"אורי זוהר היקר, סרטך הוא פטפוט חסר שחר"

מכתב ברכה של עמוס קינן למנחם בגין, מכתב תלונה של אורי זוהר לדן בן אמוץ ומכתב זועם של לאה גולדברג לאברהם שלונסקי הם הבסיס לפרויקט מצולם חדש ומעניין. רגע לפני הסגר הראשון ביקר הבמאי צבי סהר, מנהלו האמנותי של אנסמבל עתים, בספריית בית אריאלה כדי לקדם רעיון למופע אחר שבו ספרים מתעוררים לחיים. בדרך הפצירה בו אדיבה גפן, יו”ר ארכיון הספרות גנזים, לרדת לראות את המכון, והיה לו ברור שמשהו צריך לקרות שם. “העבודה שלי כאמן שעובד עם בובות ווידיאו מתקשרת להנפשה והפחת חיים, וזה היה אתגר גדול להכניס חיים למקום הזה”, מספר סהר.

כך נולד הפרויקט האמנותי־מחקרי “גנוזים”, המבוסס על 40 מכתבים שאליהם יצרו אמנים מתחומים שונים תגובה אמנותית חדשה. “הבנתי שצריך להמציא פורמט כדי לעשות משהו עם המקום הזה, ולא היה ברור לי מה. בסגר הראשון ישבתי שעות בארכיון מול המחשב. נוצר זמן פנוי להמציא קונספט אמנותי חדש שהקורונה במידה מסוימת הביאה אותו. הצטמצמתי ל־40 מכתבים, תוך מחשבה שצריך שיפיחו בהם רוח חיים בעדינות”.

מרים זוהר וצבי סהר קוראים מתוך חליפת מכתבים בין ק.צטניק ואשתו צילום: דנה קופל

ב”גנוזים” סהר חבר למעצבת והאוצרת ענת ספרן, ויחד הם חילקו את המכתבים לאמנים שונים, תוך מתן חופש יצירתי מוחלט.

לאה גולדברג צילום: באדיבות מכון גנזים

כך, השחקן דרור קרן קורא בפרויקט מכתב שכתב עמוס קינן למנחם בגין שבו הוא מברך אותו ב־1977 על היבחרו לראשות הממשלה, ולמרות דעותיהם השונות והידיעה שדרכו תוביל אותנו לתהום, חשוב וטוב שבשם הדמוקרטיה יתחלף השלטון. “קינן כותב שהוא מקווה שכשהליכוד יירד מהשלטון, הוא יישאר אותו הליכוד כפי שעלה. יש למכתבים האלה ממד היסטורי כי זה אחרת לגמרי לקרוא אותם היום”, מספר סהר.

דן בן אמוץ צילום: שלום בר טל

הזמר מאור כהן קורא מכתבים של אורי זוהר ודן בן אמוץ: ב־1965 כתב זוהר לידידו אחרי שהקרין את סרטו “חור בלבנה” שההקרנה היתה טובה והאינטלקטואלים החמיאו, אלא שהוא אינו מרוצה. “אני בין היחידים, אם לא היחיד, שיודע שזה כישלון. כישלון מוכשר אולי, אבל בכל זאת”. בהמשך כותב כי הגיע להחלטה שהוא רוצה לעבוד עם פליני יחד עם הצלם דוד גורפינקל. “לא אכפת לי להקדיש למטרה זו כסף ככל שיידרש וחצי שנה עד שנה מחיי. נדמה לי שזה הדבר החשוב ביותר והנכון ביותר שעלינו לעשות”.

יונה וולך צילום: עזה צבי

סהר אומר ש“את המכתב היה לי חשוב לשמור כי יש בו הצד של זוהר שחותר ליצירה. לצד זוהר של ‘מציצים’ והחזרה בתשובה זה פן שקצת נשכח והייתי רוצה להחזיר”.

ב־1970 כתב בן אמוץ בתשובה לזוהר הערות על סרטו “התרוממות”. “ביני לבינך אורי, ‘התרוממות’ זה פטפוט חסר שחר, אפס מנופח ויומרני, פריטה של הרעיונות הטובים לפרוטות שחוקות, הוכחה לחוסר סלקטיביות מצערת. בקיצור — חרא של סרט”. על הופעתו של זוהר בסרט כתב כי היא “מקסימה ושובת לב...אתה יכול לעמוד מול המצלמה ולדבר על כל נושא בעולם מבלי לעורר התנגדות. אתה יכול לעשות בדרך זו למען השלום ולמען חיים טובים יותר... אתה פשוט מבזבז את היכולת ואת הכוח הזה על שטויות. במריבות האחרונות שלנו אמרת שאתה מוכן לעשות הרבה בשטח הפוליטי. מה עשית לאחרונה?”.

רן אלמליח מלהקת “כנסיית השכל” יצר מוזיקה אינסטרומנטלית ואנימציה למכתב אהבה ואכזבה שכתבה יונה וולך בגיל 13 לחברה דני, מעין התקוטטות ילדותית על כך שאמר לה שהוא אוהב אותה, אבל כתב שהוא רק מחבב. וולך הנערה לא מוותרת ודורשת לדעת את האמת. “היא כותבת את שברון הלב הטינאייג’רי, וזה מהדהד גם למבוגרים שמבינים את הכאב שהיה להם בנעורים ולא ידעו איך לבטא אותו”.

אורי זוהר

לפני ביקורם של סימון דה בובואר וז’אן פול סארטר בישראל קיבלה לאה גולדברג הצעה להיות בוועד המקבל את פניהם, אלא שנוסח ההזמנה לא מצא חן בעיניה והיא שלחה מכתב זועם לאברהם שלונסקי שחתום על ההזמנה: “הפנייה אליי כאל חייל טוראי ‘גולדברג לאה’ ואחרי זה ב’א.נ’. לא ידעתי עד היום שאני אדון.... אני מצדי מודיע (וכך כתבתי גם למזכירות החותמת בחתימתך) שאפילו אם יבואו הנה שייקספיר או טולסטוי אני לא אגיב על מכתב הפונה אליי בגולדברג לאה וא.נ”. את המכתב מקריאה מיכל קלמן והשחקן ערן שראל עונה לה כשלונסקי שמאשים את הפקידים בטעות, ומחפש אמפתיה למצבו עקב מחלתה של אשתו.

מרים זוהר ויוסי סגל מקריאים חלופת מכתבים בין הסופר ק.צטניק (יחיאל דינור) ורעייתו נינה אשרמן. “הדימוי הציבורי של ק.צטניק הוא של אדם חסר הומור ושמחת חיים, ואילו המכתב חושף שזה כן קיים בו. זה ריסק אצלי את הדימוי של האיש שהתמוטט במשפט אייכמן וכתב את הספרים שהיה לי מאוד קשה לקרוא”, אומר סהר.

זוהר בת ה־89 יושבת בסלון ביתה ומפיחה חיים במכתב הקצרצר לדבריה, ק.צטניק “היה איש פגוע שעבר את הגיהינום, אבל מהמכתב מבינים שהיתה שם הרבה אהבה. זו שפה כל כך גבוהה שאפילו כששיחקתי שייקספיר, לא התנסיתי בעברית אינטלקטואלית ולא מדוברת כזו”.

כל העבודות בפרויקט יעלו לאתר (www.gnuzim.com ) ב־28 בדצמבר והמבקרים יוכלו לשוטט בהן בחופשיות. החלק השני בפרויקט הוא מופע מצולם מבוסס תנועה של שני רקדנים, לכוריאוגרפיה של מאי זרחי, שבו יישלפו מתוך הקופסאות והמגירות חומרים ויזואליים ואודיואליים. “המשימה היתה להכניס תנועה לגנזים, ומבחינתי זה פרויקט שיכול להיות שנים ולייצר כל פעם עוד תוכן ומשהו חדש להאזנה ולצפייה”, מסכם סהר.