שאול אולמרט לא יודע מה עושה חברת החזירים המעופפים
מנכ"ל ומייסד חברת החזירים המעופפים, שאול אולמרט, מתקשה לענות לשאלה מה החברה שלו מפתחת וקורא ליזמים שלא לכלוא את המוצר שלהם בתבניות בשלביו הראשונים ולפני שיתברר הייעוד שלו
אחת החוויות החביבות עלי בימים אלו היא לרכוש מוצרים בחנויות סטוק, ציוד משרדי או ״טמבוריות״ ולבקש שאת חשבונית המס ירשמו על שם ״חזירים מעופפים בע״מ״. אין גבול למנעד התגובות המשעשעות שאני זוכה להן, שרובן ככולן מסתיימות בשאלה: ״אז מה לעזאזל החברה שלכם עושה?״
יכול להיות שגם אתם שאלתם את עצמכם את השאלה הזו במהלך קריאת הבלוג שמתפרסם מדי שבוע ש"כלכליסט", ולמען האמת - גם אנחנו, עובדי החברה, יודעים להשיב על השאלה הזו רק באופן חלקי. ״מדיניות העמימות״ שלנו בעניין הזה לא נובעת מחשש שמישהו יעתיק מאיתנו את הרעיון, או מחשש שאם ידלוף החוצה הוא יהרוס לנו את ההשקה המתוכננת. אנחנו פשוט מעדיפים להתחמק באלגנטיות מלספר על מה החברה עובדת בעיקר כי זה עדיין מוקדם מדי בכדי להתחייב. הניסיון מוכיח שלאורך שלבי הפיתוח המוצר מתפתח ומשתנה ובסופו של דבר הגרסה שיוצאת אל השוק שונה, לעיתים באופן מהותי, מהתוכנית הראשונה שאיתה יוצאים לדרך. לא רק המוצר, אלא גם התכנית העסקית, אמצעי השיווק, מבנה הצוות ופחות או יותר כל שאר האספקטים של החברה עוברים טרנספורמציה לאורך הדרך, מתאימים את עצמם לתנאי השוק המשתנים, לתחרות שצצה, לאופן שבו לקוחות עושים שימוש במוצר והערך שהם רואים בו ועוד.
כתבתי כבר בעבר על משקל היתר שנוטים לייחס לרעיון שמאחורי הקמת החברה, בהינתן שבשלב הזה הוא לא יותר מחומר גלם שעתיד לעבור עיבוד משמעותי. כחלק מההגזמה הזו, יזמים רבים מגלים חרדה של ממש שמישהו ידע מה החברה שלהם מפתחת, מחשש שהרעיון יועתק.
היו דברים מעולם, כמובן, וחשאיות היא לפעמים אמצעי זהירות מתבקש. לו היה נודע לחברת פפסי קולה, למשל, שמתחרתה הוותיקה קוקה קולה עתידה להוסיף למערך המוצרים שלה גם משקה מוגז חדש בטעם תות, סביר שהם היו מקצים חלק ממשאבי המחקר והפיתוח שלהם לבדוק את היתכנות הפיתוח של משקה דומה מצידם, ולכן המידע הזה הוא נכס שחשוב לחברה לשמור עליו בחשאיות. מצד שני בשוק דינמי, שמשתנה כל הזמן, שפועלות בו אלפי חברות קטנות וגדולות שמשנות תדיר את המיקוד והטקטיקות שלהן, המשקל של חשיפת מידע נמוך בהרבה.
אז למה בכל זאת אנחנו נמנעים מלחלוק עם העולם על מה בדיוק אנחנו עובדים? מהסיבה הפשוטה שאנחנו עדיין לומדים בעצמנו איך לנסח את זה. סביר להניח שאם תראיינו בנפרד את שותפי אילן ואותי תגלו שכל אחד מאיתנו רואה את החזון של החברה והמוצר שלה בצורה מעט שונה. וכשאנחנו נתקלים בפערים הללו, במהלך הדיונים שמלווים את פעילות החברה, אנחנו לא מנסים לשכנע אחד את השני, אלא בעיקר להקשיב ולנסות להבין מה עובר לשני בראש. כי ברור לנו שבשלב זה החזון הוא עדיין כללי, תכנית המוצר היא עקרונית, וכל החלטה שנקבל לגבי תכולת המוצר בגרסתו הראשונה, המודל העסקי שמאחוריו או המבנה האופרטיבי הנדרש כדי לתמוך בו, היא החלטה זמנית שלאורך זמן תמשיך להשתנות ולהתעצב על פי הביצועים.
בשבועות האחרונים בעוד מרבית אנשי חברת ״החזירים המעופפים״ עומלים על כתיבת קוד, עיצוב מוצר ושאר האספקטים של פיתוח, אני מקדיש חלק גדול מזמני למפגשים עם אנשים שאנחנו מכוונים את המוצר שלנו עבורם. חלקם מתלהבים מהרגע הראשון ורואים מיד את הפוטנציאל, אחרים ממלמלים מחמאות מנומסות ולבסוף מודים שהם לא ממש מתחברים ומעלים שאלות קשות ומאתגרות בקשר לנחיצות, הבידול וההיתכנות המוצרית והשיווקית. כל המשובים הללו הם חלק קריטי מהתהליך שאנחנו עוברים.
לאחרונה שמתי לב שכשאני בוחר לפתוח את הפגישות בלהציג את החזון ולספר על המטרות שלנו, האנשים שאני נפגש איתם אמנם מבינים בקלות את המוצר, אבל גם מכוונים הרבה יותר במשובים שלהם. לעומת זאת, כשאני מתחיל להראות להם את המוצר (או ליתר דיוק: את תכנית המוצר וההדמייה שלו), הם לא כבולים במחשבתם למילים שבעזרתן בחרתי לתאר אותו, אלא חושפים בפני את נקודת המבט השונה והייחודית שלהם. וכך אני לומד שאת אותו מוצר ניתן לראות בדרכים רבות ושונות, לייחס לו מטרות אחרות, להשתמש בו לצרכים שונים ולתפוס אותו במגוון רחב של צורות.
ריבוי המשובים הזה רק מחדד עבורי את התובנה שאנחנו עדיין רחוקים מהשלב שבו נדע לספר ולהסביר את המוצר בצורה בהירה ומדויקת, ועד אז עלינו להמשיך לבצע משובים, לזרום עם חלק מהרעיונות, ולאט לאט תוך ניסוי וטעייה להבין איך להשיב לשאלה הזו איתה פתחתי - ״אז מה לעזאזל החברה שלכם עושה?״, בתשובה מדויקת וממצה. ועד אז - המתינו בסבלנות.