המונופול על אסם התבואה מסרב לגווע

שתי הממגורות הנמליות היחידות בישראל (באשדוד ובחיפה), נמצאות בבעלות חנ”י, ודגון מפעילה אותן עבורה בהסכם. בספטמבר 2021 מסתיימת תקופת החוזה של דגון – ומפעיל חדש אמור לקבל לידיו את הממגורות. המכרז לבחירת מפעיל חדש כבר יצא לדרך ואמור להסתיים בעוד שבועיים, אולם החלטה תמוהה של בית המשפט המחוזי בתל אביב אסרה על חנ"י להעביר נתונים ומידע למתמודדים במכרז, בנימוק שמדובר בסודות מסחריים של דגון. בעקבות ערעור של חנ”י הועבר הנושא להכרעתו של בית המשפט העליון. 

לקראת המכרז הוזמנו המציעים לסיור בממגורה, אליו הגיעו כ־30 מתעניינים, חלקם בעלי ממגורות שאינן נמליות, חלקם סתם סקרנים שניצלו את ההזדמנות להגיע ולבחון מקרוב את מה שקורה במבנה המבוצר שמאחורי החומה הגבוהה בנמל חיפה. לאחר הסיור הוצפה ועדת המכרזים של במאות שאלות של מתמודדים שביקשו לקבל מידע על מנת שיוכלו להגיש הצעה. לשאלות רבות השיבה חנ"י שאין בידיה נתונים. גורמים בענף מעריכים שבמצב הדברים הזה יש סיכוי טוב מאוד שדגון "תיקח את המכרז בהליכה", כדבריהם, ותזכה להמשיך את המונופול שלה.

ממגורות דגון בחיפה. שליטה של עשרות שנים באחסון התבואה של ישראל צילום: אלעד גרשגורן

אין תחרות אמיתית

לישראל מיובאים בכל שנה 5.5 מיליון טון תבואות, והמספר גדל ב־100,000 טון בכל שנה. היבוא מתבצע באוניות שנפרקות באחד משלושת הנמלים: נמל חיפה, נמל אשדוד ונמל מספנות ישראל. באשדוד ובחיפה קיימות ממגורות נמליות (מתקנים לאחסון תבואה) ושתיהן בבעלות חנ"י (לשעבר רשות הנמלים). הממגורה בחיפה החלה לפעול ב־1951, בתחילה מכוח זיכיון שהעניקה המדינה לדגון ובהמשך מכוח הסכמים.

עד לפני שנתיים, ובמשך עשרות שנים, דגון הפעילה גם את הממגורה בנמל אשדוד באמצעות חברת בת. ב־2018, בעת שחודש מכרז ההפעלה, מנעה חנ"י מדגון ומכל חברה הקשורה אליה להתמודד, במטרה לפרק את המונופול המוחלט ולפתח תחרות. ואכן, מאז 2018 את הממגורה באשדוד מפעילה חברת לוגיסטיקר. אולם צעד זה לבדו רחוק מלהצליח לייצר תחרות של ממש לאור העובדה שהממגורה באשדוד נחותה כמעט בכל היבט ממקבילתה החיפאית.

בנמל חיפה אוניות הגרעינים שמגיעות לחיפה עוגנות ברציף יעודי ("רציף דגון"), שם הגרעינים נשאבים ממנה ומועברים באמצעות מסועים אוטומטיים למתקן ממגורת דגון, כ־180 מטר מהים. באשדוד ממוקמת הממגורה בעורף הנמל, במרחק של 2 ק"מ מקו המים. אוניית גרעינים שמגיעה לנמל אשדוד ממתינה להפנייתה לאחד הרציפים ולאחר העגינה הגרעינים נפרקים ומועמסים על משאיות ומשם מובלים לממגורה או ישירות ליעדיהם הסופי.

בנמל אשדוד שהייה ממוצעת של אונית גרעינים ב־2016 עמדה על 200 שעות ואילו בנמל חיפה הממוצע הוא 87 שעות בלבד. עם זאת, יש תקופות בהן המאזן משתנה ודווקא נמל חיפה נוצר "פקק" בגלל הביקוש הרב שיש לפריקה בנמל זה. התוצאה היא שהיבואנים נאלצים לשלם קנסות כבדים לבעלי האוניות, בגלל העיכובים בפריקת הסחורה. בדיון בוועדת הכלכלה שעסק ביבוא התבואות נטען כי העיכובים עומדים ביחס ישיר לעלייה במחירים של מוצרי הגלם: קמח, פסטה, שמן וכו.

באופן אירוני, התשלום שנדרשים היבואנים לשלם עבור השימוש ממגורת אשדוד גבוה משמעותית מהתשלום הנדרש בחיפה: 34.54 שקל לטון באשדוד לעומת 23.56 שקל לטון גרעינים שמאוחסנים בממגורת חיפה. הפער נובע מהצורך להעמיס את הגרעינים באשדוד למשאיות ולשנע אותם אל מחוץ לנמל. מהנתונים ניתן להבחין מיד ביתרון שיש לממגורה בחיפה. ואכן מנתונים שהופיעו במסמכים משפטיים עולה כי ב־2017 אוחסנה בממגורות אשדוד שביעית מכמות התבואה שאוחסנה בממגורה שבחיפה. באותה שנה גבתה חנ"י מהיבואנים 74 מיליון שקל עבור הסחורה שהגיעה לנמל חיפה ו־16 מיליון שקל עבור סחורה ששהגיעה לאשדוד.

המשמעות היא שבפועל, גם לאחר שבאשדוד נבחר מפעיל אחר, אין תחרות אמיתית בענף בשל היתרונות של ממגורת חיפה. כיום פועלת חנ"י לבניית מסוע שינוע גרעינים מנמל אשדוד לממגורה באשדוד, בלא צורך להשתמש במשאיות. ההשקעה בפרויקט הזה מוערכת בכ־200 מיליון שקל. גם מספנות ישראל פועלת כיום להיכנס לענף הממגורות הנמליות.

מימין: מנכ”ל חנ”י שלמה ברימן ויואב בן דרור, מבעלי דגון. מכרז ללא נתונים צילומים: נמרוד גליקמן, אוראל כהן

עד היום המודל העסקי שמאחורי הפעלת הממגורה היה מבוסס על חנ"י: זו גבתה תשלום מהיבואנים עבור כל טון תבואה שנפרק בנמלים, ושילמה למפעיל (דגון) עבור כל טון שטופל. ההפרש הצטבר בקופתה של חנ"י ומיועד לשמש לשיפור התשתיות. כעת חנ”י מבקשת לשנות את המודל: מפעיל הממגורה יהיה זה שיגבה את התשלומים מהיבואנים, כשהתעריף עצמו אחיד ולא נתון למו"מ, ובמקביל המפעיל ישלם לחנ"י עבור כל טון תבואה. נראה שבחנ”י מקווים כי שינוי מודל התמחור יעביר עשרות מיליוני שקלים בשנה מקופתו של המפעיל לקופתה של חנ"י.

הנתונים הכספיים חסויים

דגון כחברה פרטית אינה מפרסמת את דוחותיה הכספיים ולא ידוע מהם רווחיה. אך ההערכה היא שיש לדגון רווח משמעותי, ופירוק המונופול יאפשר להשיג מפעיל זול יותר.

על מנת שהמתמודדים במכרז יוכלו לנקוב במחיר שהם מוכנים לשלם לחנ"י עליהם לדעת להעריך את ההוצאות הצפויות להם, וכאן מתחילה הבעיה משום שהנתונים שנמסרו להם אינם מספקים. מציעים פוטנציאליים טוענים שאין ברשותם מידע על ההיבטים התפעוליים של הממגורה. כך למשל במכרז פורסמה רשימת ציוד, אך נכתב שכלל לא בטוח איזה ציוד יישאר בידי המפעיל החדש ומה יהיה מצב הציוד. מי שביקש לשלוח מהנדס מטעמו לבדוק את הציוד נענה בסירוב גורף.

כחלק מהמכרז נדרשות המציעות להמשיך ולהעסיק את כל 70 עובדי הממגורה, שמועסקים תחת הסכמים קיבוציים דומים לאלו החלים על עובדי נמל חיפה, אולם לא נמסרו נתונים מאומתים וברורים על היקף שכרם והתנאים שהם זכאים להם. חנ”י פנתה להסתדרות והוציאה ממנה נתונים מוערכים על היקף שכרם של עובדי הממגורה. המהלך הזה גרר תגובה של דגון שטוענת בפני בית המשפט העליון כי חנ"י "פוגעת בזכות החוקתית של העובדים לפרטיות".

לקראת המכרז וביודעה שצפוי מאבק משפטי, פנתה חנ"י כבר בקיץ 2019 נגד דגון וביקשה לחייב אותה לחשוף את מלוא המידע והנתונים בקשר לממגורה, ובין היתר מידע מלא בקשר לעובדי הממגורה ותנאי העסקתם, דו”חות כספיים, ספר המפעל, נספחי מדריכי איכות ועוד. חנ”י טענה כי דגון מנסה למנוע היווצרותה של תחרות כלשהי במכרז העתידי, תוך מניעת השתתפותם של מציעים נוספים עקב מחסור במידע והכל על מנת לנסות ולהבטיח כי היא תשמר את מעמדה כמונופול בשוק הממגורות הנמליות שבו פעלה עד 2018 כמונופול מוחלט ועתה כמונופול "רגיל".לטענת חנ”י, בהיעדר המידע יפחת משמעותית מספר המשתתפים הפוטנציאליים במכרז וכך התנהלות של דגון עלולה להוביל לסיכול מוחלט של התחרות בנקודה היחידה בה יכולה להתקיים תחרות, כלומר בשלב המכרז.

בפסק דין של השופטת מיכל עמית אניסמן שניתן באוקטובר 2020 התקבלה עמדתה של דגון, שיוצגה בידי משרד ש. הורוביץ, לפיה נתונים כספיים אודות פעילותה של חברה פרטית מהווים סוד מסחרי חסוי ואין לחשוף אותו בפני המתמודדות במכרז. בנוסף התקבלה טענתה של דגון כי הדוחות הכספיים והמסמכים המתייחסים לנהלים פנימיים ולשיטות עבודה הנהוגות בדגון, שפותחו על ידה לאורך השנים עוד לפני תחילתו של ההסכם, מהווים סוד מסחרי בעל ערך כלכלי שחשיפתו עלולה לגרום לפגיעה בדגון.

על ההחלטה הזו הוגשו שני ערעורים: חנ"י, שמיוצגת באמצעות עו"ד יוסי בנקל ממשרד שבלת, ערערה על כך שהוחלט להעביר אליה רק חלק מהמידע שביקשה וגם זאת תוך שנאסר עליה לגלות את המידע הזה למתמודדות במכרז. לטענתה, פסק הדין מונע מגופים ציבוריים ורשויות מנהליות לעשות שימוש במידע חיוני הנוגע לנכסים שהופקדו בידם. מנגד דגון ערערה על כך שחויבה למסור מסמכים מסוימים.

הערעורים הוגשו בדצמבר 2020, ובמקביל נפתח המכרז לבחירת מפעיל חדש. לאור פסק הדין של המחוזי, נאלצה חנ"י לפרסם את המכרז ללא מידע ונתונים המצויים בידי דגון. בימים האחרונים הוארך המכרז עד 28 בפברואר. חנ”י פרסמה 229 שאלות שהועברו לוועדת המכרזים על ידי מציעים פוטנציאליים לצד תשובותיה של הוועדה. מהמסמך ניתן לראות עד כמה דל המידע שבידי חנ"י.

למשל: על השאלה אילו הוצאות פיתוח יש או צפויות להיות שהמפעיל ידרש לשאת בהן השיבה חני כי "אין מידע בהתייחס לאמור בשאלה". בקשות לעיין בדוחות כספיים, נתוני הכנסות והוצאות נדחו. כמו כן סורבו בקשות לאפשר למומחים מטעם המציעים להיכנס לממגורה ולבדוק פיזית את הציוד, המתקנים והמבנים בממגורה. בקשה לקבל את נתוני צריכת החשמל בממגורה נענתה בתשובה: "אין בידי חנ"י נתונים כמבוקש בשאלה".

מחברת נמלי ישראל נמסר: "למרות סירובו של המפעיל הנוכחי למסור את מלוא המידע, המידע הרלוונטי שבינדינו פורסם באופן המאפשר לחברות בעלות ניסיון לוגיסטי מתאים להגיש הצעות תחרותיות. חברת נמלי ישראל מאחלת הצלחה לכל החברות המתעניינות במכרז, וממשיכה לפעול לייעול הנמלים ולקידום התחרות בענף".

חברת דגון ממגורות סירבה להגיב לכתבה.