אימון מתקדם: המירוץ למוזמנים בלבד

ביום שישי האחרון, בשעות הבוקר המוקדמות, בכירי רצי המרחקים במדינת ישראל נעמדו נרגשים תחת נופם המרשים של הרי הגלבוע. למרות הקור המרעיד, נכחו שם שיאני ישראל, רצים אולימפיים ואף אלופת אירופה בריצת 10,000 מ', לונה צ'מטאי סלפטר. כולם היו חלק משלוש "קפסולות" נבחרות שהוזמנו מבעוד מועד להתחרות באחד המירוצים החשובים של השנה - אליפות ישראל בחצי המרתון (21.1 ק"מ).

בניגוד לשנים עברו, הפעם הקורונה הותירה את אלפי הרצים החובבים שנוהגים לאכלס את האירוע הוותיק, הרחק בבתיהם. האירוע הזה היה מוגבל למוזמנים בלבד.

בלית ברירה, כך נראות תחרויות הריצה מאז פרצה המגפה. המירוצים הגדולים ועתירי המשתתפים, שהפכו לסמלו של "בום הריצה" המפעים שחוותה המדינה בעשור האחרון, הומרו לתחרויות קטנות, ממוקדות ומוגבלות משתתפים. חלקן, כמו אלו בעלות הצביון ההישגי, שמטרתן לעתים לקבוע קריטריון לתחרויות בינלאומיות, מיועדות למוזמנים בלבד - כאלו שהוכיחו את יכולותיהם בעבר ונמצאים בכושר ביצוע גבוה בסמוך למועד המירוץ.

מירוצי הבוטיק תחת הגבלות מחמירות מצילים את הספורטאים ההישגיים של ענף הריצה. בלעדיהם תהיה נפילה אדירה במוטיבציה, ויהיו אף מי שיפרשו מהתחום צילום: אפי שריר

ללא הקונספט הנוקשה של מוזמנים בלבד, שאותו מנהיג איגוד האתלטיקה הישראלי, הגוף העומד מאחורי ארגון אירועים כמו אליפות ישראל בחצי המרתון, בעצם אי אפשר יהיה לקיים תחרויות תחת המגבלות הנוקשות שמציב כיום משרד הבריאות. הסלקציה מצילה את ספורטאיו ההישגיים של ענף הריצה משיממון מוחלט. כך, בחודשים האחרונים התקיימה כמות לא מבוטלת של מירוצים, אשר רובם נערכו בפארק הירקון תחת הגבלות מחמירות. התחרויות והאקשן הנלווה להן הם חלק נכבד ממה שמניע את הספורטאים לקום בבוקר ולהתאמן. בלעדיהן תהיה נפילה אדירה במוטיבציה ויהיו אף מי שיפרשו מהתחום.

אבל לא רק איגוד האתלטיקה הוא שמניע כיום את רגלי הרצים. מי שעוד לקחו על עצמם את המשימה הם המאמנים המקומיים, שמנסים לשמר שגרה תחרותית ורוח קרב באמצעות הפקתם של מירוצי בוטיק פנימיים, ומדידות זמנים בין חברי קבוצתם. ההתרגשות על קווי הזינוק הצנועים כמובן אינה גדולה כמו במגה־אירועים דוגמת מרתון תל אביב - שיתפרס השנה על פני כל הארץ, כדי למנוע התקהלות; כשכל רץ בונה לו מסלול אישי בהתאם למקצה שבחר בליווי אפליקציה ייעודית - אולם המתח, האדרנלין, ויצר התחרותיות בכל זאת נוכחים ומשלהבים את האווירה עבור המשתתפים.

"ספורטאים פשוט זקוקים לתחרויות", טוען בן רוסריו, מאמנו של אחד ממועדוני הריצה הנחשבים ביותר בארה"ב (Northern Arizona Elite) ומי שעומד מאחורי הפקת "פרויקט המרתון": תחרות ריצה יוקרתית ומצומצמת שנערכה לאחרונה באריזונה, שבה השתתפו מיטב הרצים האמריקאים. "קח מהרצים התחרותיים את המירוצים שלהם והאימונים יהפכו לבלתי מהנים". רוסריו, שהפיק את האירוע ההיסטורי — שנרשמה בו קפיצה ברמתם של רצי העילית האמריקאים במרחק המרתון — ביחד עם שני מאמנים נוספים, נרתם למשימה כדי ליצור אירוע ייחודי שייתן מענה להיעדרן של תחרויות המרתון הגדולות בארה"ב בשנה האחרונה.

תקופות הסגרים, כמו זה שהחל אצלנו אתמול, דורשות יצירתיות והתאמה למציאות מאתגרת שבה אי אפשר לקיים אפילו תחרויות ריצה בקנה מידה מצומצם. אז כיצד בכל זאת הספורטאים מתמודדים? גם כאן, למאמנים תפקיד מכריע בשמירה על האש התחרותית. "עצירה מוחלטת של המירוצים אינה באה בחשבון עבורנו", הם אומרים.

אחת האפשרויות המועדפות העומדת בפניהם בתקופת הסגר היא קיומם של מבדקי יכולת אישיים, שאותם מבצעים הספורטאים לבדם או בקבוצות מאוד מצומצמות בהתאם להנחיות. כמה מועדונים בארץ מענף הטריאתלון אף הגדילו וביצעו בסגר הקודם לחבריהם מבחן קופר (מדידת מרחק הריצה המרבי שאותו אפשר לעבור ב־12 דקות) אישי, שבו מאות ספורטאים צעירים מהענף לקחו חלק, כל אחד בסמוך לביתו.

בדומה לתחרויות הרגילות, בסופו של דבר, כאשר התפרסמו תוצאות המבדק, יכלו הספורטאים להשוות את הישגיהם לאלו של מתחריהם בענף. "זה הכניס הרבה עניין", כתב אחד המאמנים לאחר מכן, "הילדים התגייסו לאתגר וממש נהנו". זה כמובן אינו הסיפוק המגיע לאחר תחרות מוצלחת או העמידה מורטת העצבים על קו זינוק לצד מאות אנשים או אלפי אנשים, אך תחושת התחרותיות וההישגיות — המנוע של הספורטאים החובבנים והתחרותיים כאחד — בהחלט היתה קיימת.

כעת, כשהמדינה נכנסת לסגר נוסף, אמנם המאמנים ומארגני האירועים בשבועות הקרובים יידרשו ליצירתיות יוצאת דופן כדי לשמר את הגחלת התחרותית בקרב הספורטאים. אך ניסיון העבר מלמד שהספק והחשש כבר אינם קיימים: ברור שהתחרותיות תגבר על הסגר. הם בוודאי לא ייתנו לה לגווע. אם תשאלו אותם, המירוצים ממשיכים (כמעט) כרגיל.