ביהמ"ש: סוחר לא תמיד אחראי לחשבוניות מזויפות שקיבל

בית המשפט המחוזי תל אביב קיבל לאחרונה החלטה שמעלה מחדש את שאלת האחריות של נישומים לחשבוניות שהם מגישים לרשויות המס. לפי פסק הדין שנתן השופט הרי קירש יש גבול למה שרשות המסים יכולה לצפות מבעל עסק בנוגע לבדיקת החשבוניות שהוא מקבל מספק, כך שייתכן שעל הרשות לקזז את הוצאותיו גם אם הגיש לה חשבוניות פיקטיביות שקיבל.

פסק הדין קיבל את הערעור שהגישו עורכי דינו של ישי גבריאל שריקי: טלי ירון־אלדר, רני שורץ, ואוהד בוגנים ממשרד ירון־אדלר, פלר שורץ וכן עו”ד אורי דניאל. שריקי ביצע עסקאות ייצוא זהב לשני לקוחות באירופה בין 2011 ל־2013, על עסקאות אלו, המע"מ הוא 0%. את הזהב רכש בארץ משלושה ספקים שונים שהתחלפו במשך תקופה, מרביתו, 140 קילוגרמים, מאותו ספק. המע"מ הכלול בחשבוניות מהספק העיקרי הגיע לגובה של יותר מ־4 מיליון שקל, שאותו ביקש שריקי לנכות מתשלומי המסים שלו ובכך לזכות אותו בהחזר מס, שכן ברכישת הזהב שילם מע”מ. אולם לטענת רשות המסים אותו ספק שנתן את החשבוניות לא היה הבעלים האמיתיים של הזהב - ועל כן החשבוניות פיקטיביות, והזהב הוא חלק מפרשת הברחה שלגביה נפתחה חקירה. מבחינת רשות המסים, אין שום סיבה לזכות את שריקי בהחזר מס על המע"מ ששילם עבור הסחורה כנגד חשבוניות פקטיביות.

מימין” השופט הרי קירש ועו”ד רני שורץ. פסק הדין מונע את הנזק ממקבלי החשבוניות צילומים: אוראל כהן, תומר יעקובסו

בחקירה ציין שריקי כי רק לאחר שנחשפה הפרשה גילה כי מקור הזהב מוברח, אולם כאשר שאל את הספק קיבל תשובה לפיה הוא רוכש זהב שבור ומתיך אותו. לדבריו לא היתה לו סיבה להטיל ספק בתשובה שקיבל. בפסק הדין ציין השופט כי "אמנם המערער יכול היה להימנע כליל מעשיית עסקים עם ספק הזהב הגנוב, אך לא היה מקום לצפות מהמערער להתחקות אחר מקורות הסחורה המוצעת לו לרכישה, בהעדר סיבה קונקרטית לחשש לבעייתיות בנושא נתיב האספקה". פסק הדין מבטל שומה של 5 מיליון שקל.

ניתן להסתכל על פסק הדין כאחד מני רבים העוסק בחשבוניות פיקטיביות שבו באופן חריג דווקא אדם שעבר על החוק זכה, אולם במידה רבה זו סוגיה מורכבת יותר שמעלה את השאלה עד כמה יכולים להיות אחראים סוחרים על מי שהם עושים אתם עסקים.

על פי החוק כל בעל עסק שמוכר שירותים או סחורה חייב לגבות מע"מ בגובה 17% מהקונה. כנגד המכירה הוא מנפיק חשבונית. כאשר הרוכש הוא בעל עסק הוא מגיש את החשבונית לרשות המסים כדי לקזז את ההוצאות מההכנסות שלו, ולהפחית את תשלום המס. נושא החשבוניות הפיקטיביות מעסיק רבות את רשות המסים. חשבוניות פיקטיביות הן שם כולל למספר דרכים שבאמצעותן מנסים לרמות את רשות המסים. למשל כאשר החשבונית שניתנה היא לא באמת של הספק שנתן את השירות. סוג אחר של הונאה יכול להיות באמצעות חשבוניות שלא שולם בעדן דבר: בעל עסק רוכש חשבונית פיקטיבית רק כדי לנפח את הוצאותיו או כניסיון "להלבין" באמצעותן הוצאה שלא שולם עליה מס.

פסק הדין מעלה מחדש את המבחן הסובייקטיבי הנקבע בפסיקה של העליון ב־2005, בהלכת מ.א.ל.ר.ז נקבע כי כל עוד הנישום הוכיח שלא התרשל ונקט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהחשבונית הוצאה כדין - על רשות המסים לכבד אותה. ובמילים פשוטות: שאי אפשר לצפות מכל בעל עסק להיות גם חוקר, אלא יש להסתפק בבדיקה "סבירה" של הספק שלו.

הלכה זו אינה מיושמת לעתים קרובות, בוודאי לא בשנים האחרונות. למעשה ב־26 פסקי דין שנבחנו בסדר כרונולוגי מאז 2017 נדחתה הטענה המתייחסת למישור הסובייקטיבי. כלומר, נדחתה הטענה שנישום בדק ככל יכולתו שחשבונית אינה פיקטיבית - והוא חויב במס.

רשות המסים תידרש להחליט כעת האם היא בוחרת לערער לעליון או לא. הפסד בעליון עלול ליצור הלכה חדשה או לפחות לחזק את ההלכה הקיימת ולפגוע בתיקים עתידיים שלה.

לדברי עו"ד רני שורץ שייצג את המערער "בית המשפט קבע שכאשר עוסק עובד מול ספק מסוים, עושה את הבדיקות הנדרשות ובודק את החשבוניות - גם אם החשבוניות אינן תקינות אבל הבדיקות לא העלו כל פגם, אז מותר לקזז את מס התשומות באופן מלא. זה פסק דין חשוב מכיוון שהוא מונע את הטלת מלוא הנזק על כתפי העוסקים".

מרשות המסים נמסר כי "פסק הדין נבחן על ידינו בימים אלה".

חשבוניות פיקטיביות

חשבוניות שנועדו להערים על רשויות המס. כמו חשבונית שאינה של ספק השירות, או חשבונית שלא ניתנה בתמורה לתשלום ונועדה לנפח הוצאות או להסתיר סכום שלא שולם עליו מס