פופוליזם מתוצרת הארץ

איך שלא נכנה זאת, התיקון המבקש להעדיף את תוצרת הארץ הוא לא אחר מסובסדיה לתעשייה המקומית. כמו כל סובסידיה, מי שמממן אותה זה הציבור הישראלי או ליתר דיוק משלם המסים הישראלי.

זו הסיבה שגם האוצר, גם בנק ישראל, גם הממונה על התחרות, גם ה־OECD וגם ה־IMF, לא אוהבים את התיקון ומתנגדים לו. כי סובסידיות מעלות את יוקר המחייה - זוכרים אותו? ההוא מהמחאה החברתית של 2011 - זאת בנוסף לפגיעה בתחרות, בפריון, ולבסוף גם בצמיחה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ויועצו הכלכלי אבי שמחון צילום: עמית שאבי

זכותה של ממשלת ישראל, בעיקר בעידן הקורונה, להעניק סובסידיה לסקטור במשק גם אם היא לא יעילה ולא צודקת. אבל לכל הפחות, הסובסידיה הזאת חייבת להיות שקופה, ברורה, מכומתת היטב. השיטה של להסתיר מתנות לסקטורים חזקים במשק מוכרת לנו. זה כבר כמה שנים שישראל מככבת גם בדו”ח החקלאות השנתי של ה־OECD שבו נכתב כי הישראלים משלמים "מס חבוי" של כ־5 מיליארד שקל לחקלאים בגין סבסודים שונים, כשאותן סובסידיות מוסתרות ולא גלויות לעין. באותו דו”ח המליצו כלכלני ה־OECD שאם כבר לסבסד - אז בגלוי ובשקיפות.

בשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" כי פקידים מכמעט כל משרד רלבנטי ביקשו להפסיק את ההבטחה למתן דמי האבטלה לכל אלו שיצאו לחל"ת עד יוני 2021 שכן מדובר בתמריץ שלילי שמונע לשוב לעבודה.

מה הקשר בין כל המקרים? פופוליזם. ממשלת נתניהו, שפועלת כבר מ־2018 בקמפיין בחירות פרמננטי, לא רוצה להכעיס אף אחד, לבטח לא קבוצות מאורגנות או קבוצות לחץ: תעשיינים, חקלאים, וכעת חל”תיסטים, שכן או-טו-טו יש שוב בחירות.

כך אנו מקבלים במשך תקופה ארוכה מדיניות כלכלית מנווונת ומעוותת, לא צודקת ומעכבת צמיחה כלכלית, שמבקשת להיטיב עם חלק קטן של האזרחים שלהם יכולת התאגדות, כאשר הרוב הדומם מפסיד.