עמק הסיליקון: הנשים ממשיכות לסבול מהטרדות, הגברים ממשיכים להתעלם מהן

המקרה של ד"ר גברו הוא אירוע פרטני שממחיש את בעיות הגזענות והסקסיזם שמהן סובלים עמק הסיליקון ועולם הטכנולוגיה. אבל עד כמה בעיה זו נפוצה? עד כמה נשים ומיעוטים סובלים מאפליה ומתקשים להתקדם לעומת גברים לבנים או ממוצא אסייתי? סקר עדכני ונרחב שערך ארגון Women Who Tech בקרב 1,003 עובדים, מייסדים ומשקיעים בתעשיית הטכנולוגיה מכל העולם (69% מהם נשים), חושף עד כמה הסביבה בעמק הסיליקון לא ידידותית למי שלא מתאים לתבנית של ההגמוניה.

יזמיות מתקשות לגייס כספים מקרנות הון סיכון יותר מאשר יזמים, ומיעוטים יותר מאשר לבנים. לקושי זה מצטרף גם הצורך להתמודד עם החפצה והטרדות חוזרות ונשנות. 44% מהמייסדות שהשתתפו בסקר העידו שסבלו מהטרדה, וכך גם 47% מנשים בנות מיעוטים. 65% מהמייסדים.ות מהקהילה הלהט"בית העידו גם הם.ן על הטרדה.

טימניט גברו לשעבר חוקרת בתחום הבינה מלאכותית בגוגל צילום: גטי

מבין אלו שסבלו מהטרדה, 43% אמרו שהיא התרחשה ב-12 החודשים שקדמו לעריכת הסקר (התשאול בוצע בין פברואר למרץ השנה), ו-41% אמרו שהיתה זו הטרדה מינית. בקרב הנשאלות והנשאלים שסבלו מהטרדה מינית, 65% אמרו שמדובר היה בהצעה לא הולמת לקיום יחסי מין, 59% סבלו מגע פיסי לא רצוי, 58% ספגו עלבונות מיניים, 32% מוששו בניגוד לרצונן ו-24% קיבלו תמונות פורנוגרפיות.

הסקר שב ומגלה שנשים בנות מיעוטים מתקשות יותר מאשר נשים לבנות: מקרב נשים בנות מיעוטים שהוטרדו, 46% אמרו שמקור ההטרדה היה משקיעים פוטנציאליים, לעומת 38% מהנשים הלבנות. שלא במפתיע, ל-50% מכלל הנשים נאמר שהיו מגייסות יותר כסף לו היו גבר, ו-55% דיווחו שקיבלו יחס שונה בגלל מגדרן בעת שניסו לגייס.

בקרב עובדים בחברות טכנולוגיה, 48% מהנשים דיווחו על הטרדה לעומת 11% בלבד מהגברים, ו-42% מהנשים דיווחו שהיו עדות להטרדה לעומת 27% מהגברים. מבין העובדות שסבלו מהטרדה, 76% אמרו שהיא בוצעה על ידי עמית לעבודה, ו-42% על ידי ממונה. 43% מהעובדות שדיווחו על הטרדה אמרו שמדובר היה בהטרדה מינית, כאשר 18% אמרו שקיבלו הצעה לסחור במין בתמורה לקידום.

הנשים שסובלות מהטרדה גם מגלות חוסר נכונות לדווח עליה להנהלת החברה, ורק 45% אמרו שעשו זאת (לעומת 55% בסקר דומה שנערך ב-2017). זאת, כנראה, מכיוון ש-67% מהן העידו שאין להן אמון ביכולת של ההנהלה לטפל בתלונות כראוי.

בכל הנוגע לתפיסת המצב בפועל, רק 35% מהגברים סברו שהמגדר שלהם הוביל ליחס שונה כלפי המין השני, ובהתאם 69% מהמייסדים הלבנים העריכו שלתנועת #MeToo היתה השפעה חיובית. העובדה שרק 34% מהמייסדות הלבנות ורק 24% מהמייסדות בנות המיעוטים החזיקו בהערכה דומה, משקפת במידה רבה את חוסר המודעות של גברים לבנים למצב בשטח, ולקשיים היומיומיים שמיעוטים ונשים נאלצים להתמודד עמם.

העיוורון הזה חמור במיוחד כשהוא מגיע מצד המשקיעים. 56% מהמשקיעים שהשתתפו בסקר אמרו שהם סבורים שמגדר או מוצא אינם חסם בפני קבלת מימון, וכל עוד יש ליזם מוצר טוב, תוכנית עסקית יציבה והצלחה ראשונית הוא יזכה להזדמנות שיוויונית. העדר מימון למייסדים מקבוצות לא מיוצגות אינו מהווה סוגיה מבחינתם.

עמק הסיליקון צילום: שאטרסטוק

עמדה זו סותרת גם נתונים מספריים על ההשקעות שמקבלים מייסדות ומייסדים בני מיעוטים. ב-2019, למשל, סטארט-אפים בארה"ב שהובלו על ידי נשים בלבד גייסו 3.3 מיליארד דולר, 2.8% מכלל ההון שהושקע בסטארט-אפים בארה"ב באותה שנה, וזה עוד שיפור לעומת שנים קודמות. נתונים מ-2018 העלו שרק 1% מהמייסדים שזכו למימון של קרנות הון סיכון היו שחורים ורק 1.8 לטינים.

הם גם סותרים אין ספור סיפורים אנקדוטליים של מייסדות או מייסדים שחורים ולטינים, שהתקשו או כשלו לגייס מימון לחברה שלהם, שכבר החזיקה במוצר מגובש וזמין עם היקף שימוש ראשוני לא מבוטל, בשעה שמייסדים לבנים עם רעיון דומה או זהה אך מגובש פחות, ומוצר שלפעמים לא הושק אפילו, לא התקשו כלל בגיוס הכספים.

זה קורה, בין השאר, בגלל העדר גיוון בקרנות הון סיכון. רק 9% ממקבלי ההחלטות בקרנות הן נשים, רק 2% שחורים. בניגוד למה שהם רוצים להאמין, משקיעים בוחרים לרוב לא במי שיש לו את הרעיונות הטובים ביותר, יכולות הביצוע הטובות ביותר או הניסיון הרלוונטי ביותר, אלא במי שדומה להם ביותר. בחירת סטארט-אפ להשקעה היא במידה רבה שאלה של חיבור בין המייסד למשקיע, והחיבור הזה הרבה יותר קל כששניהם באים מרקע דומה, למדו במוסדות דומים ועוזר גם שהם נראים דומה. משקיעים לבנים יתחברו יותר, וישקיעו יותר, במייסדים לבנים, והדרך העיקרית ליצירת שינוי היא העלאת הגיוון בקרנות ההון סיכון.

היחס הבעייתי וההטרדה שממנה סובלות מייסדות, ונשים בעולם הטכנולוגיה בכלל, היא תוצאה של העדר גיוון זה, בשילוב התרבות הרעילה שמאפיינת חברות וקרנות הון סיכון רבות בעמק הסיליקון ברבים מגופים אלו, שנוצקו בדמותם של המייסדים הלבנים שלהם, יש תרבות של תחרותיות, אגרסיביות, מחויבות קיצונית למקום העובדה על חשבון חיי משפחה, ותכונות שמאופיינות יותר כ"נשיות" כמו חתירה לשיתוף פעולה והדדיות או שאיפה לאזן בין העבודה לבית נתפסות פעמים רבות כחיסרון, מה שמשפיע גם על התפיסה של נשים בעיני משקיעים ומעסיקים.

ההטרדות הרבות שהן סופגות, ובפרט ההטרדות מצד משקיעים פוטנציאליים, מלמדות גם על תפיסה מזלזלת בנוגע לנשים באופן כללי, במסגרתה הן לא נתפסות קודם כל כיזמיות, מובילות טכנולוגיות או נשות עסקים אלא כאובייקט מוחלש שניתן לנצל ולפגוע בו ללא השלכות משמעותיות. העובדה שהדבר נמשך גם היום, שלוש שנים אחרי שפרצה תנועת #MeToo במלוא עוצמתה, ושרק מיעוט מקרב הנשים סבורות שלתנועה היתה השפעה חיובית על מצבן, מלמדת שעולם הטכנולוגיה לא באמת הפנים לקחים, לא למד מהתרחשויות העבר, ואם נעשים מאמצים לשנות הם לא מספקים.

וכשזה המצב, נשים ומיעוטים ימשיכו לסבול מתת-ייצוג, יתקשו יותר לגייס כספים לסטארט-אפים שלהם, וסיפורים נוספים כמו זה של ד"ר גברו ישובו ויחזרו על עצמם.