אלימות כלכלית במשפחה: נורות אזהרה ודרכי התמודדות

"אני עובדת כל החיים, מרוויחה יפה, מעריכים ואוהבים אותי. אבל הכסף שלי נעלם. נעלם כי לבן הזוג שהוא נחמד ונעים ואבא אוהב יש גישה לחשבון הבנק, והכסף נעלם. והלוואות נלקחות, וערימות של חובות על שמי שאני צריכה להתמודד איתם (וזה נעשה כי יש לו גישה) ותמיד יש סיבה מספיק טובה והסבר משכנע. אני עסוקה בין עבודות, וגם בבית ועם הילדים. וכשאני כבר אוזרת אומץ לומר לו שאני דואגת אז אני מקבלת: את חרדתית, חייבת טיפול, כדאי לך לקחת כדורים, את סתם בלחץ, אין סיבה לכך.

שנים הייתי ערה בלילות, הבטן מתכווצת מפחד. אני יודעת שאני צודקת אבל הוא מבטל. ומבטל יפה, בנעימות עם הסבר. הסבר שכולם בבעיות כלכליות, כולם לוקחים מלא הלוואות, כולם במינוס. ואני ממשיכה לעבוד ולעבוד. וזהו. הצלחתי לשבור את השרשרת החולנית הזאת. והכי חשוב שאני מבינה שאני לא אשמה. צדקתי כל החיים. חשוב שכולן ידעו שיש מושג כזה, 'אלימות כלכלית', והן לא משוגעות".

תשובה:

הפעם "כלכליסטיות עונות" במתכונת קצת שונה, כי אין בפוסט של חברת "עוברות ושוות" האמיצה שאלה כלל, אבל בכל זאת בחרתי להביא אותו למדור, ולהעלות את השאלה בעצמי – מהן נורות האזהרה לאלימות כלכלית ואיך מתמודדים איתה?

לפני שנענה על השאלה, אציין רק ששמחתי לקרוא את הפוסט הזה, שהוא לא פוסט פשוט. ההכרה שמשהו מאוד לא תקין, ההתמודדות, וההתמדה עד להשגת הפתרון – ראויים להערכה רבה ואני מאחלת לכותבת האמיצה חיים של שלווה ושפע. חשוב לזכור שלמרות שנדמה שהאלימות הכלכלית עוסקת בכסף, כמו בכל סוג של אלימות, בסוף המאבק הוא על שליטה - כאשר האמצעי הוא כלכלי.

הפגנה נגד אלימות במשפחה צילום: דנה קופל

פעמים רבות אני קוראת שאלות של נשים צעירות שמקימות בית, ומעלות תהיות לגבי הדרך כלכלית הנכונה: האם לעבור לחשבון בנק משותף או לא, ואיך עוברים משתי מערכות כלכליות נפרדות למערכת כלכלית אחת משותפת. כדאי להקפיד על כמה כללי בסיס בהתנהלות הכלכלית המשותפת, שיתרמו גם לשגשוג הקשר אך גם ובעיקר יאפשרו לך להיות במערכת מכבדת ונכונה.

1) שקיפות ופתיחות: חשבון בנק משותף או חשבונות נפרדים זה פחות משנה, אם בין בני הזוג יש שקיפות ופתיחות. שניכם יודעים כמה כסף נכנס הביתה, שניכם יודעים על מה הוא יוצא. אפשר לקבוע שלשני בני הזוג יהיה סכום מסוים לבזבוזים אישיים עליו לא יינתן דין וחשבון, אבל מעבר לכך כל פעילות פיננסית נעשית בשקיפות, כל לקיחת הלוואה נעשית בהסכמה.

2) מעבר מחיים בנפרד לחיים משותפים דורש תיאום ציפיות הדוק, בכלל זה בתחום הכלכלי. דברו עליו בפתיחות: יעדים, אמונות, רצונות. על חלק מהדברים תצטרכו לגשר. אם יש ציפייה לכך ש"רק הגבר ינהל את ענייני הכסף", זו נורה אדומה. היי מעורבת באופן פעיל בכל הנושאים הפיננסיים: הביני היכן מושקעים הכספים, מה הסיכונים בהשקעות אלו, מה הרווחים הצפויים. דבר זה יסייע לא רק ביצירת מערכת יחסים שוויונית, אלא גם אם חס וחלילה בן הזוג הולך לעולמו, או במקרה של גירושין.

3) לשניכם יש תמיד גישה לכסף. את יכולה להוציא כסף מהבנק או מהכספומט ישירות ובאופן עצמאי בדיוק כמו בן הזוג. לשניכם יש תמיד גישה לחשבון בבנק ולכל חשבון אחר בו מתנהלים החסכונות.

4) אל תאבדי עצמאות תעסוקתית. נשים רבות לוקחות לאחר הלידה חופשים ארוכים לגידול הילדים. אם זו הבחירה שלך, נסי בכל זאת להתפתח ולשמור על רלוונטיות לשוק התעסוקה. אם זו הציפיה של בן הזוג בתוך מערכת היחסים, למרות שאת חשה שברצונך לחזור לעבודה, זו נורת אזהרה.

5) תקשיבי לאינטואיציות שלך. אם משהו מרגיש לך לא תקין, הוא לא תקין. אם את מתעמתת עם בן הזוג והשיחה נסובה פתאום עליך ועל הפגמים שבך במקום להתמודד עם הנושא, זו מניפולציה.

6) חינוך הילדים מגיל צעיר הוא חשוב מאין כמותו: חנכי את ביתך לעצמאות, לעצמאות תעסוקתית ולעצמאות כלכלית. אין שום דבר שהוא 'לא לבנות', בובות זה לבנות, מכוניות זה לבנות וכסף זה לבנות. חנכי את בנך לכבוד ולשוויון כלפי כל אדם בכלל, וכלפי נשים בפרט.