הרוב הדמוקרטי בסנאט יקל על ביידן להעביר סיוע קורונה

פרויקט העשור של הפעילה סטייסי אברהמס, שנתן קול למצביעים השחורים בג'ורג'יה, הבטיח למפלגה הדמוקרטית בארה"ב שליטה במוסד הנשיאות והסנאט. בסיבוב השני לבחירת הסנאטורים של ג'ורג'יה שהתקיים שלשום, זכו בהפרש זעום שני המועמדים הדמוקרטים - רפאל וורנוק, הסנאטור הראשון השחור אי־פעם במדינה, וג'ו אוסוף, מועמד לבן צעיר.

המשמעות המיידית היא שהסנאט, שהיה בחמש השנים האחרונות בשליטת הרפובליקנים, יעבור לידי הדמוקרטים. מי שצפוי להנהיג את הרוב הדמוקרטי הוא הסנאטור הוותיק מניו יורק צ'אק שומר, כאשר את המיעוט ינהיג מיטש מקונל, מנהיג הרוב עד כה. השליטה של שומר לא תהיה פשוטה, שהרי מדובר ב"סנאט מפוצל", עם 50 נציגים רפובליקנים ו־50 דמוקרטים. על פי החוקה, סגנית הנשיא קמלה האריס תכהן כנשיאת הסנאט ותשמש שוברת שיוויון.

ג'ו ביידן וקמלה האריס צילום: גטי אימג'ס

51 קולות הוא רוב דחוק במיוחד, אך הוא בכל זאת רוב, וגם טראמפ, ששלט עם רוב מצומצם בסנאט, הצליח למנות שופטים ולהעביר חקיקה, כולל רפורמת מס נרחבת. עבור ביידן המצב דומה. הרוב, דחוק ככל שיהיה, יאפשר למפלגה הדמוקרטית לקבוע את סדר היום של הסנאט, את הנושאים שיעלו להצבעה וגם את אלה שייקברו במשעולי הבירוקרטיה.

זוהי שליטה ללא תחליף, שיכולה בפועל למנוע מנשיא נבחר למשול. כך למשל, רק באמצעות כלי זה מנע מקונל מהנשיא לשעבר ברק אובמה לאשר שופטים בשנתו האחרונה, ומהנשיא היוצא טראמפ להביא לאישור הסנאט שליחת צ'קים של 2,000 דולר לאזרחים אמריקאים.

השליטה בסנאט אף סוללת לממשל ביידן את הדרך לאישור מינויים ותאפשר לו לקיים חלק מהבטחות הבחירות שלו, כמו הגשת סיוע רחב היקף לציבור האמריקאי בעקבות משבר הקורונה, ביצוע רפורמות בתחום האקלים והבריאות ואף מינויי שופטים לכל הערכאות. כל אלה הן החלטות שדורשות כיום רוב פשוט, או שבמשך השנים נוצרו להן מסלולים עוקפי רוב מיוחס. המצב הייחודי היום אף מעניק לביידן מרחב פעולה רב יותר להפעיל סמכויות חירום כדי להגדיל סובסידיות באופן זמני בעת המגפה.

אך כל זה תלוי ביכולתה של המפלגה הדמוקרטית לשמור על משמעת הדוקה. סנאט מפוצל באופן שווה הוא מאורע נדיר בפוליטיקה האמריקאית והתרחש רק שלוש פעמים בעת המודרנית, ב־1881, 1953 ובבחירות בשנת 2000. מצב דחוק זה מייצר מציאות שבה אין מנדט פוליטי מובהק לאף מפלגה, ולרוב מעניק כוח רב יותר לסנאטורים מתונים ממפלגת המיעוט, כמו סוזן קולינס ממיין או ליסה מרקובסקי מאלסקה. הן יכולות במציאות כזו לכפות פשרות דו־מפלגתיות כדי להבטיח אישור של רפורמות או חוקים שונים.

מנגד, הפיצול מעניק כוח לא פרופורציונלי לסנאטורים דמוקרטים עם משמעת מפלגתית רופפת המייצגים מדינות רפובליקניות ונדרשים לאזן לחצים אלו. כך למשל, ג'ו מנצ'ין ממדינת וירג'יניה או קירסטן סינמה מאריזונה. הפילוג גם מחלחל מטה לקונגרס, המשוכה הראשונה לאישור חוקים בארה"ב. אף שהוא היום בשליטה דמוקרטית, הרוב שם עומד על 11 קולות בלבד. בבית נבחרים כה גדול של 435 מושבים, שמירה על משמעת מפלגתית היא משימה קשה הרבה יותר, ומעניקה יותר מרחב תמרון לנבחרים לפעול באופן שישרת נכון יותר את המחוזות או עתידם הפוליטי, מאשר את הפוליטיקה הלאומית.

מצב זה יכול להקשות על ממשל ביידן לאשר רפורמות שאפתניות ומעוררות מחלוקת יחסית, כמו שינוי קוד המס, מדיניות הגירה או בנושאי איכות סביבה. במקום זאת יש היתכנות גדולה יותר שלפחות בשנתיים הראשונות בתפקיד, ביידן יקדם תוכניות שאין בהן מחלוקות אידיאולוגיות משמעותיות, כמו תשתיות וסוגיות ביטחוניות. ביידן אף יכול לפעול לשינויים בתחום הבריאות הציבורית, מה שבעבר היה מעורר מחלוקת אך נהנה היום מקונצנזוס רחב יותר. מה שנקרא, דמוקרטיה.

פשרות מסוג זה עלולות להיות בעוכריו בבחירות לבתי הנבחרים שיתקיימו בעוד שנתיים. באופן היסטורי, בחירות אמצע נוטות להחליש את המפלגה של הנשיא, בהחלטת בוחר מודעת להעמיד עליו בלמים ואיזונים נוספים. בהנחה וממשל ביידן יפגין פשרנות וחוסר יכולת להעביר חקיקה משמעותית ופופולרית, הסנאט וגם הקונגרס עלולים להתהפך ולהפוך את המשך הקדנציה שלו לכמעט בלתי אפשרית.

עבור האריס הסיכויים הרבה יותר מעודדים. תפקידה הוא אכן פוליטי, אך משמעויותיו בעיקר סמליות. השנתיים הראשונות צפויות להתמקד הרבה פחות באירועי הנחת אבן פינה, ויותר באולמות הסנאט, שם היא צפויה למלא שורה של משימות שמוטלות על סגנית נשיא, שהיא גם נשיאת הסנאט. אלה יכללו הפניית הצעות חוק לוועדות השונות, אכיפת הליכי הצבעה או הכרה בסנאטורים שמעוניינים להציג הצעות חוק. חובות אלה יאפשרו להאריס השפעה על הסנאט ויעניקו לה את הזכות להיות חתומה על מרבית ההכרעות החשובות של המפלגה הדמוקרטית וממשל ביידן. כל אלה עשויים לסייע לתדמיתה הפוליטית, אם כפי שצופים לה, תנסה להתמודד על ראשות המפלגה ב־2024.