הפספוס של נושי אלוביץ': מניות אנלייט יכלו להחזיר חצי מהחוב

בראייה לאחור, ניתוח של מהלכים עסקיים עלול להיות מתעתע. מה שנראה במבט ראשון ככישלון חרוץ עשוי להתברר בחלוף הזמן כהצלחה כבירה, ומה שמוכתר כהישג בטווח הקצר, עלול להתגלות בטווח הארוך כ"פלופ". כמו למשל המקרה של מימוש מניות אנלייט על ידי המפרקים של יורוקום תקשורת. 

עסקה טובה לשעתה

סיפורנו מתחיל אי שם בשלהי 2017, ביום שבו הבנקים דיסקונט, הפועלים והבינלאומי פנו לבית המשפט בבקשה לסעד זמני, למינוי בעלי תפקידים שילוו את יורוקום תקשורת במסגרת בחינת תהליכי מימוש נכסים ושירות חוב. יורוקום תקשורת, אז עוד בשליטת שאול אלוביץ', היתה חייבת לשלושת הבנקים 971 מיליון שקל. בנק דיסקונט היה הנושה הגדול ביותר, והחוב כלפיו הסתכם ב־480 מיליון שקל, החוב כלפי בנק הפועלים הסתכם ב־350 מיליון שקל, והחוב לבנק הבינלאומי הסתכם ב־141 מיליון שקל. בית המשפט נעתר לבקשת הבנקים הנושים והורה על מינוי שלושה משקיפים בחברת יורוקום. השלישייה שנבחרה כוללת את עורכי הדין פיני רובין, אמנון לורך ואורי גאון.

ב־3 במאי 2018, היום שבו צו הפירוק שניתן ליורוקום תקשורת נכנס לתוקף, יורוקום מכרה את אחזקותיה (15.4%) באנלייט אנרגיה. ערב העסקה יורוקום היתה בעלת המניות הגדולה באנלייט. מכירת המניות אנלייט התבצעה במסגרת מכרז פרטי מול גופים מוסדיים בשוק ההון. המהלך הזה, שבוצע לאחר התייעצויות עם המנהלים המיוחדים שמונו על ידי בית המשפט, הגדיל את קופת המזומנים של יורוקום ב־133.4 מיליון שקל. מהתמורה הזאת הופחתה עמלה של 2 מיליון שקל, ששולמה למפיצים וליועצי ההפצה.

באותם ימים העסקה היתה מקור גאווה למנהלים המיוחדים של יורוקום תקשורת. מניות אנלייט נמכרו לגופים מוסדיים, בהם כלל, הראל ואפסילון, במחיר של 1.79 שקלים למניה. מחיר ששיקף פרמיה של 8% על שער הפתיחה של מניית אנלייט בבורסה ביום המכירה. לא זאת אף זאת, המחיר שלפיו מומשו אחזקותיה של יורוקום באנלייט, היה גבוה ב־88% משער המניה בסוף 2016.

עד כאן הכל טוב ויפה, המנהלים המיוחדים של יורוקום תקשורת עשו את המצופה מהם על ידי הנושים ‑ לממש כמה שיותר מהר תמורת כמה שיותר כסף. אלא שבחלוף הזמן המנהלים המיוחדים והנושים של יורוקום גילו שהאויב של הטוב הוא הטוב מאוד. בשנתיים וחצי שחלפו מאז מכירת מניות אנלייט, ערכן זינק פי 3.6 לעומת המחיר שבו הן מומשו במאי 2018. במונחים כספיים, המשמעות היא פער עצום של 352 מיליון שקל בין השווי שבו נמכרה האחזקה של יורוקום תקשורת במניות אנלייט שהסתכם ב־133 מיליון שקל, לשווי השוק הנוכחי שלהן שעומד על 485 מיליון שקל.

עבור הנושים של יורוקום תקשורת, הבנקים דיסקונט, הפועלים והבינלאומי, מדובר בפספוס צורם. מכירת המניות בערכן הנוכחי היתה יכולה להניב ליורוקום תמורה נטו של כ־474 מיליון שקל (אחרי עמלות הפצה של 1.5%) ולכסות 49% מהחוב של החברה כלפי הבנקים הנושים. בעוד בפועל, הבנקים, המנהלים המיוחדים ויורוקום הסתפקו בתמורה שכיסתה רק 13.5% מהחוב.

לעובדה זאת משמעות שלא ניתן לזלזל בה, מכיוון שיתר הנכסים של יורוקום לא יכולים לפצות על הערך האבוד שגלום כיום בשווי השוק של מניות אנלייט. לפי הדו"ח האחרון שהמנהלים המיוחדים הגישו לבית המשפט ביולי 2017, שווי יתרת הנכסים של יורוקום, ובראשם אחזקה במניות אינטרנט זהב וסאטקום מערכות, בשווי שוק של כ־30 מיליון שקל, רחוקה מלכסות את יתרת החוב של החברה. בשלב הנוכחי ניתן להתרשם שהבנקים הנושים של יורוקום צפויים לספוג "תספורת" של כ־80%.

משחק סכום אפס

את הרווח שנוצר אחרי מכירת אחזקותיה של יורוקום באנלייט, שאותו הפסידו דיסקונט, הפועלים והבינלאומי, הרוויחו מוסדיים שהשכילו לקפוץ על המציאה. אותן מניות שקנו "ביוקר" ‑ פרמיה של 8% על המחיר בשוק ‑ הפכו למשתלמות. הזינוק של אנלייט מגיע על הרקע הפופולריות של החברות בתחום האנרגיה המתחדשת בקרב המשקיעים.

יורוקום לא היתה היחידה שמכרה מניות של אנלייט ב־2018. באותה עסקה הצטרפה אליה שותפות גבעון, שבבעלות משפחת ויל, שמכרה 65% מאחזקותיה. באותו היום ממש גם אנלייט יצאה לגיוס הון, שבמסגרתו הקצתה מניות שהיוו 6.3% מההון המונפק שלה בתמורה ל־60 מיליון שקל. הנפקת המניות של אנלייט בוצעה במחיר של 1.78 שקלים למניה, דומה לזה שבו יורוקום מכרה את אחזקותיה. מחצית מההנפקה, מניות בשווי 30 מיליון שקל, נרכשה על ידי קרנות נוקד, והיתרה על ידי קופות הגמל של פסגות שרכשו מניות אנלייט ב־20 מיליון שקל, והפניקס, שרכשה מניות ב־10 מיליון שקל.

מכירת האחזקה של יורוקום באנלייט הביאה למצב שבו הבנקים פספסו רווח. אבל הרווח הזה לא התנדף, אלא הגיע לגופים המוסדיים, שמנהלים את כספי המשקיעים וחסכונות הציבור.

שאול אלוביץ' לשעבר בעל השליטה ביורוקום צילום: אוראל כהן