יום שישי השחור של כ"ט בנובמבר

מוגש מטעם DUN'S 100

העובדה שקניון איילון דמה ביום שישי האחרון לנתיבי איילון הפקוקים לעייפה בשעות העומס, לא הפתיעה איש. ככלות הכל, מי צריך בכלל לזכור את כ"ט בנובמבר, יום הכרזת המדינה ואת השבת השחורה, בה נעצרו מיטב פעילי ההגנה, כששלטים באותיות קידוש לבנות מציעים לכל עם ישראל מוצרי הנעלה והלבשה במחצית המחיר ואף פחות מכך?

אם זה לא היה כל כך עצוב, היינו כולנו צוחקים. קניון איילון, ושכמותו עוד ארבע עשר קניונים בכל רחבי הארץ, הפכו שלא בטובתם למדגרת קורונה את הוצאותיה השחורות משחור נדע כולנו, מן הסתם, בעוד כשבוע-שבועיים. ההתנפלות ללא מצרים על הפריטים המוזלים הזכירה לי את הלחם והשעשועים שקיסרי רומא העתיקה היו מחלקים ברוב טובם להמוני העם, משהו בסגנון של מאבק לודרים, אותם עבדים שהפכו בבעל כורחם למתאבקים, בינם לבין עצמם או עם חיות טרף מורעבות.

גם פה היה צריך לפתוח את כול הקניונים ולפזר את האוכלוסייה ולא לדחוק את כול עם ישראל רק ל-15 קניונים.

בשום כלי תקשורת, אבל בשום כלי תקשורת, לא הזכירו את כ"ט בנובמבר ואת בבצעה הדרמטית באומות המאוחדות. אולם, וזה אולם גדול, זהו רק קצה הקרחון. למי איכפת בעצם כששוק הדיור הולך ומתרסק, שיווק הקרקע מגיע לחמישית בקושי ממה שהיה צריך להיות, התחלות הבנייה יורדות בעשרות רבות של אחוזים, מכסות העובדים באתרי הבנייה יורדות לשפל חסר תקדים ומספר הישראלים שבבעלותם דירה הולך ויורד משנה לשנה, קל וחומר רבבות צעירים שנותרו מחוץ למשחק הכיסאות המוזיקליים של מחיר למשתכן?

בעיית הבעיות אכן איננה הנחות של מאה או מאתיים שקלים במבצעי יום שישי השחור, אלא מאות אלפי שקלים ולמעלה מכך שחסרים לרבים מאותם קונים "מאושרים", זאת על מנת שיוכלו לקבל את המפתח לדירה הנכספת ולבנות את עתידם על אמת, לא בתורים המשתרכים בינות מסדרונות הקניונים. בעיה זו, אדגיש, הופכת בעצם ימים אלה לחמורה פי כמה וכמה לאור העובדה הסטטיסטית העגומה. שלא רק שהתחלות הבנייה התרסקו אל מתחת ל-40 אלף לשנה(כן, כן!) אלא יתרה מכך, מספר הדירות שעומדות "על המדף" בכל רחבי הארץ, הינו פחות מ-20 אלף ואם נתייחס ספציפית רק לדירות באיזור הביקוש, אזי נגיע אף למספר נמוך עוד הרבה יותר.

ומה הממשלה מציעה כפתרון חירום, במקום מחיר למשתכן שהלכה לעולם כולו טוב ובמקום הסכמי הגג המקרטעים עוד בטרם יצאו לדרך? ובכן, ממש ערב ההתנפלות הרבתי על הקניונים שב שר השיכון הרב יעקב ליצמן (שחזר בימים אלה למשרד השיכון לאחר היעדרות קצרה עקב התפטרותו הקודמת) על תכניתו המקורית להעניק 100 אלף שקלים טבין וטקילין לכל רוכשי דירות יד שנייה בפריפריה, מתנה מהמדינה. אלא שליצמן, אם היה עושה חשבון מדוקדק היה מוצא כי בתקציב שנועד לכך, כ-17 מיליון שקלים, תכנית זו תוכל להקיף מספר מגוחך להפליא של 170 רוכשי דירות.

רוני מזרחי

ומה עם התחדשות עירונית בפריפריה? ובהתחדשות עירונית במרכז הארץ? ומה עם אותם אלפי קבלנים קטנים ובינוניים שנותרו מחוץ למשחק הכיסאות המוזיקליים של מכרזי רשות מקרקעי ישראל? ומה עם אותם מאות רבות של אתרי בנייה המשוועים לעובדים שאינם מגיעים? ומה עם רמות מחירי הקרקע שמרקיעים למספרים שלא ידענו מעולם, מה שמבשר מן הסתם על המשך תדלוק רמות המחירים בשוק הדיור כלפי מעלה?

אז מילא ההתעלמות מכ"ט מנובמבר 1947. אבל מה עם כ"ט בנובמבר 2020? והכ"טים בנובמבר של השנים שתבואנה לאחר מכן? אמר פעם וינסטון צ'רציל, ראש ממשלת בריטניה האגדי "עם ללא עבר, מן הסתם לא יהיה לו גם עתיד", ואכן, כשהווה שלנו מתמקד בהתנפלות המונית על דוכני בגדים בקניונים קרתניים, דווקא ביום הכרזת המדינה, אין לנו אלא לתהות מה ילד יום ומתי, סוף סוף, נוכל כולנו להכריז חגיגית על הכרזת המדינה מחדש? חומר למחשבה.

*כותב המאמר רוני מזרחי הינו נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"