האוצר צריך מנכ”ל מקצועי

פנייתו של שר האוצר ישראל כץ לנסים פרץ, מנכ"ל נתיבי ישראל, במטרה למנותו למנכ”ל משרד האוצר יכולה לעבוד רק באחד משני תנאים: אם כץ ישוב לתפקידו הקודם כשר תחבורה; או שיחליף את יו''ר כחול־לבן, בני גנץ, כשר ביטחון. כל עוד כץ מכהן כשר האוצר, מינויו של פרץ - תא”ל (במיל’), איש לוגיסטיקה, מומחה בתעשייה וניהול, למנכ"ל משרד האוצר - הוא לא פחות מהזיה.

תפקיד מנכ"ל האוצר אינו דומה לאף מנכ”לות של משרד אחר, שכן באוצר למעשה יש שישה מנכ”לים: החשב הכללי, הממונה על התקציבים, הממונה על השכר, הכלכלן הראשי, מנהל רשות המסים והממונה על שוק ההון. בגלל שמנכ”ל האוצר הוא המשלב והמתאם ביניהם, הוא חייב להבין בכל העולמות הללו: מאקרו־כלכלה, חשבונאות, מימון, יחסי עבודה ומסים - לא לוגיסטיקה ולא תעשייה וניהול. מינוי פרץ תמוה במיוחד לנוכח העובדה שכאן שר האוצר נטול השכלה כלכלית. זו גם הסיבה לכך שמנכ”לי האוצר עד 2015 השתייכו תמיד לשלוש קבוצות: אקדמאיים, בכירים באוצר לשעבר או כלכלנים־מנהלים עם ניסיון עשיר מאוד בעולם הכלכלי־עסקי.

נסים פרץ, מנכ"ל נתיבי ישראל צילום: צביקה טישלר

ככלל, עד 2015, הקפידו שרי האוצר - בדומה לשרי הביטחון - למנות מינויים מקצועיים גרידא, ולא פוליטיים. אף שלפי החוק מותר לשר למנות מינוי אישי, וזאת בשל החשיבות העליונה של משרדים אלו. אולם ב־2015 מונה שי באב"ד - מקום 11 ברשימת כולנו - על יד משה כחלון לתפקיד בזכות קרבתם האישית. על הנזקים שבאב"ד גרם לאוצר אין צורך להרחיב. למרות התקדים של כחלון אסור לשוב על הטעות ויש להפקיד הקפדה יתרה על מינוי מקצועי למנכ”ל משרד האוצר, בוודאי כאשר המדינה עוברת את המשבר הכלכלי החמור מאז הקמתה. אולם לנוכח מצבה של הממשלה בכלל, ושל משרד האוצר בפרט - עם אווירת הטרור והפחד שמשרים כץ ונתניהו - ספק אם משהו בעל שיעור קומה יסכים לקבל את התפקיד.