היעד הלאומי הבא: התחדשות עירונית במקום דיור ציבורי!
הגיע הזמן לשים קץ לפצע הפעור של בנייני השיכון הציבורי המתפוררים ובמקומם להקים מגדלי מגורים מודרניים במסגרת התחדשות עירונית
מוגש מטעם DUN'S 100
אין עוררין על כך שלדיור הציבורי העממי היה נתח נכבד באתוס של מדינת ישראל הצעירה שקלטה אל קרבה מיליוני עולים תוך עשרות שנים ספורות, הכפילה ושילשה את מספר תושביה כבר במהלך עשור הראשון לקיומה וכל זאת תוך כדי בעיות כלכליות קיומיות, בד בבד עם אתגרים ביטחוניים קשים ביותר.
בעשור הראשון למדינה לבדו, 1948-1958, נבנו ברחבי המדינה כ-200 אלף דירות שיכון ציבורי, במתכונת מודרניסטית מובהקת, טורים, טורים, בנייני רכבת לרוחב, בשיטת התותח המהירה שיובאה מבריטניה ותחת ניצוחו של אדריכל אריה שרון, שהיה בכרי במשרד השיכון של אותם הימים, אבי תכנית המתאר הארצית הראשונה ובעל תפיסה ניאו סוציאליסטית מובהקת.
הזרוע של הממשלה ומשרד השיכון שבנתה ותחזקה את הדיור הציבורי היו חברות משכנות ציבוריות דוגמת עמידר, עמיגור, חלמיש, שקמונה, פרזות, חלד, אפרידר ועוד. רוב רובם של המשתכנים היו שכבות עממיות חלשות דוגמת עולים חדשים, נכים ומוגבלים תקציבית שהפכו לדיירים בסטטוס של שכירות מוגנת מסובסדת.
בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת, תפס הדיור הציבורי נתח של יותר ממחצית התחלות הבנייה והתרכז ברובו הגדול בפריפריה, בעיירות הפיתוח שהוקמו בזריזות מרובה גליל ובנגב, אבל גם במרכז הארץ, כולל בגוש דן. שיכוני הרכבת הפכו, לטוב ולרע, אחד הסמלים הבולטים של הציונות המתחדשת.
מאז זרמו מים רבים בירדן, שוק הדיור הפך ברבות השנים ממשלתי וציבורי לפרטי, הממשלה הפסיקה לבנות דיור ציבורי והסתפקה, באמצעות החברות המשכנות, בתחזוק וניהול השיכונים וב-1998 נחקק חוק הדיור הציבורי שאיפשר לדיירים הותיקים לרכוש את דירותיהם במחירים מסובסדים לעילא ולעילא.
ישראל אברמוב קרדיט: יח"צ
באופן פרדוקסלי גרם החוק, החשוב לכשעצמו, לכך שברחבי המדינה נותר בפועל מספר אסטרונומי של יותר מ-100 אלף דירות שיכון, חלקן בבעלות וחלקן בדיור מוגן, זאת כאשר חברות הדיור הציבורי, ובראשן עמידר, ממשיכות בעיקר לנהל ולתחזק את המבנים, רובם ככולם מתפוררים ובעלי נראות ואיכות חיים נמוכה ביותר לדיירים.
הגיע הזמן, דווקא בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי, שממשלת ישראל ומשרד השיכון ישקלו לבצע טיפול שורש יסודי שיניע פינוי בינוי מזורז של כל מתחמי השיכונים הללו וימנע את הנצחתם לדורות הבאים כאיי מצוקה ועוני. לשם כך אני מציע לקדם חוק פינוי בינוי לשיכונים ציבוריים, שיאפשר "מסלול ירוק" שיתבטא בהליכים מהירים ופיצוי נדיב ומוסכם לכל דייר ודייר, דוגמת דירת 5 חדרים אותה יוכלו לקבל בתמורה או לרכוש בכל מקום(!) שיחפצו ובד בבד גם הגדלה משמעותית של זכויות בנייה שאותן יקבלו הקבלנים, זאת במטרה לעודד את התהליכים.
מהלך שכזה, אדגיש, לא רק שיחסל סופית את המפגע של אותם שיכונים ציבוריים מתפוררים. הוא יאפשר חיים הרבה יותר מכובדים למאות אלפי הדיירים, הסובלים מניכור כלכלי וחברתי, ובראש וראשונה הוא יאפשר גם שינויי תב"ע שיקדמו בניית מאות אלפי יחידות דיור חדישות בשכונות מודרניות ויוסיפו נתח נכבד ביותר להתחלות הבנייה במהלך העשורים הקרובים. הוא גם יתרון משמעותית לצמצום פערים כלכליים וחברתיים בתוך הערים הגדולות, דוגמת הפער הקיים כיום בין "הצפון העשיר" של תל אביב לבין "הדרום העני", וכלל זה נכון כמובן לגבי ערים רבות נוספות.
אז אם תרצו, אין זו אגדה!
*הכותב ישראל אברמוב הינו מנכ"ל קבוצת "אלד פסגות"
