בסוף 2020. עכשיו הוא זמין בשירותי ה־VOD בארץ.

"עונת השמחות" שווק ותויג כ"סרט הכריסמס הלהט”בי הראשון". לא בדקנו שזה נכון אבל הכותרת הזאת מצמצמת לתוכה את תמצית הסרט, שיש בו בה בעת גם משהו מיושן מאוד וגם משהו רענן. את "עונת השמחות" ביימה קליאה דובאל, שגם היתה שותפה לכתיבת התסריט. בבסיסו תמצאו את כל קלישאות סרטי חג המולד שאתם מכירים: בחורה צעירה חוזרת הביתה להוריה לכבוד החג ובאמתחתה סודות ועולם פנימי אישי שהיא לא מוכנה לשתף עם הוריה השמרניים או לחשוף לפני אחיותיה שאיתן היא לא מתקשרת ושמולן היא מצויה בתחרות.

אבל לבלילת העוגה הזאת הוסיפה דובאל את העובדה שהבחורה שמגיעה לחג מביאה איתה את בת הזוג שלה, ובת הזוג שלה קנתה טבעת אירוסין, כי היא רוצה לנצל את ארוחת החג המשפחתית כדי להציע נישואים, אבל בדרך לשם מתוודה המארחת בפני בת הזוג שלא סיפרה להוריה שהיא לסבית, ומבחינתם היא מביאה את השותפה שלה לדירה, שהוריה נהרגו בתאונת דרכים ואין לה איפה להיות בחג. לפני שמגלגלים עיניים ופולטים "נדוש", צריך להביא בחשבון שהתוצאה הסופית הרבה יותר טובה מנקודת המוצא המעט בנאלית, והסרט הזה מצחיק ושובה לב.

מתוך “עונת השמחות". רפובליקנים הזדעזעו, הקהל הזדהה צילום: Hulu

את הנשים המאוהבות מגלמות מקנזי דיוויס וקירסטן סטיוארט אבל את ההצגה גונב דן לוי, שפרץ השנה באמריקה בזכות הזכיות שלו באמי על הסדרה הקנדית שלו "שיטס קריק". לוי מגלם ב"עונת השמחות" את החבר הטלפוני של סטיוארט שמפרש לה את הסיטואציה שאליה נקלעה: ארוחת חג בבית המשפחה הכי לבנה והכי שמרנית באמריקה, וההתמודדות עם העובדה שהחברה שלה - האמיצה בעיר הגדולה - הופכת להיות פחדנית ושמרנית ברגע שהיא מגיעה הביתה לעיר הקטנה.

פרשנים רפובליקנים באמריקה הזדעזעו מכך שהוליווד מזהמת את קדושת החג בסרט רדיקלי על לסביות, ומבקרים להט”ביים האשימו את דובאל שהיא עשתה סרט שמרני, ואם כל הפרשנים מתעצבנים — הקהל מאושר וכנראה שדובאל דווקא עשתה משהו נכון.

קומדיית הטעויות הזאת, שחלק מהבדיחות הכי טובות שלה הן דווקא הכי צפויות, אמנם ממצה את רוב הסיטואציות הקומיות בחצייה הראשון, אבל משאירה לחצי השני את הלב הרומנטי שלה. אולי זה הסוכר המופרז שממילא מהווה מרכיב חיוני בסרטי חג המולד שממיס את המגננות, ואולי באמת יש בסרט הזה משהו אמיתי ורלבנטי. בסופו של דבר, הוא מביס את הציניות והופך לקומדיה רומנטית מרגשת וקצת יותר עמוקה מהדימוי שלה.