עברו טסט: קארפול קריוקי עם אודי כגן צריכה לצאת מהילוך ראשון
העונה החדשה של התוכנית בהנחייתו של כגן כיפית אך עדיין לא סוחפת, ולעתים נראית מתוסרטת מדי
- סדרת סרטי "אפ" הכניסה את מייקל אפטד לפנתיאון
- אטריות מחוממות: על "מוות ל־2020", סיכום השנה של יוצרי "מראה שחורה"
- מתנת חג המולד של אמזון ל-NFL
הגרסה הישראלית עם ניקי גולדשטיין, ששודרה בכאן 11, לא הצליחה להשיג רגש דומה, וכעת הקומיקאי המפורסם אודי כגן ("גב האומה", "ארץ נהדרת") מתיישב מאחורי ההגה, ומנסה את מזלו.
בפרק הראשון ששודר אתמול הוא נוסע עם שרית חדד. הבחירה בה טובה. זו כוכבת גדולה, עם רפרטואר שירים רחב ומוכר, שכל הורה לילד מצא את עצמו שר באוטו את שיריה עם ילדיו. בזמן הנסיעה איתה, ובכלל, לא רק שרים אלא גם עוצרים בכל מיני מקומות בדרך, כדי ללמוד על החיים של הזמר. במקרה של חדד אחת התחנות בדרך היא במספרה, עיסוק מן העבר שלה, והיא חופפת ומספרת את כגן. עוד באוטו היא מדברת על עצמה, על תחילת דרכה, איך משפחתה הגיבה לכך, על ההופעות המרובות - 70 פעם בחודש (לפני הקורונה). הפרטים מעניינים, והשירה כיפית, אבל לא סוחפת.
ברור שהשיחות והתוכנית מתוסרטות ורק אמורות לתת תחושה של אלתור וטבעיות ושירה מתפרצת, כאילו שאין קהל, כמו שעושים באוטו. אלא שהתסריט נוכח מדי ושיחות הסרק נראות מאולצות. חדד משתפת פעולה, צוחקת על התספורת שלה בעבר, מספרת על ילדותה ומצליחה בחידון ידיעת הארץ. זה נחמד. כגן, קומיקאי מעולה, אך הנוכחות שלו כאן לעתים משתלטת, וכשנמצאים באוטו אחד קטן, זאת בעיה.
בפרקים הבאים, כמו זה עם חנן בן ארי, התסריט וכגן עדיין מורגשים מאוד, אבל רגעי השירה המשותפת באוטו חביבים למדי. הערב לאחר בחירת השיר לאירוויזיון, תשב לצד כגן נטע ברזילי. ובתוכניות הבאות ישתתפו אברהם טל, נועה קירל ויונתן מרגי ביחד, ליאור נרקיס ואליעד נחום, גידי גוב, ריטה, אביב גפן ואחרים. אולי איתם השיחות יזרמו יותר.
כשחושבים על שעשועון ממונע, חושבים על "מונית הכסף". תוכנית הטריוויה הזאת בהנחיית עידו רוזנבלום היא מופת של חינניות, וטובה מהמקור (וכך גם "המרדף", שעשועון טריוויה אחר בהנחייתו, אבל לא על זה באנו לדבר, ואם היינו, אז היה צריך לומר שהעובדה שהוא מנחה כל כך טוב את שני השעשוענים האלה, לא אומרת שהוא חייב להנחות את כל התוכניות על המסך). ב"מונית" כל מי שנכנסים למושב האחורי - בין שיודעים את התשובות ובין שלא - מספרים לנו משהו על עצמם. יש משהו קליל וקולי בהגשה, לא מתאמץ ועם זאת מאוד מקצועי, ועל הדרך מתקבלת פיסת ישראליות.
בנהיגה השיתופית של "קארפול" אנחנו אמורים לקבל שיתוף מסוג אחר, של זמר מוכר ואהוב שבקרבה הכפויה של המכונית משהו טבעי יותר משתחרר אצלו - יותר מאשר בתוכנית אירוח באולפן עם חומרים מיוחצנים. בינתיים אצל כגן, אם לשאוב מהעולם המוטורי, כל הזמן נשארים בהילוך ראשון.