הנכס הגדול של חברות החלום: לרוץ לספר לחבר'ה

נכון שלפעמים, כשאין משהו חכם לומר, עדיף לשתוק? הבורסה הישראלית חווה פריחה בעת האחרונה. עשרות חברות הנפיקו מניות מתחילת משבר הקורונה, ועשרות נוספות מתדפקות על דלתות הבורסה ורשות ניירות ערך. חברות רבות שנרשמו באחרונה למסחר הן חברות "חלום", שאפשר שיצליחו ואפשר שלא. אפשר גם להתווכח אם ראוי שיהיו ציבוריות בשלב זה בחייהן.

רבות כבר נכתב על התופעה הזו, וקשה יהיה לחדש, אבל על דבר אחד נראה שאי אפשר להתווכח: על אף סימני הבועה, הפרשנים שמתריעים מפני התפוצצותה, הדגלים האדומים שמונפים בכל הנפקה כמעט, והסקפטיות שמלווה את פעילי שוק ההון לגבי מצב השוק בשיחות פנימיות — הכסף ממשיך לזרום להנפקות החדשות.

הסיבות הרווחות הן הריבית השלילית, שמנפחת את מחירי הנכסים ומנתקת אותם משוויים הכלכלי, והתמיכה המסיבית של הבנקים המרכזיים והממשלות. הסברים אלה, נכונים ככל שיהיו, הם חלקיים בלבד.

התופעה המעניינת יותר היא התופעה הפסיכולוגית של (FOMO (Fear of Missing Out, ששוררת בחיינו הפרטיים והמקצועיים כאחד. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפספס את החלום הבא. במיוחד אם החברים שלנו או המתחרים שלנו נמצאים שם.

הסיבה לכך היא גם רציונלית. נאמר כבר בעבר ש"אף אחד לא פוטר כי קנה מוצרי IBM", וכך אף מנהל השקעות לא יפוטר, כי הפסיד יחד עם כל חבריו או מתחריו — גם אם ההפסד גדול. אבל אם כולם הרוויחו והוא נשאר מאחור? נגמר הסיפור.

"אנחנו במומנטום חיובי. החלום מתגשם"

ניצול ה־FOMO הזה נהפך למגזר פעילות משמעותי מאוד בהנפקות החדשות. אפשר להיתקל באחרונה בחברות רבות, בעיקר מזן חברות החלום, שמדווחות בהודעות מיידיות לבורסה על כל שטות בעסק שלהן, בין שהדיווח משמעותי ובין שלא. בזמנים רגילים חברות היו נמנעות מדיווחים שאינם מהותיים, כאלה שהן מחויבות לדווח על פי חוק, כדי לא לחשוף עסקאות שנרקמות, כדי להימנע מלתת מידע עודף למתחרים ועוד.

היום התופעה הפוכה. כל דבר עם ניחוח של התקדמות מדווח למשקיעים, כדי לעורר אצלם תחושת FOMO. חתימה על מזכר הבנות לבחינה אפשרית של שיתוף פעולה עתידי? אלקטריון לא מפסיקה לבחון שיתופי פעולה עם חברות אטרקטיביות. סיום שלב מעבדה ראשוני תחת פיילוט ושליחת התוצאות לבדיקת איכות? סונוביה ממהרת לעדכן.

כל השלמת ניסוי זוכה לדיווח (ג'נסל) וכל רעיון לפיתוח עסקי של הדירקטוריון מופץ למשקיעים (דוראל). "אנחנו מתקדמים! אנחנו במומנטום חיובי! החלום מתגשם!". חבל רק שהבורסה לא מאפשרת להוסיף אימוג'י של טיל לצד החתימה.

איכות המידע והרלבנטיות למשקיעים נפגעות

יש עוד. רותם שני דיווחה לבורסה, חודש אחרי הנפקת מניות ובמהלך הנפקת אג"ח, על התקשרות בהסכם עם קבלן ביצוע (דניה סיבוס) לפרויקט מגורים. מה השלב הבא? קרסו תדווח על כל רכב שנמכר? פז על כל ליטר דלק? שופרסל על כל ק"ג ארטישוק ירושלמי?

אקסיליון הודיעה בסוף ינואר על שותפות עם מיקרוסופט (!) בכותרת דרמטית. האותיות הקטנות? אקסיליון היא קבלן משנה, של קבלן שעדיין לא חתם על הסכם, ואם יהיו בכלל הכנסות מהפרויקט, הן לא יהיו מהותיות (לא מהותיות לחברה שאין לה הכנסות? כלומר: ממש לא מהותיות).

מה הקשר למיקרוסופט, אתם שואלים? ובכן, הפרויקט רץ על Azure, מוצר הענן שלה. גם אני, בבית, שומר את כל התמונות של הילדים בענן של מיקרוסופט. כך שתכל'ס – גם אני ומנכ"ל מיקרוסופט סאטיה נאדלה שותפים.

רגע, לא סיימנו. עזרה הדדית היא דבר נפלא. אם אפשר לנצל הודעה אחת כדי לפאר שתי חברות, פעמיים כי טוב. אז כאמור, רותם שני שרק הונפקה עוזרת לדניה סיבוס שמקווה להנפיק, ומדווחת שחתמה איתה על הסכם קבלן מבצע. סולגרין ואוגווינד נישאות זו על גבי המומנטום של זו בסדרה בלתי נגמרת של דיווחים.

נאוויטס ואנלייט מדברות על סינרגיות בפעילות בארה"ב ("אני טובה בטורבינות רוח! ואני טובה בים! אז למה שלא נעשה — Wait for it — טורבינות רוח בים!").

ואל תטעו, זה לא בא רק מכיוון החברות. האמת היא שבחלק גדול מהמקרים זה מגיע מכיוון המשקיעים. המעורים בשוק ההון יודעים שלא פעם ולא פעמיים הדבר העיקרי שמעניין את המשקיעים בהנפקה של חברת חלום תורנית הוא צבר הדיווחים המיידיים העתידי שלה.

עצור מנכ"ל יקר, לא ממש מעניין אותי מה החברה שלך עושה. כל עוד יש לך במחסנית צבר דיווחים מיידיים בקצב של 3-2 בשבוע, אנחנו רוצים להזמין בהנפקה. השוק ממילא מסתכל על התחזית לשנת 2030 לחברה שהמוצר שלה עוד בכלל לא מוכן.

וכך נוצר מעגל של הפריה הדדית, שבו החתמים והחברה יודעים מה מצופה מהם, והמשקיעים מצפים כל הזמן לעוד ועוד. התוצאה: איכות המידע והרלבנטיות למשקיעים נפגעות, והחברה נהפכת למכונת יחסי ציבור חוקית באמצעות אתר הבורסה ובחסות רשות ניירות ערך. הנכס יקר הערך ביותר שלה? הטוקן למערכת המאיה.

היום, גם כשאין משהו חכם לומר, צריך להמשיך ולדבר.