הוועדה של גנץ היא יותר מחאה פוליטית מכלי חקירה אפקטיבי

מבין כל האופציות לוועדות חקירה ובדיקה שמונחות על המדף, חמש במספר, נבחרה לבסוף ועדת הבדיקה הממשלתית לפי סעיף 8א לחוק הממשלה. זו ועדה שבסמכות כל שר להקים לבחינת מחדלים ותקלות שבתחומי משרדו.

לוועדה כזו אין שיניים וסמכויות לחייב עדים להופיע ולתפוס מסמכים. הממשלה מוסמכת לצייד אותה בשיניים, אבל הסיכוי שבנימין נתניהו יעשה זאת נמוך אפילו מהסיכוי שיקיים את הרוטציה, כלומר קצת פחות מאפס. נתניהו מפחד מוועדה כזו לא פחות משהוא פוחד מהמפגינים. גם לזו וגם לאלה אין כוח ממשי לערער פוליטית את שלטונו, אבל יש להם בהחלט כלים לסדוק אנושות את תדמיתו.

במיוחד אם יופיעו לפני הוועדה אותם בכירי מערכת הביטחון שחתמו על התצהירים שהוגשו במסגרת העתירה של התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה לחקור את נתניהו בפרשה ולחילופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית. גם בהיעדר סמכות לחייב אותם להופיע הם ישמחו להתנדב. אבל נתניהו רשאי לסמוך על מנדלבליט שיבלום את זימונם. בזמנו, מנע היועץ משר הביטחון אביגדור ליברמן לחקור את פרשת הרכש בטענה שחקירה פלילית בפרשה בדיוק יצאה לפועל. ועכשיו, כשיש כבר כתבי אישום בכפוף לשימוע - יוכל היועץ שוב לסרס חקירה בטענה שלא ניתן להשיק במקביל גם משפט פלילי וגם את הוועדה. וכך, יימלט נתניהו פעמיים - גם מחקירה פלילית וגם מוועדה שתתקשה למצות את פרשת הרכש.

ולכן השאלה היא האם יוזמת גנץ היא רק סוג של הנפת דגל פוליטי שהרי סוף סוף מצא כלי שמסוגל להבהיל את נתניהו. או, שבאמת יש כאן כלי חקירתי לבחינה אמיתית של מחדלי רכש הצוללות וספינות השטח. בלי סמכויות להעיד את ראש הממשלה ובלי עדי מפתח שהיועץ עלול למנוע את זימונם - הדעה נוטה לאפשרות הראשונה. שמדובר במחאה פוליטית יותר מאשר כלי למיצוי חקירתי אפקטיבי.

טקס קבלת הצוללת אחי רהב, בסיס חיל הים בחיפה צילום: אלעד גרשגורן

על מדף הוועדות והחקירות מונחים חמישה פורמטים שנבדלים זה מזה בהרכב, בתכלית ובעיקר בסמכויות - לחייב עדים להופיע ולתפוס מסמכים. ועדת חקירה ממלכתית, ועדת חקירה פרלמנטרית, ועדת בדיקה ממשלתית, ועדה לפי חוק השיפוט הצבאי ובדיקה של מבקר המדינה.

הוועדה האפקטיבית מכולן היא כמובן ועדת החקירה הממלכתית שבסמכות הממשלה להקים. כמובן שוועדה כזו לא תקום כל עוד נתניהו בשלטון. זו ועדה שממנה נשיא בית המשפט העליון. בראשותה שופט עליון, מכהן או בדימוס, והיא נתפסת במערכת הפוליטית כזרועו הארוכה של בית המשפט העליון, ששלטון נתניהו כבר סימן כאויב וכמוקצה.

היוזמה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית קמה ונפלה בכנסת במהלך שהשיק את הברית בין נתניהו לח"כ מנסור עבאס. וטוב שנפלה כי פרשת הצוללות היא חשובה מדי מכדי שתטופל בקרקס המפלגתי של חברי כנסת. לפני כן, הפילה הקואליציה בוועדה לביקורת המדינה את יוזמת ראש הוועדה עפר שלח להעביר למבקר המדינה את בדיקת הליכי הרכש הביטחוני.

נתניהו וגנץ צילומים: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן

כך נותרנו עם שתי האופציות שבידו של גנץ להפעיל. ועדה לפי חוק השיפוט הצבאי (שכבר חקרה צלילות - של לוחמי השייטת בקישון) או ועדת בדיקה לפי חוק הממשלה (כמו ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה). גנץ הכריע לטובת ועדת הבדיקה הממשלתית שכאמור אין לה שיניים ובנוסף היועץ ימנע ממנה עדויות שעלולות לזהם את ההליך הפלילי שבמקביל.

הביטחון והזחיחות שנתניהו ואנשיו משדרים על ניקיון כפיו בפרשה, מתרסקים לנוכח האפשרות שהסיפור ייבדק. והוא חייב להיבדק מהמסד עד הטפחות כי רכש ביטחוני חייב להיות אזור סטרילי לחלוטין משחיתות. מאמצי-על מושקעים כאן בשחיתות של סיגרים, שמפניות, עטים, חליפות. בסיקור חיובי. וגם, בשחיתות הנדל"ן שמאפיינת את השלטון המקומי. הרכש הביטחוני הוא ליגה אחרת לגמרי. אלה הארזים שאם בהם נפלה שלכת, נישאר רק עם אזובי הקיר של השחיתות. כשמדובר בשחיתות שלטונית, דין פרוטה כדין מאה וכשמדובר ברכש ביטחוני מדובר בהרבה מאות של מיליונים.