5 דברים שלמדתי על מיינדפולנס בספורט

ד"ר דניאלה כהן (33), חוקרת מוח בפוסט דוקטורט במרכז הבינתחומי, מתמחה במיינדפולנס (בעברית: קשיבות או מודעות קשובה) ועובדת עם ספורטאים וכדורגלנים מ־Afex, האקדמיה למצוינות בכדורגל בישראל של אריק בנאדו. אלו הדברים שלמדה על המוח של הספורטאי.

1. זה לא "רוחניקי"

"אני לא ‘רוחניקית’, אני באה מהעולם של הנוירופסיכולוגיה. הדוקטורט שלי היה במסלול ישיר באוניברסיטת חיפה. הדגש היה על מחקר המוח והוא התבצע ברובו עם יחידת ה־MRI באיכילוב. הקשר שלי לספורט מגיע מילדות. שיחקתי טניס והיתה לי מלגה של ארבע שנים בארה"ב, בליגת המכללות בטניס. התחלתי באולד דומיניין בווירג'יניה ואחרי שנה וחצי עברתי לאוניברסיטה באיידהו. התואר הראשון שלי היה בפסיכולוגיה ותקשורת, ותמיד עניין אותי החיבור בין עולם המדע לעולם הספורט. בסוף השנה השנייה של המלגה שלי שברתי את המרפק. שילוב של ביומכניקה לא נכונה, עומס וחוסר מזל. ואז לא היתה ברירה - הייתי חייבת ללמוד בקולג'. תמיד רציתי לשלב בין הידע המדעי ואיך מביאים את זה למגרש. בסוף הגעתי למיינדפלונס, שהיה חדש וזר לי אבל במהרה הפך למאוד ברור שאם הייתי יודעת מה זה כצעירה יותר, זה היה עוזר לי להימנע מהפציעה במרפק.

“ואכן, לפי מחקרים אנחנו רואים שתרגילי מיינדפולנס מסייעים לספורטאים להימנע מפציעות ושחיקה. כן, זה מעורר התנגדויות מאנשים. אומרים לי 'אתם סתם מתעתעים במוח של אנשים'. אבל הדברים שאני אומרת מגובים מדעית ומחקרית. זה חשוב מאוד שאנשים כמו לברון ג'יימס אומרים שהם עושים תרגילים במיינדפולנס. הרבה ספורטאים עושים דמיון מודרך, שזה גם חלק ממיינדפולנס".

ד"ר דניאלה כהן צילום: אוראל כהן

2. מה זה מיינדפולנס בכלל?

"בקצרה, זו היכולת לעצור, לקחת הפסקה, להתבונן, לא להילחם ברגשות. באימונים את מנסה להפחית לחצים, להגביר ריכוז, להביא לשיפור ביצועים. מיינדפולנס זה להתמודד עם הרעשים מסביב. וזה לימוד ומחקר תמידי. אני מנסה ללמוד על מיינדפולנס גם כשאני משחקת כדורגל בליגה השלישית בקבוצת הפועל רמת גן בנשים וגם בקורס שעשיתי בברצלונה על מערכת העצבים המרכזית של כדורגלן. גם שם, בבארסה, הדבר הראשון שמדברים עליו זה המודעות של השחקן לעצמו, לסביבתו, למה שהוא עושה. להיות מרוכז בכאן ובעכשיו, לדעת לקבל את המציאות בלי לספר סיפורים לעצמך".

3. זה מדע ואימון. עם תרגילים והכל

"איך נראים תרגילים במיינדפולנס? זה יכול להיראות כמו מדיטציה אבל יש הרבה טכניקות. למשל, אני עובדת עם משקפיים מהבהבים שמפריעים למערכת הראייה בזמן תרגול. ורואים שכשהשחקן מוריד את המשקפיים, זמני התגובה שלו מהירים יותר וכך גם היכולת שלו לקבל החלטות. המוח הוא כמו שריר שצריך לאמן. אם עושים תרגיל מודרך, כבר אחרי חמש דקות רואים ב־MRI איך החיבורים במוח משתנים. המטרה היא לשפר את התקשורת בין המוח לגוף.

“במוח שלנו יש מעין מפה שמייצגת את כל האיברים שלנו בגוף. אנחנו יודעים היום שתרגול ואימון מוח משפרים את התגובה באזורים שעליהם התאמנו. אם, למשל, אנחנו רוצים לשפר את מערכת הראייה בפעולה, כלומר - שכשחקן ירים את הראש הוא יצלם מיד את הסביבה שלו ויידע לאיפה הוא רוצה לשלוח את הכדור - אז אנחנו ננסה לעשות תרגיל בו אנחנו מעלים את הדופק של השחקן ואז ניתן לו 'לחפש את אפי' בספר או בשקף. אם אני רוצה לאמן את מערכת השמיעה אז לעיתים צריך 'לבטל' את חוש הראייה. המערכת הפרופירספצית (המיידעת אותנו על המיקום המדויק של איברי הגוף השונים במרחב) צריכה אימון. אם אין מודעות של הגוף והמרחב שבו הוא נמצא, אי אפשר למסור פאס מדויק. בטח לא בדופק גבוה.

לברון ג'יימס צילום: אי אף פי

“אחרי אימונים, אנחנו רואים שינוי של המוח. אנחנו רואים את השינויים בחומר הלבן ובחומר האפור. אלו דברים שעוזרים לספורטאי לעבד את המידע שהוא מקבל מהר יותר מהיריב שלו. אם אני מעבדת מידע מהר יותר מהיריבה שלי, אהיה כמה צעדים לפניה. מיינדפולנס זה לא פתרון קסם. זו עבודה קשה".

4. באמת, הכל בראש

"רואים את תוצאות האימון בשפת גוף. אם השחקן דרוך או אם הכתפיים שמוטות, למשל. יש עמידות שונות שמשדרות מסרים ומשחררות חומרים למוח שלך ולמוח של חברים לקבוצה. בעידן שיש בו פחות פערים ביכולות הטכניות והגופניות, רואים הרבה יותר את ההשפעה המנטלית. כשבאיירן הביסה את ברצלונה 2-8 ברבע גמר ליגת האלופות זה הרגיש לי מנטלי לחלוטין. בדקות הראשונות היו לליאו מסי הזדמנויות להבקיע והוא החמיץ, ואז אפשר היה לראות איך שחקני באיירן מתמלאים בביטחון, שפת הגוף שלהם היתה אגרסיבית ושחקני ברצלונה נרתעו בעימותים. וכשהם כבר הובילו, השחקנים של באיירן בנו על האגרסיביות הזו גם יצירתיות. זה נראה כאילו הם מציירים על המגרש את מה שהם

רוצים לעשות וברצלונה לא הצליחה להפריע להם בזה. זה נגמר בהתפרקות מוחלטת של ברצלונה".

5. קודם כל לנשום

"הנשימות שלנו הן הכלי החשוב ביותר באימוני מיינדפלונס. המוח שלנו מחפש סכנה מסביבנו או נמצא בעתיד, בשאלות של מה יהיה כאשר ומה יקרה אם. הנשימות שלנו הן כאן ועכשיו. ואם אנחנו מתרכזים בהן - אז אנחנו כאן ועכשיו. ברגע שאתרכז בזה, אני מתרכזת בהווה. אני לא אלחץ מהעתיד או ממה שיקרה, אני אהיה מודעת יותר לאוטומטיות שאני צריכה לפעול בה.

“בהארוורד שאלו חצי מיליון אנשים רנדומליים ברחוב איך אתם מרגישים עכשיו? האם אתם חושבים על מה שאתם עושים עכשיו? האם אתם מרוכזים? וכו'. מה שהם הראו במחקר הזה שהמוח - מטבעו - נודד. וככל שהמוח יותר נודד במחשבות, ככה אנחנו פחות מאושרים. אז השיעור הראשון שלי זה להתרכז בכאן ועכשיו. אתה לא יכול לשחק ולחשוב מה יהיה אם תפסיד כי אז אתה כבר קרוב יותר להפסד".