איך שכחו בנמלי ישראל לשלם פחות לממגורות אשדוד
פרק ב' בתחקיר "כלכליסט" על ממגורות דגון חושף כי מדינת ישראל העבירה לאורך השנים לחברה־הבת ממגורות אשדוד תשלומים עודפים של יותר מ־100 מיליון שקל. נמלי ישראל: "יש מחלוקות בין הצדדים". יואב בן דרור ומיכאל שרן, בעלי הממגורות: "הטענה שגויה ומטעה"
11:3208.04.15
חברת נמלי ישראל הממשלתית העבירה לאורך 34 השנים האחרונות תשלומים עודפים של יותר מ־100 מיליון שקל לחברת ממגורות אשדוד, האחראית על אחסון ושינוע גרעיני התבואה המגיעים לישראל דרך נמל אשדוד. כך עולה מניתוח מסמכים שהגיעו לאחרונה ל"מוסף כלכליסט" כתוצאה מפנייה לפי חוק חופש המידע.
לפרק א' לחצו כאן
מעיון במסמכים האמורים מתברר כי ב־27 ביולי 1981 חתמה רשות הנמלים (כיום "חברת נמלי ישראל") על חוזה עם ממגורות אשדוד, שהוקמה כממגורה שנייה לצד החברה־האם שלה, ממגורות דגון, הפועלת מנמל חיפה. השתיים אחראיות על האחסון והשינוע של כמעט כל גרעיני התבואה המגיעים לישראל, ומקבלות בכל שנה ממדינת ישראל תשלום קבוע בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בעבור פעילותן זו. הן הוקמו בידי התעשיין ראובן הכט וכיום נשלטות בידי אנשי העסקים יואב בן־דרור ומיכאל (מיקי) שרן.
מקריאת החוזה עולה כי הוא נחתם לתקופה של 35 שנה (עד 2016) ובו סוכם כי ממגורות אשדוד תקים ותפעיל את הממגורה בנמל אשדוד, תאחסן את גרעיני התבואה המיובאים לישראל באותן ממגורות, ומשם תשנע אותם אל יצרני הקמח. בתמורה התחייבה רשות הנמלים לשלם לחברה בכל שנה סכום מסוים, הנובע מהיקף תבואת הגרעינים שתטופל על ידי החברה.
וכך היה. מאז חתימת החוזה העבירה המדינה לממגורות אשדוד תשלומים בהיקפים ריאליים של כ־20 מיליון שקל בשנה, שהצטברו במרוצת השנים לסכום עתק של יותר מחצי מיליארד שקל (במקביל המדינה מעבירה תשלומים שנתיים נוספים לממגורות דגון בהיקף של כ־40–50 מיליון שקל בשנה).
יואב בן דרור צילום: יעל צור מה שמרתק בחוזה של המדינה עם ממגורות אשדוד הוא סעיף 10.5, שבמסגרתו נכתב: "מוסכם כי אם ישתנו דיני המסים על הכנסות בישראל, לעומת אלה שבתוקף כיום... תעודכן התמורה... תוך מטרה להביא לתמורה נטו שדרך חישובה יבטא תמורה קרובה לזו הרשומה בשורה 12 של נספח ג'". במילים אחרות, ראובן הכט, שחתם על החוזה מטעם ממגורות אשדוד, ומדינת ישראל ידעו כי מס החברות בישראל עשוי להשתנות. ממגורות דגון העדיפה כי אם מס החברות יעלה, מדינת ישראל תפצה אותה על כך והיא תיוותר עם אותה תמורה נטו שהוסכמה בין הצדדים. מדינת ישראל, מהצד השני, העדיפה כי אם מס החברות יירד, התשלום שתשלם לממגורות אשדוד יהיה נמוך יותר.
ואכן, לאורך השנים ירד דרמטית מס החברות - מ־61% ב־1981, שבה נחתם החוזה, עד ל־26.5% כיום. אלא שמבדיקת "מוסף כלכליסט" מתברר כי הצד השני במשוואה לא השתנה, ומדינת ישראל לא עדכנה כלפי מטה את התשלום שהעבירה לחברה, כמתבקש מאותו סעיף 10.5. משמעות הדבר היא שרשות הנמלים העבירה לכאורה לאורך השנים סכומים עודפים בהיקפים אדירים לממגורות אשדוד.
כדי להבין את גודל הנזק למדינה, פנינו למומחה בכיר למיסוי שיכמת את הנתונים שהועברו אלינו וישווה את מה שהוסכם עליו בחוזה, לרבות תזרימי המזומנים הצפויים, לתשלומים שהועברו בפועל. הפנייה למומחה למיסוי, שביקש להישאר בעילום שם וביצע ניתוח לפי כמה מתודולוגיות שונות, התבקשה הואיל ומדובר בנתונים מורכבים של עשרות שנים, שבהן השתנו דיני המס ושיעורי המס, מדיניות ממשלתית של עידוד השקעות, הכרה בהפסדים, אינפלציה וכו'.
מהחישוב המפורט שהועבר ל"מוסף כלכליסט" עולה כי לאורך 34 שנות ההסכם העבירה רשות הנמלים (ומאוחר יותר חברת נמלי ישראל) תשלומים עודפים לממגורות אשדוד בערך ריאלי של יותר מ־100 מיליון שקל.
* * *
כדי להבין לעומקה את מערכת היחסים בין ממגורות אשדוד והחברה־האם ממגורות דגון לבין חברת נמלי ישראל מומלץ לקרוא את כתבת התחקיר "כסף כמו גרעינים" שפורסמה ב"מוסף כלכליסט" לפני כחצי שנה. בכתבה מתוארת בפירוט גם הדרך המרתקת והמפותלת שבה הפכו עו"ד בן דרור, דוקטור למשפטים ובנו של מנהל בתי המשפט לשעבר, ושרן, לשעבר ראש התאחדות התעשיינים בצפון, לבעליה של אימפריית דגון.
בקצרה נציין כעת כי לאחר מותו של הכט ב־1993 ייצג בן דרור, אז שותף בש. הורוביץ, את אלמנת הכט במאבקה המשפטי כנגד מנהל עיזבונו של בעלה, עו"ד ארנולד שפאר. לאחר מות האלמנה כמה שנים מאוחר יותר מונה עם מנכ"ל דגון מיכאל שרן למנהל עיזבונה.
המאבק נמשך עד 2002, אז הגיעו שפאר ובן דרור להסכם שלפיו מנהלי עיזבון האלמנה (ששלטו במניות ההצבעה) יעבירו החלטה לחלוקת דיבידנד ענק בן 160 מיליון שקל, שמתוכו שני שלישים יועברו לעיזבון ראובן הכט (שהחזיק בשני שלישים ממניות ההון). בתמורה, ולאחר חלוקת הדיבידנד, ימכור שפאר את מניות ההון הללו בכמה מיליוני שקלים לחברה בשם ים השבלים, שהקים באותם ימים בן דרור (ונרשמה על שם שניים ממקורביו). מאז אותו היום היתה זכאית ים השבלים לשני שלישים מכל דיבידנד שתחלק החברה.
ממגורות בנמל אשדוד צילום: צפריר אביוב הסכום העצום של 160 מיליון השקלים הצטבר הודות למדיניותו של הכט, שהקפיד לחלק לבעלי המניות בחברה רק 8% מהרווח השנתי, ומשום שבמהלך מאבק השליטה שהתנהל עד 2002 הגדילו בן דרור ושרן (ששלטו במניות ההצבעה) את היקף הדיבידנד השנתי באופן מדוד. אלא שלאחר חלוקת 160 מיליון השקלים ב־2002 לא שבו בדגון למדיניות חלוקה צנועה. להפך. מאז 2003 ועד היום חולקו 219 מיליון שקל לבעלי המניות, שהיוו חלוקה ממוצעת של כ־130% מהרווח השנתי (ראו טבלה). מתוך 219 מיליון השקלים שחולקו מאז 2003, הנהנית העיקרית היא כמובן ים השבלים של בן דרור ושרן, שזכתה לכ־144 מיליון שקל מרווחי אימפריית דגון, שכל הכנסותיה מגיעות מחברת נמלי ישראל.
מיקי שרן תגובת בן דרור ושרן
"הטענה שמאחר שב־34 השנים האחרונות ירד מס החברות אמורה היתה כביכול התמורה לממגורות אשדוד לִפחות שגויה ומטעה. התמורה לממגורות אשדוד היתה אמורה להתעדכן אם ישתנו דיני המסים ואם לא יתקבל מעמד של נכס מאושר לפי חוק עידוד השקעות הון. ואמנם, לא התקבל מעמד של נכס או מפעל מאושר, ושיעורי המס הנמוכים והפחת המואץ שבו לא יושמו על החברה. בנוסף, השינויים בדיני המסים בשנים 1981 עד 1994, לרבות חוק מיסוי בתנאי אינפלציה, היוו הרעה משמעותית לממגורות אשדוד. בהתאם, הוגשה על ידי החברה תביעה של עשרות מיליוני שקלים במונחי שנות התשעים (לפני ריבית והצמדה). התביעה הסתיימה בפשרה בחסות בית המשפט. ממילא גם כיום הסכומים נטו לזכות החברה גבוהים מאלה שלחובתה. חבל שהסעיף הרלבנטי בחוזה זכה להתעלמות".
לעניין ההשתלטות על דגון שפורטה באריכות בכתבה "כסף כמו גרעינים" (מיום 11 בספטמבר 2014) ותוארה בקצרה גם בכתבה זו, מסרו השניים: "ב־2001 פורסם מכרז להפעלת ממגורות דגון (רישיון ההפעלה של הממגורות עמד לפוג בינואר 2003). המנוח, עו"ד ארנולד שפאר (מנהל עיזבון ראובן הכט), חשש שדגון לא תזכה במכרז ולכן היה מעוניין למכור את
מניות ההון של דגון, שהיו בבעלות שלוש ישויות פרטיות (שבעליהן היו קרנות ואדוזיות).
"לאחר ששפאר כשל באיתור קונה למניות דגון בתנאים שהציב, הוא פנה למר שרן שאיתר עבורו (עם ד"ר בן דרור) את הקונה (חברת ים השבלים בע"מ). העסקה אושרה על ידי בתי המשפט השונים (שלושה במספר) שהיו מעורבים בסכסוכים בין העיזבונות, ובוצעה כפי שאושרה. בן דרור ושרן דאגו אף לאינטרסים של דגון. הם דרשו וקיבלו מאת ים השבלים ערבות של 102 מיליון שקל (סכום הדיבידנד בקירוב שחולק על ידי דגון לישויות שפאר) כחלק מהעסקה, וכדי להבטיח את המשך פעילות דגון גם אם לא תזכה במכרז. דגון אכן לא זכתה במכרז, והמהלך של שפאר הוכח - באותה נקודת זמן - כנכון. שנים מאוחר יותר, בשל התדיינות משפטית שלא דגון יזמה, זכתה דגון ברישיון הפעלה לממגורה. ויוטעם, שפאר, שיזם את המהלך, היה חלק ממנו והיה מודע היטב לפועלם של בן דרור ושרן, לא טען מעולם כאילו אינטרס הציבור נפגע בצורה כזו או אחרת. התמורה ששולמה על ידי הרוכשת היתה תמורה ראויה.
"התוצאה של פעולות בן דרור ושרן היתה שהאינטרס של שלושה ציבורים שונים שורת לתועלתם: ישויות שפאר קיבלו תמורה מלאה עבור מניות ההון של דגון והצליחו להנזיל את השקעתן ולצאת מהסיכון שבהשקעה כאמור; דגון - שחילקה את רווחיה בדרך של דיבידנדים לשלוש הישויות האמורות - קיבלה ערבות בגובה הסכום שחולק לאותן ישויות אשר העניקה לדגון ביטחון, כך שבמקרה של אי־זכייה במכרז דגון תוכל עדיין להמשיך בפעילות כלכלית שתיבחר על ידה; והאלמנה אדית הכט ז"ל, שבמסגרת הפשרה הועברו לעיזבונה מלוא תביעותיה".
