החוקר שרוצה לזהות את כל אנשי הימין הקיצוני

בסוף השבוע התברר שלא מדובר בחמום מוח אקראי, אלא בלארי רנדל ברוק ג'וניור, לוטננט קולונל (דרגה מקבילה לסגן אלוף) בדימוס בחיל האוויר האמריקאי, בן 53 ואב לשלושה מדאלאס, טקסס, שזכה במספר עיטורים על שירותו הצבאי באפגניסטאן ובעיראק. מי שזיהה את ברוק לא היו המשטרה המקומית או ה־FBI, אלא ג'ון סקוט־ריילטון, חוקר רשת ועמית מחקר בכיר במכון סיטיזן לאב של אוניברסיטת טורנטו, שבימים האחרונים מוביל מאמץ מקוון רב־משתתפים על מנת לזהות כמה שיותר מהפולשים לקפיטול. "זה אקוסיסטם דיגיטלי של אחריות", אמר סקוט־ריילטון בראיון ל"כלכליסט". "אנחנו משנים את האיזון. מה שמעניין במקרה הזה הוא שרבים מהאנשים האלו צילמו את עצמם בהיקף נרחב והפכו את התמונות לפומביות. זה מאפשר לחוקרים כמוני למנף את החומר הקיים לזיהוי שלהם".

תומכי טראמפ משתלטים על מליאת הסנאט צילום: איי אף פי

יוזמה שנולדה במקרה

לדברי סקוט־ריילטון, מערך הזיהוי שיצר נולד במקרה. "אני מנטר את תנועת StopTheSteal (תנועה קיצונית שסבורה שהבחירות בארה"ב זויפו ושיש למנוע את כניסת ביידן לבית הלבן, ע"כ) במשך חודשים, מנסה להבין ממי היא מורכבת, מי מרוויח ממנה, איך היא ממומנת ואיך היא מקדמת מסרים ומארגנת אירועים", הוא סיפר. "צפיתי בחרדה ככל שהרטוריקה שלהם הפכה יותר ויותר אגרסיבית ונקשרה לאלימות. ביום שבו הקונגרס אישר את הבחירה בביידן, צפיתי באימה גדולה באירועים כשהיה ברור שהרטוריקה הזו התרגמה לאלימות פיסית ולניסיון לפרוץ לבית המחוקקים".

כשצפה בשידורים, הבחין שבין המסתערים על הקונגרס יש כאלו שלבשו מדים, ענדו סמלים צבאיים ונשאו אזיקונים. "החלטתי שחשוב להבין מי הם ומה המניעים שלהם. החלטתי להפעיל מאמצי מיקור המון כדי לזהות אותם באמצעות שיתוף ממצאים מהחקירה שלי ועידוד אנשים לפרסם ולזהות רמזים שונים מהתמונות והסרטונים".

השלב הראשון הוא איתור תמונות וסרטונים שישמשו כבסיס לתהליך הזיהוי. מדובר בעבודת נמלים דקדקנית, שכוללת חיפושים ממוקדים ברשתות חברתיות והסתייעות במשתמשים אחרים למציאת החומרים. "זה הרבה זמן ומאמץ", הסביר סקוט־ריילטון. "צריך לסרוק תמונות במהירות, וכמובן להסתייע בעזרה של אחרים. שילמתי גם מאות דולרים לתמונות מ־AP כדי לקבל תמונות ברזולוציה גבוהה לעבוד אתן. הייתי צריך לשלם בעבור רישיון שימוש לצורך כך. חופש לא מגיע בחינם".

מאות מתנדבים סורקים את הרשת

לאחר שהוא מזהה תמונה ברורה של מועמד אפשרי, פועל סקוט־ריילטון למציאת תמונות נוספות שלו, מחוץ לקפיטול ובתוכו, הן כאלו שבהן הפנים נראים בברור והן כאלו שחושפות פרטים נוספים מהלבוש שלו ומסביבתו. זאת, כדי לאתר מידע שישמש לזיהוי או אימות וכדי לזהות אנשים נוספים שנמצאים בחברתו. הליך הזיהוי של ברוק כלל שימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים וניתוח ידני של פרטים מזהים והצלבה עם מידע ביוגרפי, בשילוב גיוס זהיר של עזרת אנשים ברשת לפרטים נוספים.

במקרה של ברוק, הסתייע סקוט־ריילטון בגולשים כדי לנתח את התגים והמדבקות שעל בגדיו. "גייסתי עזרה של אנשים שמכירים סמלים צבאיים, כולל יוצאי צבא, כדי לזהות את המדבקות שהיו על לוחית החזה והקסדה שלו", סיפר. "זה הוביל לזיהוי תג יחידה שהתאים ליחידה שרשומה בביוגרפיה שלו. זיהינו גם מאפיינים גיאוגרפיים על המדבקות, כמו מדבקה שקשורה לטקסס. מצאתי גם סרטונים ותמונות נוספים, למשל מתוך חשבונות המדיה החברתית שלו ושל משפחתו, כולל דברים שהוא מחק אבל נשארו זמינים במאגרים מסוימים. השתמשתי בדברים האלו כדי להגיע לרמת ביטחון גבוהה".

ממצאים אלו כללו גם פוסטים שבהם הכריז ברוק על תוכניותיו לנסוע לוושינגטון כדי להשתתף בעצרת המחאה. בשלב זה היה סקוט־ריילטון בטוח מספיק בממצאים שלו על מנת להעביר אותם ל־FBI, אך לא בטוח מספיק על מנת לחשוף את זהותו של ברוק בפומבי. על מנת להוסיף ולאמת את הממצאים, הוא גייס את עזרתו של רונאן פארו, עיתונאי חוקר ב”ניו יורקר” שזכה בפרס פוליצר על חלקו בחשיפת פרשת הארווי וויינשטיין. "רונאן השתמש במשאבים העיתונאיים ובצוות החוקרים שלו כדי ליצור קשר עם משפחתו של ברוק ובהמשך איתו עצמו על מנת לוודא שזה האדם שזיהיתי".

פארו הגיע לקרובים ומכרים שסיפרו לו על הליך ההקצנה שעבר ברוק. "אני כבר לא בקשר אתו כי הוא כל כך קיצוני", סיפר לו עמית לשירות הצבאי. שני קרובי משפחה סיפרו שברוק השמיע בנוכחותם הערות גזעניות ואמרו שהם סבורים שהוא תומך בעליונות לבנה. "הוא דיבר בזעם מוזר, אמר שהוא מוכן להסתבך בצרות כדי להגן על מה שהוא חושב שנכון, שזה לשמור את טראמפ כנשיא, אני מניח", אמר אחד מהם.

אימות מעבר לכל ספק נתן בסופו של דבר ברוק עצמו בשיחה עם פארו. "הנשיא ביקש מהתומכים שלו להיות שם", הוא אמר. "חשבתי שזה חשוב, בגלל כמה שאני אוהב את המדינה". את הציוד הצבאי שלבש תירץ בכך שלא רוצה "להידקר או להפצע" על ידי "BLM או אנטיפה". ובאשר לאזיקונים שבידיו? לדבריו הוא מצא אותם על הרצפה ותכנן למסור אותם לשוטר אך שכח.

רק אז חשף סקוט־ריילטון את זהותו של ברוק, במקביל לפרסום ב”ניו יורקר”. "התהליך עבד כי  אנשים רבים ראו את אותם תמונות שאני ראיתי והיו מודאגים. זה יצר תהליך מורכב של איתור וזיהוי עשרות אלפי פרטים קטנים ושונים, מציאת רמזים וטיפים שיכולנו לתעל לזיהוי מספר רב של אנשים".

עד החשיפה לציבור

לצד השימוש במתנדבים, סקוט־ריילסון הסתייע גם בתוכנות זיהוי פנים. “יש כמה כלים שיש להם יכולות זיהוי פנים שזמינים לחוקרים בקוד פתוח”, אמר. “הרצתי אותם מול מאגרי מידע ציבוריים של תמונות ושילבתי בין מספר טכניקות. ההליך הזה סיפק כמה מועמדים אפשריים. זיהיתי ביניהם אדם אחד שהפרטים הביוגרפיים שלו תואמים למה שידענו עליו מהתמונות”.

ג'ון סקוט, חוקר רשת ועמית מחקר בסיטיזן לאב

אחרי הפיגוע במרתון בבוסטון היו מאמצים מקוונים מאולתרים שהובילו לזיהוי של חפים מפשע. אתה חושש שמשהו כזה יקרה גם בעבודה שלך?

“תהליך מיקור המון יכול להשלים סוגי חקירה אחרים, אבל גם נושא בחובו סיכונים. לכן, במקרה של ברוק, אחרי שזהיתי אותו גייסתי את עזרתו של רונאן פארו כדי לוודא שזה האדם הנכון. בגלל הרצון להגיע לדיוק ואמון גבוהים, חשפתי עד עתה לציבור את פרטיהם של שני אנשים בלבד. אני עדיין עובד על עוד כמה אחרים”

מה הצעדים הבאים?

"הרחבת המאמץ ומתן תמיכה רחבה ככל האפשר לאנשים אחרים שמעורבים בתהליך. יותר עיתונאים וארגוני חדשות מגדילים עכשיו את המאמצים לאתר אנשים שמעורבים בתקיפה, ואני שמח לראות קבוצות אחרות מעורבות".