"נתניהו בחר מילים שייצרו מצב חירום - גם כשלא היתה הצדקה"

מגיפת הקורונה? מצב מלחמה. הנגיף? אויב חיצוני. המצב? חמור כמו שלא ידענו זה 100 שנה. למן ההתחלה, הוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו אסטרגיה תקשורתית שהתאפיינה בהפחדה, מיליטרלזיציה ופוליטיזציה של המשבר ושל השיח, וניהול ריכוזי נטול שקיפות, שהתעלם מדעות של מומחים שחרגו מהקונסצנזוס הממשלתי. "כשיש מצב מאיים, אתה צריך להעצים את המסוגלות העצמית והקולקטיבית להתמודד אתו", אמרה ל"כלכליסט" פרופ' ענת גסר־אדלסבורג, ראשת מגמת קידום בריאות וראשת המרכז לתקשורת בריאות וסיכונים בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה. "כשאתה צועק 'בו' על בן אדם, הוא נבהל וקופץ, אבל נשאר חסר אונים".

גסר־אדלסבורג ניתחה בצורה מעמיקה את האסטרטגיה התקשורתית של נתניהו, במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Risk Management and Healthcare Policy. המחקר עוסק בתקופה הראשונה של המגפה, מ־3 במרץ עד 21 ביוני. "אני עוסקת בנושא תקשורת בריאות ותקשורת סיכונים בזמן מגיפות, וכשהתחיל משבר הקורונה עניין אותי לראות איך נתניהו מתקשר את כל נושא המגפה והמשבר לציבור", הסבירה גסר־אדלסבורג. "בדקנו את מסיבות העיתונאים ששודרו במהדורות החדשות בגל הראשון ובתחילת השני, תקנות שעת חירום שנתניהו חתם עליהן, ונתחנו כתבות שעוסקות בהנחיות לציבור שהתפרסמו ב־ynet ובהארץ. ניתחנו גם את השיח, באיזה מילים נעשה שימוש ובאיזו תדירות, וביצענו גם וגם ניתוח תמטי, איזה נושאים וסוגיות עולים במסיבות העיתונאים, על מה הם מדברים ואילו אסטרטגיות עולות. זו היתה עבודה ידנית שלי ושל הדוקטורנטית רנא חג'אזי".

פרופ' ענת גסר־אדלסבורג. נתניהו שינה אסטרטגיה מאסון הכרמל למשבר הקורונה

אחד ממצאי המחקר הוא זיהוי קשר בין מניעים פוליטיים לניהול המשבר. "בדקנו את זה באמצעות ניתוח צירי הזמן, מתי השעון הפוליטי מסונכרן עם השעון של ציר המגפה. ורואים שיש סימביוזה בין הבריאות לפוליטיקה. הציר הפוליטי מתקדם עם ציר מהגפה. איך למשל נתניהו עודד את גנץ להיכנס? יצר מצב של משבר חירום במילים שבהן השתמש ובמהלכים שבהם נקט. וכשיצר את המצב הזה, הוא אפשר לגנץ להצדיק את הכניסה לממשלה. ההצדקה היא בנרטיב, באיך שהמשבר נבנה. לא היתה תחלואה או תמותה גבוהות בגל הראשון, אז הוא בנה מצב חירום".

מסיבות העיתונאים בגל הראשון התאפיינו בדפוס קבוע, לפי המחקר. ראשית, נתניהו התייחס למשבר הבריאותי ולקורונה. בהמשך הגיעה קריאה פוליטית ליריביו הפוליטיים לשאת גם הם בנטל וליצור ממשלת חירום לאומית. מאפיין בולט נוסף של אסטרטגיית התקשורת של נתניהו הוא שימוש באסטרטגיה של הפחדה. "הוא מציין כבר בהתחלה אחוזי תחלואה גבוהים, משווה את המגפה למגפות היסטוריות כמו השפעת הספרדית, או מגפות אפולקיפטיות, וגם השואה מגוייסת לאותו נרטיב אפוקליפטי", אמרה גסר־אדלסבורג. "אלו משמשים כדי להצדיק החלטות ומהלכים שמעוררים מחלוקות מאוד גדולות לגבי ההליך הדמוקרטי שלהם כמו איכוני השב"כ או תקנות שעת חירום שמגבילות תנועה של אזרחים. אלו דברים שהוצדקו לאור מצב החירום".

אבל אולי יש מקום לאסטרטגיית הפחדה. זה באמת מצב מפחיד.

"האסטרטגיה צריכה לתת לאזרח כלים להתמודדות. אפשר להגיד שהמצב רציני באמצעות חשיפת העובדות, שיתוף שקיפות, חיזוק וסולידריות. ברגע שמשווים למגפות אפוקליפטיות, וזו השוואה מופרכת, אנשים מבינים שזה לא נכון וזה מערער את האמינות. צריך להיות כמה שיותר קרובים לנתונים ולהסביר את ההיגיון שמאחורי ההחלטות השונות. אזרחים צריכים להבין למה הם צריכים להיות סגורים בבית, מה החלופות. אנחנו בעידן שבו אנחנו חשופים למידע ממקורות אחרים, ואנחנו מצפים לשקיפות לראות את מכלול השיקולים".

צילום: אוראל כהן

עוד אסטרטגיה תקשורתית שאפיינה את מסיבות העיתונאים של נתניהו היתה שימוש בשפה צבאית. "יש שימוש בהרבה ביטויים כמו 'אנחנו נכנסים מתחת לאלונקה', 'נמצאים מול אויב', 'כולנו חיילים'. זו שפה שהשתמשו בה בכל מהלך המשבר. הפיכת השפעה בריאות לצבאית היא לא רק סמלית, היא מעידה על האופן שבו מתייחסים להעברת מידע לציבור, ולא פעם נוגדת את המהות השפה של המדע שהיא הטלת ספק. אנחנו במצב של אי־ודאות, זה לא איזה אויב מוחשי. אנשים יכולים להתגייס בהתחלה, בשלב שבו יש אי־ודאות גדולה, אבל כשהם רואים שהסכנה לא כזו חמורה ויש הרבה ספק וסימני שאלה, צריך לדבר בשפה של המדע, שיש בה תהליכי עומק משמעותיים יותר".

אסטרטגיה בעייתית נוספת שבה נקט נתניהו, היא ניהול המשבר בצורה ריכוזית. "בגל הראשון זה ניכר בצורה מאוד מוחלטת", אמרה גסר־אדלסבורג. "מומחים התלוננו שהם לא מספיק מעורבים. נתניהו שמר את כל הקלפים קרוב לחזה ובונה אסטרטגיה מאוד מסוימת שהוא רצה לבנות. זה התאפיין גם בשימוש בגוף ראשון, המילה 'אני' הופיעה בדברים שלו 667 פעמים. בגל הראשון היתה פנייה בעקבות זה שהוא לא אפשר לשאול שאלות, ואז הוא נתן לעיתונאים לשאול אותו כמה שאלות. אבל הוא מנהל את מערכת היחסים האישית שלו מעל כלי התקשורת המסורתיים.

"עם זאת, השקיפות לא באמת קיימת. למשל בנתונים, לא ברור הפרופיל המדויק של החולים והמתים בהבטים כמו מחלות רקע ומאפיינים סוציו־דמוגרפיים. פרוטוקולים של ישיבות ממשלה נחסמו לתקופה של 30 שנה. אין שקיפות מלאה של נתונים. תקשורת סיכונים מחייבת להציג לציבור את הרציונל שעומד מאחורי ההנחיות".

איך נראית ההתנהלות של ישראל ביחס לשאר העולם?

"מדינות שונות התנהלו בצורה שונה. בארה"ב, טראמפ הציג מסרים הפכפכים לציבור שלו וכל הזמן סתר את עצמו. מאוד שיבחו את ראשת ממשלת ניו זילנד שקיימה מסיבות עיתונאים באופן שוטף, הציגה נתונים בשקיפות, קיצצה 20% משכרה ומשכר השרים שלה כדוגמה אישית. ביחס לשאר העולם אנחנו במצב לא טוב, במיוחד בהבטים כמו שקיפות נתונים והנחיות סותרות שניתנו, התנהלות דרך סגרים, וכל הנושא של שיח עם מומחים שונים. אחד הדברים החשובים בתקשורת בריאות הוא לנהל דיאלוג ולתת מקום גם לקולות ביקורתיים, לקיים דיון מעמיק במחלוקות ולחשוב מחדש כל פעם כדי לא להיות שבויים בקונספציה. זה דבר שלא מתנהל פה".

לפני כעשור ניתחה גסר־אדלסבורג יחד עם ד"ר מינה צמח את הופעות נתניהו סביב אסון השריפה בכרמל, וההמצאים לגבי האסטרטגיה שלו היו כמעט הפוכים. "הוא ידע להשתמש באסטרטגיה של תקשורת סיכונים. כמה אסטרטגיות שהוא נקט בהן ממש הולכות לפי הספרות התיאורטית. הוא פנה לנורמות של הקהל, לערכים שלו, שיתף במאחורי הקלעים - פניתי לכל מיני מדינות בעולם, ביקשתי עזרה. אבל בפועל הוא בא לכסות על המחדלים שהביאו לקטסטרופה של אסון הכרמל - שלא היתה מספיק השקעה בתשתיות כיבוי אש, וכל הנושא התקציבי - ובא להסית את האש, תרתי משמע, מעצמו".

למה האסטרטגיה שלו השתנתה עכשיו?

"אז לא היו את כל השיקולים של ראש ממשלה תחת כתבי אישום. אסון הכרמל היה גם משבר עם התחלה, אמצע וסוף מאוד ברור, וזה אפשר להצביע על כמה נקודות וסוג של פתרון. פה זה משבר מתמשך, שלצדו יש משבר הפוליטי ומשפטי של נתניהו. האסטרגיה בתחילת המשבר הנוכחי היתה ליצור מצב חירום שמצדיק כניסה לממשלת חירום. אז האסטרגיה היו להראות שהמצב תחת שליטה, שאנחנו עושים את מרב המאמצים".

מה המסקנה המרכזית במחקר שלך?

"חשוב להיות שקופים עם הנתונים ולדווח על אי־ודאות או בעיות. לא ניתן להסתיר מידע מהציבור. הנחיות צריכות להיות נקיות משיקולים פוליטיים ככל שניתן. יש ליצור רבגוניות של הוועדות שמייעצות למשרד הבריאות, להשמיע את הקול של המיעוט, של מדענים ומומחים שנמצאים באופוזיציה, כדי לאפשר למערכת להגיב ולהתאים את עצמה. תקשורת בריאות וסיכונים היא תחום מקצועי. אם הם היו מתייעצים עם מומחים בתחום, ולא רק דוברים ואנשי יחסי ציבור, דברים בתוך ההסברה היו נבנים אחרת".