"לא צריך לפחד מהמוטציה הבריטית של הקורונה"

"לא צריך לפחד מהמוטציה של נגיף הקורונה שהתגלתה בבריטניה. היא לא מסוכנת יותר מהנגיף הקיים והחיסונים שקיימים כעת לא יהיו פחות יעילים נגדה". כך אומרת לכלכליסט פרופ' מיכל ליניאל, חוקרת נגיפי קורונה מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית.

"בעולם כבר ריצפו גנטית מאות אלפי גרסאות שונות של נגיף הקורונה ואנחנו כבר יודעים שיש יותר מ-10,000 מוטציות", היא מוסיפה. "את המוטציה הספציפית הזו איתרו כבר בספטמבר, אלא שאז היא הופיעה במספרים מאוד קטנים. היא הצליחה להגיע למספרים גדולים באזור לונדון. לא ציפינו שתהיה מוטציה עם כל כך הרבה שינויים בבת אחת, ואלמלא ההפתעה המדעית הזאת לא היינו מדברים עליה בכלל. החיסון הקיים יודע לזהות את המוטציה ולהגיב בהתאם".

לפי פרופ' ליניאל, "החיסונים אותם אנחנו מקבלים כבר היום עוזרים לנו לייצר את חלבון הכתר המפורסם של הנגיף, זה שמעניק לו את הצורה הידועה עם ה'מסמרים' הבולטים. זה חלבון יחיד מתוך שלל חלבונים שנמצאים בנגיף. דמיין שהחלבון הזה הוא משפט אחד בספר עם אלפי אותיות, ואני מספרת לך שבספר הזה יש פה ושם כמה אותיות בודדות שהן שגויות. אם תקרא את הספר לא תבין את המשמעות של מה שכתוב? כנראה שתבין. כל פעם שנגיף מתפצל ומתרבה עשויה ליפול שגיאה בקוד הגנטי שלו. בעולם כבר ריצפו גנטית מאות אלפי גרסאת שונות של נגיף הקורונה, ואנחנו כבר יודעים שיש מעל ל-10 אלף מוטציות. השינויים בנגיף היו קיימים באוכלוסיה עוד קודם, אבל הצירוף הזה של שינויים - או שגיאות אם להשתמש באותה אנלוגיה - לא היה קיים".

"מערכת החיסון פועלת כמו מערכת של היכרות וזיהוי. בשלב הראשון מערכת החיסון מכירה את האויב וזה לוקח זמן. לכן שולחים אנשים שנחשפו לחולה קורונה לבידוד של שבועיים. המטרה של מנת החיסון השנייה היא למנוע מהגוף להיקלע למצב שבו הוא שוכח את מה שהכיר. התזכורת הזו מפעילה סופית את המערכת החיסונית. אני מעריכה שבעתיד החברות יעשו מאמץ שהחיסון יינתן במנה אחת מבלי לפגוע באפקטיביות של החיסון. עכשיו לא מנסים לעשות אופטימיזציה של החיסון, לא בעלות הכספית ולא באורך הזמן ובכמות, אלא עושים את הדבר הנכון כדי להוציא את העולם במהירות מהמקום שבו הוא נמצא".

פרופ' מיכל ליניאל, חוקרת נגיפי קורונה מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית צילום: סמדר ברגמן

"מוקדם מדי לדבר על זה. אם ניקח את הדוגמא של נגיף הסארס, שהוא נגיף מאוד דומה לקורונה, שנתיים אחרי ההתפרצות כבר לא היה מקרה אחד בכל העולם. יכול מאוד להיות שאם נצליח למגר את הנגיף על ידי החיסון ולא יישארו מוקדים לא מטופלים – הוא ייעלם כמו האבעבועות השחורות. אף אחד גם לא מקבל חיסון לאבולה למרות שיש אבולה בעולם כי האבולה נמצאת רק במקומות מסוימים. רק מי שטס למקום שיש בו אבולה מקבל חיסון. ייתכן שהאבולציה הטבעית תהפוך את נגיף הקורונה לפחות מזיק, כמו נגיף השפעת שהוא קרוב משפחה שלו".

"כבר בחודש מארס עשינו בדיקה מדעית ושאלנו מה היה קורה אם היו לנו נוגדנים מצויינים לטיפול בנגיף הסארס. האם הם היו עובדים על קוביד-19? התשובה היא חד-משמעית לא. הסיבה היא שהשינויים הקטנים האלו שעברו אבולוציה בין הרבה נגיפי קורונה גורמים לכך ש'אתר ההכרות' של החלבון הפעיל בנגיף שנמצא אצלנו בגוף עבר שינוי כך שהנגיף פועל באסטרטגיה אחרת. כל נגיף, במהלך האבולוציה שהוא עובר הוא מייצר דרך אופטימלית עבורו להיכנס לגוף. צריך לזכור שהנגיף הבא יגיע מתישהו. יש מאגר אינסופי של נגיפים וכל מה שצריך כדי למנוע את האירוע הדרמטי הבא הוא להבטיח שלמדינות השונות יהיו תוכניות מצויינות ושלא יהיו מפגשים של אוכלוסיה אנושית עם חיות בר. חשוב גם לחזק את הטכנולוגיה של החיסונים כך שניתן יהיה לייצר נוגדן בקלות. אני מניחה שאם חברת תרופות תצטרך לפתח נוגדן לקוביד-24 למשל, זה יקח לה שבועיים ולא חצי שנה. צריך לדאוג שהידע שנצבר בפרויקט הזה יישמר ולא יאבד".

חיסון נגד קורונה היום צילום: איי אף פי

"זה יהיה פנטסטי. זה יהיה הדבר הכי משמח שאני יכולה לחשוב עליו בכל הקריירה שלי. אין מדען שלא חולם בלילה שהמחקר שלו ינוטרל כי המחלה איננה. אנחנו לא אנשי כלכלה ולא מחפשים אקזיט. אנחנו רוצים בבריאות עולמית, והדרך שלנו לעשות זאת היא על ידי קיצור תהליכים".

"חלק מהמחקרים שלנו הם ביואינפורמטיים. כלומר, אנחנו מסתכלים על רצפים גנטיים ומנסים להסיק מסקנות. למשל, היום אנחנו מנסים לקחת חלבונים של הקורונה ולהכניס אותם לתא אנושי ולשאול איך יכול להיות שנגיף אחד מצליח לעשות מצד אחד מחלת ריאות קשה ומצד שני מחלה קשה של קרישת דם או מחלת עור או מחלה נוירולוגית. אנחנו מנסים לפענח מה הוא עושה בתא שגורם לקריסת מערכות כזאת. כבר הצלחנו לגלות שהנגיף מצליח לכבות את המערכת בתא שהתפקיד שלה הוא להפיק אזעקת חירום. הנגיף 'מוציא לה את הסוללה' והתאים ממשיכים כרגיל. כל המערכת של תקשורת בין-תאית הולכת לאיבוד כי הנגיף מצליח לשתק את המערכת היחידה שפועלת נגדו. אנחנו עוד רחוקים ממסקנות, בין היתר מפני שזה נגיף שעובד בצורה מחוכמת מאוד. אני מתפעלת ממנו כל יום מחדש".

לא תתגעגעו לכל תשומת הלב הזאת שהופנתה אליכם המדענים בשנה האחרונה? 

"מה שמפעיל אותי, כמו את רוב המדענים, זו סקרנות אינטלקטואלית ולמדנית. אנחנו עובדים על הסקרנות ופעם בכמה זמן משהו קורה וצריכים אותנו. אם החברה האנושית תחזור בעוד שנה למקום שבו היינו, ששמים את המדע בצד כשעשוע לכמה פרופסורים, אז החמצנו את ההזדמנות שהייתה לנו. לא מפני שהמדע פתר את בעיית החיסון, אלא מפני שבכל מדד אחד של התנהלות, כמו פוליטיקה למשל, מגיע לעולם ציון נכשל. אנחנו כמדענים צריכים לקחת את השיעור הזה ולהגיד שעלינו להנגיש את המדע לעולם. אנחנו צריכים לקחת על זה אחריות אישית".