הבחירות עצרו התקף מינויים פוליטיים בשירות הציבורי

דוקטרינת המשילות שולטת בסדר היום הממשלתי כבר כמה שנים, וביתר שאת מאז כינון ממשלת ישראל ה־34 באביב 2015. הממשלה הקודמת קידמה שורת צעדים וחוקים שנועדו להחליש את הדרגים המקצועיים בשם המשילות. הממשלה ה־35, שסיימה אמש בחצות את כהונתה, הביאה את הפוליטיזציה של השירות הציבורי לשיאים שעוד לא ידענו.

על אף כהונתה הקצרה - פחות משנה - הצליחו השרים מירי רגב ודוד אמסלם להוביל את מצעד המינויים השנויים במחלוקת. מדובר למעשה בחלוקת ג׳ובים למקורבים שאינם מתאימים מקצועית וכאלה ראויים יותר – אבל רק בתנאי שהם ניצבים בצד הנכון של המפה הפוליטית במקרה הגרוע קצת פחות.

רכבת המינויים

סיום כהונתה של הממשלה עוצר ברגע האחרון שורת מינויים פוליטיים שאמורים היו לצאת לפועל לקראת סוף 2020, אבל בכל זאת היו לשרים הספקים נאים בגזרת המינויים בחודשים האחרונים. שרת התחבורה היוצאת מירי רגב ניסתה, ולעיתים הצליחה, לשבץ מקורבים לחברות הממשלתיות השונות שבתחום אחריותה.

כפי שנחשף אתמול באתר כלכליסט, המינויים האחרונים שהושלמו ממש בדקה ה־90 היו של משה שמעוני כיו"ר דירקטוריון רכבת ישראל, ויגאל עמדי ליו"ר נתיבי ישראל (מע"צ לשעבר). שמעוני סומן לתפקיד לאחר שוועדת המינויים של השירות הממשלתי (ועדת גלאור) לא אישרה את המינוי המקורי שרצתה רגב – של חבר הליכוד אנדריי אוזן. על פי ההערכות בענף התחבורה, לאוזן היה חסרים הניסיון והוותק וגם היכרות מספקת עם ענף התחבורה. גם שמעוני לא חף מקשרים פוליטיים, אלא שהפעם מדובר בקשר בין־מפלגתי. שמעוני מקורב לש"ס, היה מנכ"ל משרד הדתות בעברו והוא נשוי לנכדתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. מנגד יש לציין כי שמעוני מכהן כיו"ר החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה, אליה הגיע מנבחרת הדירקטורים הממשלתית שהשר דודי אמסלם ביקש לפרק.

יעקב ליצמן (מימין), מירי רגב ודודי אמסלם. הספק נאה בגזרת המינויים צילומים: אלכס קולומויסקי

במקביל אושרה מועמדותו של יגאל עמדי לתפקיד יו"ר נתיבי ישראל. עמדי אמור להיכנס לנעליו של היו"ר הפורש עודד שמיר. גם כאן קיימת זיקה פוליטית: עמדי מוכר כפעיל ליכוד שכיהן כסגן ראש העיר ירושלים בין 1998־2003. בסוף 2015 מונה בהמלצת שרת התרבות דאז מירי רגב ליו"ר המועצה לתרבות ולאמנות. נתיבי ישראל היא אחת מזרועות הביצוע המשמעותיות של משרד התחבורה ומנהלת תקציב חומש של כ־50 מיליארד שקל.

אחרי שחברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), שאחראית על בניית מערכי הרכבת הקלה בתל אביב, הפסיקה לקיים את כל ישיבות הדירקטוריון לפני כשלושה חודשים בעקבות מחסור במספר הדירקטורים (5 אנשים) המינימלי לקיום ישיבות, מי שנקרא לדגל למלא את החסר הוא ח"כ מהליכוד לשעבר דני בנלולו. בנלולו יועד על ידי רגב לתפקיד יו"ר רשות שדות התעופה, אולם הזיקה הפוליטית הייתה בולטת מדי, ומי שמונה לבסוף בחודש שעבר לתפקיד הוא אלוף (מיל) יצחק גרשון, שאינו מזוהה מפלגתית אבל מזוהה מאוד עם הימין הפוליטי.

שליטה על רשות החברות

מי שעוד לטש עיניים לשורת המינויים בחברות הבכירות במשק הוא השר שמונה כאחראי על החברות הממשלתיות דודי אמסלם. בשבועות האחרונים ניהל אמסלם התכתשות מתוקשרת עם המשנה ליועמ"ש הפורשת דינה זילבר, לאחר שהחליט לפרק את נבחרת הדירקטורים בחברות הממשלתיות. הנבחרת הוקמה במהלך כהונתם של יאיר לפיד כשר אוצר ואורי יוגב כמנהל הרשות, במטרה לנתק זיקה פוליטית בין החברות במשק לניהול השוטף, מה שהפך את החברות למקצועיות יותר.

אמסלם ניסה לשנות זאת על בסיס החוק עידוד השקעות בפריפריה. הוא טען שאפשר לעודד פריפריה על ידי שיבוץ בדירקטוריונים הממשלתיים.

במהלך דצמבר חזר וקרא לפרק את הנבחרת בשם אפליה מתקנת למגזרי אוכלוסיה שלא מקבלים ביטוי. הייצוג בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות של נשים, חרדים, ערבים או בני הקהילה האתיופית אכן לוקה בחסר, אולם במקום למנף את הכוח שניתן לו כדי לחולל רפורמה, אמסלם החליט "לשפוך את התינוק עם המים" ולבטל את הנבחרת. זאת חרף מחאות והוראות מצד היועמ"ש זילבר שאסרה על ביטול הנבחרת מבלי להציע הליך בחירה חלופי שיוויוני ותחרותי. כעת לא יוכל אמסלם לבטל את הנבחרת, משום שביצוע רפורמות שלטוניות, בוודאי בחברות הגדולות במשק (כ־70 חברות, כ־60 אלף עובדים, מחזור של 178 מיליארד שקל) אסור בזמן ממשלת מעבר.

מימין למעלה: יפעת סלע, יגאל עמדי, משה שמעוני וינקי קוינט צילומים: אלכס קולומויסקי, עמית שאבי, אוראל כהן, החברה לשירותי איכות הסביבה

גם רצונו של אמסלם למנות מועמדת מטעמו למחליפתו של ינקי קוינט ברשות החברות הממשלתית לא ייצא לפועל. אמסלם ייעד לתפקיד את מיכל רוזנבוים המקורבת ליעקב ליצמן. לפני שנה וחצי ניסה ראש הממשלה נתניהו לקדם את בחירתה לתפקיד מבקר המדינה, אך לבסוף מועמדותה הוסרה. בינתיים מונה קוינט ליו"ר רשות מקרקעי ישראל.

בימיה האחרונים של הממשלה ניסה אמסלם לאשר תנאי סף צנועים למחליף של קוינט, הורדת דרישת סף לניהול מחזורים כספיים גדולים.

מי שאמסלם הצליח למנות לתפקיד בכיר ברשות החברות היא יפעת סלע, בתו של נתן אשל, מקורבם של בנימין ושרה נתניהו, שהודח מלשכת רה”מ בשל התנהגות בלתי הולמת, אולם ממשיך לפעול עבור בני הזוג מאחורי הקלעים. סלע מונתה לסגנית מנהלת רשות החברות הממשלתיות ומנהלת יחידת הדירקטורים, למרות שהיא נעדרת ניסיון בניהול חברות גדולות במגזר הציבור או העסקי.

ליצמן שלט מרחוק

גם שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן לא טמן את ידו בצלחת בכל הנוגע למינויים. ליצמן מונה לשר השיכון לאחר הקמת הממשלה, אבל התפטר מהתפקיד במהלך הסגר השני במחאה על מגבלות שהוטלו על בתי הכנסת בתקופת החגים. עם זאת הוא לא ויתר על השליטה במשרד וניהל אותו גם בהיעדרו. אחרי שמינה למנכ"ל את יאיר פינס, מינה לראש לשכת המנכ"ל את מקורבו מוטי בבצ'יק. השניים המשיכו לנהל את המשרד גם אחרי שליצמן פרש. יצחק כהן מש"ס מונה לשר בהסכמתו של ליצמן שממשיך לתת את הטון. אולם גם כהן נשבר ועזב בתום חודש של מאבקים על מינוי יו"ר חדש לעמידר. ליצמן, שבינתיים חזר למשרד, נחוש להדיח את היו״ר קובי אמסלם, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר.

ליצמן הספיק לקדם כמה מינויים. את ינקי קוינט, שהיה יו"ר רשות החברות, מינה למנהל רשות מקרקעי ישראל במקום עדיאל שמרון שהודיע על פרישתו. מדובר באחד המינויים המשמעותיים בתחום. קוינט הוא מינוי טבעי ומילא שורת תפקידים ברמ״י במהלך 17 שנים, ביניהם יועץ משפטי, ונחשב לאחת הדמויות החזקות ברשות. עם זאת, העדפתו של ליצמן את קוינט הובילה אותו לבקש למנות אותו בדחיפות וללא ועדת איתור. בעקבות לחץ ציבורי מונתה ועדת איתור וקוינט נבחר.

במקומו של קובי אמסלם ניסה ליצמן למנות לראשות עמידר את גיל סלומון, סמנכ"ל רגולציה ותקשורת באיגוד חברות הביטוח, אך מאחר שהוא לא עבר את דרישות הסף נבחר במקומו יאיר זילברשטיין, לשעבר סמנכ"ל כספים במכבי שירותי בריאות.