לתלמידים עם בעיות קשב וריכוז אסור לוותר על הטיפול - גם בבית

סגר הקורונה תפס אותנו - המורים והתלמידים - ממש ממש לא מוכנים ללמידה מיטבית. גם בימי לימוד רגילים יש קושי רב ללמד כיתה המכילה כמעט 40 תלמידים. על פערי הידע והיכולת ניתן לגשר, אך מה קורה עם כל אותם תלמידים שמתקשים להתרכז בכיתה כה עמוסה?

קבוצה זו הולכת וגדלה באוכלוסייה, כאשר על ידי אבחונים ואיתור מוקדם ניתן לעזור לאותם התלמידים. הם יכולים להיות, מצד אחד, כמו קפיץ דרוך, ילדים אקטיביים ביותר שמתקשים לשבת, פיזית, כל כך הרבה שעות, להתרכז או ללמוד באופן עצמאי; תלמידים שבאופן קבוע נמצא את עצמנו, המורים, מעירים להם בלי הפסקה ללא יכולת לקיים שיעור עבור כיתה שלמה. מהצד השני נמצאים התלמידים החולמניים, שאמנם לא מפריעים בשיעור - אך איבדו ריכוז, וגם את המורה, כבר מזמן.

למידה מרחוק (ארכיון) צילום: אבי מועלם

גילו נאות: אני אמא לשני ילדים עם בעיות קשב וריכוז, אחד מכל סוג שהזכרתי, מורה ורוקחת במקצועי. כל השנים מאחורי הדלפק בבית המרקחת הרגשתי שאני מנפקת כמויות לא הגיוניות של מבחר התרופות המטפלות בבעיות קשב וריכוז. אבל מהרגע שהתחלתי לטפל בילדי הפרטיים באופן תרופתי, וראיתי את השינוי הקיצוני שחל ביכולות שלהם - הלימודיות והחברתיות - שהתחבאו תחת ערימת קשיים, התחלתי להבין את המשמעות העמוקה יותר של הטיפול התרופתי.

עם השנים, ולאחר הסבה מקצועית להוראה, נפתחה בפני נקודת מבט נוספת על בעיות הקשב והריכוז, כי אני עצמי נאלצתי לעמוד ולהתמודד מולה פנים מול פנים. אסור לי כמורה להמליץ לילד זה או אחר על טיפול תרופתי, אבל הורים רבים נוטים לשתף בנוגע לבעיות של ילדיהם - וכך יוצא שכל מורה יודע בדיוק מי בכיתתו סובל מבעיית קשב וריכוז ומי מטופל תרופתית. לא רק שאני יודעת, אני גם יכולה לומר בכל שיעור האם התלמיד נטל או שלא נטל את הטיפול התרופתי. אותם ילדים מתחילים 'לחלום' במהלך השיעור, לא מדביקים את קצב הכתיבה, לא באמת מבינים את רצף השיעור או סתם מפטפטים ומפריעים ליתר התלמידים. הם לא איתי, וגם בקושי לידי.

הבעיה הולכת ומתעצמת, לצערי, בימים אלו של למידה מרחוק. מצד אחד, לכל תלמיד יש פחות הסחות דעת בבית ובאופן פוטנציאלי יכולת גבוהה יותר להתרכז (זאת בהנחה שאין בעיות בקווי התקשורת ויש חדר שקט ונטול הפרעות), אבל בפועל תלמידים רבים בוחרים שלא ליטול את הטיפול התרופתי הנדרש מתוך תפיסה של "גם ככה אנחנו לא בבה"ס ולא לומדים כלום" - וכאן הם והוריהם טועים, ובגדול!

דווקא בעת הזו, בה נדרשת יכולת ריכוז גבוהה ויכולת למידה עצמית, חייבים התלמידים, והוריהם בראש, להקפיד ולהמשיך בטיפול התרופתי. הכי קל להאשים את מערכת החינוך, או מורה זה או אחר בכך שאין למידה מהבית - אך ההיפך הוא הנכון: אתם ההורים צריכים לאפשר לילדיכם את התנאים המקסימליים ללמידה מיטבית. במיוחד עכשיו, כשהלמידה מתקיימת מהבית, חייבים להמשיך ולתת להם את התנאים הטובים ביותר להצליח. ההורים צריכים להבין שהבעיה לא תיפתר או תיעלם בזמן הלמידה מרחוק, אלא רק תלך ותתעצם עם החזרה לשיגרה.

ענת ניר גנש היא מחנכת ומורה לכימיה, רוקחת במקצועה, בתיכון הרצוג בכפר סבא, ואמא לשני ילדים עם הפרעות קשב