עכשיו זה הזמן הראוי ביותר לטיפול בפערים המגדריים

אין לי כוונה לחדש כאן; אני מבקשת לזקק את מה שעומד לנגד עינינו ורק מחדד את הטענה שעולה בשנים האחרונות, ומקבלת אישוש מהמחקרים שמתפרסמים לאחרונה. רק בשבועות האחרונים פורסם בכלכליסט מדד המגדר של מכון ון ליר, לפיו ייצוג נשים במקצועות בעלי יוקרה נמצא בירידה. מדובר בנתוני 2018, לפיהם במדד אחד אנחנו, הנשים, מובילות בבירור - העוני כמובן.

לפרסום זה קדמו נתוני מרכז אדוה בדבר הפערים בשכר ובחלוקת העבודה המגדרית בבית ובשוק העבודה, וברוח דומה מתפרסמים נתוני הלמ"ס ונתונים ממסגרות מחקר רבות נוספות. נדמה שאין כיום ויכוח על המצב לפני 2019, וגם על השפעתה של מגיפת הקורונה שתקפה אותנו ב-2020 ורק הרחיבה, בכל פרמטר אפשרי, את הפערים המגדריים - בין אם באחוז המפוטרות ובין אם באחוז דורשות העבודה.

כמעט 600 אלף נשים נרשמו בשירות התעסוקה בספטמבר האחרון - כ-63% מכלל דורשי העבודה, מה שנחשב לשיא מאז פרוץ המשבר. מבין הנרשמים החדשים בשירות התעסוקה, 70% היו נשים. אני מנתקת בדיון כאן את העלייה המדאיגה באלימות כלפי נשים, אך אין ספק כי ההשפעה של הקורונה מחלחלת לצערנו.

כאן נכנסת שאלת מיליון הדולר: מה עושים? על כך יש מספר תשובות אפשריות ורלוונטיות.

ראשית, ביטול "מקצועות מגדריים" ועידוד נשים לתעסוקה מתגמלת יותר, תופעה שתוביל גם למיצוי ההון האנושי. הדבר יכול להיעשות על ידי הכשרה לתחומים אלה (מקצועות טכנולוגיים, מדעים מדויקים) כבר בבתי הספר.

שנית, חינוך לחלוקת תפקידים שוויונית יותר במשפחה. הבניה חברתית שאינה מעוררת גיחוך ופליאה על גברים המטפלים בילדים תאפשר לנשים להרחיב את השתלבותן בשוק העבודה לצד גברים השותפים באופן שווה גם במשק הבית ובחינוך הילדים. בתוך כך יש לציין את החזון שלנו בתנועת אמונה להסדרה איכותית של מסגרות לטיפול בגיל הרך, כך שתאפשר יציאת נשים (וגברים) לעבודה תוך הבטחת הטיפול בילדים, בסטנדרט ראוי ומפוקח במעונות היום לגיל הרך.

שלישית, שילוב מיטבי ואיכותי של נשים בכלל, ומהמגזר הערבי והחרדי בפרט, בשוק העבודה, תוך יצירת תנאי עבודה מותאמי תרבות. בעברי כחברת מועצת העיר תל אביב ומחזיקת תיק קידום נשים, התברר במחקר שעשינו כי חלק מהנשים הערביות לא יצאו לעבודה בגלל היעדר תחבורה ציבורית נוחה. שינוי מיקום תחנות האוטובוס סייע לקידום יציאתן לשוק העבודה.

רביעית, יש להגדיר את נושא סגירת הפערים בתחומי העבודה ופערי השכר עבור עבודה דומה כיעד חברתי. הצפה של הנושא והפעלת מומחיות ומומחים, להציע פתרונות אסטרטגיים וטקטיים מדידים, הכוללים לוחות זמנים ברורים - כל אלה מהווים תנאי הכרחי לטיפול שורש בפערים המדאיגים.

אין זמן ראוי ומתאים יותר מתקופת בחירות להעלאת הנושא. לכאורה זה לא נושא בטחוני או בריאותי של חיים ומוות, ואני יודעת שלא זה מה שיגרום למשק לקרוס או לחזור לעצמו, אבל בבטחה אני קובעת שטיפול בנושא הפערים יכול לקדם אותנו צעד נוסף בדרך לחברה מתוקנת יותר. מרתק אותי לראות מי תהיה המפלגה שתניף את הדגל הזה בגאון, אני מבטיחה לה פוטנציאל הצבעה שמתחיל כבר מ-51% באוכלוסיה.

ליאורה מינקה היא יו"ר תנועת אמונה, תנועת האישה הדתית לאומית