מדינה על קרן הצבי: כשהבחילה כבר נתקעת בגרון

פעם, בעידן אחר, כשתפקיד בכיר במשרד האוצר כמו חשב כללי או ראש אגף תקציבים היה מתפנה, מיד היה נפתח מחול שדים סביב שמות המועמדים החושקים בתפקיד. פעם מנכ"לי משרדים ממשלתיים היו משרות אמון, שבאו והלכו עם השרים. רק במקרים נדירים פרשו מיוזמתם, בטח כשמדובר בשר שאיתו הלכו שנים, כמו במקרה של קרן טרנר וישראל כץ.

עזיבתה של טרנר לכאורה לא אמורה להיות בגדר הפתעה. האקדח הונח על שולחנה כמעט מיד עם כניסתה לתפקיד, כשיצאה להגנת שאול מרידור, ראש אגף תקציבים לשעבר, שהפך יעד להסתה פרועה מצד ראש הממשלה ושלוחיו.

זמן קצר אחר כך היא חטפה מנחת זרועו של שר האוצר בעצמו. האיש שהיא עובדת תחתיו כבר כמעט עשור, מהם 4 שנים כמנכ"לית. בסוף אוגוסט נערך טקס ההשפלה הפומבי, שבו הזמין כץ את טרנר "לפנות את הכיסא" מול כל צמרת האוצר ומשרד ראש הממשלה שנכחו בחדר.

ישראל כץ ובנימין נתניהו צילום: עמית שאבי

טרנר הבינה את מה שכולם בחדר יודעים ומבינים: כץ צריך להפגין שרירים מול פקידיו, אחרת מעמדו כשר אוצר מאוים. כפוליטיקאי משופשף, הוא ידע היטב לקרוא את המסרים בין השורות. למען האמת לא ממש בין השורות, אם מביאים בחשבון שהשופרים של ראש הממשלה כינו את פקידי האוצר "מחבלים", ונתניהו עצמו משפיל את כץ עם הצעות למנות את משה כחלון לפרויקטור כלכלי או עם בקשות מהנמסיס ניר ברקת לבנות תוכנית כלכלית לחילוץ המשק מהמשבר.

כץ מנסה לשמור על כבודו הנרמס מול פקידיו, וגם על כיסאו כשר. התוצאה היא התרסקות טוטלית של מה שעוד נשאר מהמשרד אחרי לכתו של קודמו כחלון. הדברים הגיעו לידי כך שאיש אינו מתעניין בתפיסת עולמו של החשכ"ל המיועד יהלי רוטנברג, ואיש גם לא יתעניין באמת בזהות המנכ"ל שיחליף את טרנר. ממילא לא תהיה להם השפעה אמיתית על תפיסת העולם הכלכלית של ישראל, שכלכלתה ורווחת אזרחיה הוכפפו מזמן לטובת שיקולים פוליטיים צרים של ראש הממשלה.

המוסדות הממשלתיים, אבני היסוד של ניהול מדינה, פקידות, ועדות כנסת, אפילו ישיבות ממשלה, קורסים אחד אחד. לא בגלל היעדר תקציב, לא בגלל שזו תקופת חירום שקשה לקבל בה החלטות, אפילו לא בגלל שיש כאן ממשלת ימין־מרכז־שמאל שיושבת יחד סביב שולחן אחד ומתקשה להכריע לאן להוביל את המשק. הם קורסים כי יש כאן ראש ממשלה אחד שאוחז בהגה ובאופן מכוון מטלטל אותו מצד לצד. והמסר שמגיע מכיוונו לפקידים, לחברי הכנסת ולשרים הוא אחד: או שאתם מתגברים על הבחילה, או שנראה לכם את הדרך החוצה - והיא תהיה לא נעימה בכלל.

השפלות, השמצות, קריאות גנאי, איומים בפיטורים של שרים ופקידים. כל אלה הפכו לעיסוק העיקרי של נבחרת אוהדי שלטון נתניהו. במקום תדרוכים על התפשטות הקורונה, בדיקת עמידות המערכת הפיננסית או בניית תוכניות לשיקום המשק, אנחנו מקבלים דיון על סטייקים ונבחרת ישראל. ציוצים מגוחכים ועילגים בנושאים חסרי כל חשיבות, ועדיין מלאי תעופה עצמית ("הנחיתי, "הוריתי").

בפקידות הממשלתית נותרו עוד מעט דמויות מקצועיות שיכולות להשפיע. הבכיר שבהם בתחומי הכלכלה הוא נגיד בנק ישראל. אבל כשהוא מתבונן על איש מקצוע אחר שמנסה להשפיע מבפנים, הפרויקטור רוני גמזו, אפשר להבין למה הוא מעדיף להישאר בצל.

שעה אחרי שהודיע שר האוצר על סיום תפקידה של טרנר, מיהר להכריז כי משרדו יגבש תקציב ל־2021 לאישור בדצמבר. אבל אחרי הוואקום שנותר במשרד, ברור שהיעדר תקציב אינו הבעיה האמיתית, אלא הסימפטום. הפקידות הבכירה שעוד נותרה באוצר יודעת את האמת. גם צמרת הפקידות בשאר המשרדים הממשלתיים שמתקשים לתפקד ביום־יום שלהם יודעים למה הכל קורה. בינתיים אף אחד לא מעז לקום ולצעוק את מה שכולם יודעים מבפנים: הסטייק מסריח מהראש.