מתפללים ומפגינים, הישארו בבית

ההפגנות, התפילות ההמוניות או ההתקהלויות המיותרות הן הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו בעיצומה של מערכה עולמית כנגד נגיף הקורונה. הן מפגן של ציבור שחלקו, מפר בפועל, את ההוראות. מדובר בציבור שחלקו החליט לא לציית לחוק ולעשות "מה שבא לו"

עו"ד ברוך (בוקי) כצמן 14:4706.10.20

אנחנו בעיצומה של מערכה עולמית כנגד נגיף הקורונה שמכה בכל רחבי העולם. הנגיף התפרץ ומאז מנסים, בכל העולם, להתמודד עם ההשלכות שלו – השלכות בריאותיות, כלכליות, חברתיות וכו'. אין מחלוקת שהמלחמה בהתפרצות הנגיף הינה מורכבת, הטיפול לא "מושלם", נעשות גם טעויות וטרם נמצא הפתרון שיכול לפתור את כל המשבר.

קראו עוד בכלכליסט:

דווקא בעת הזו יש לשלב ידיים, להתאחד, לנסות להילחם בנגיף בכל דרך אפשרית כאשר אנחנו, הציבור, נקראים למלא אחר ההוראות וגם אם יש ביקורת גדולה על ניהול המשבר והתנהלות נבחרי הציבור (ובצדק לא מבוטל). כן, הנחיות רבות ניתנות באיחור. הנחיות רבות משתנות חדשות לבקרים, אבל בסופו של יום כולנו, ללא הבדל דת, גזע, מין ושייכות פוליטית, מחויבים לציית להנחיות. חוק הוא חוק וחובת הציות לחוק נכונה לכל מצב (וכאשר לא מתנוסס דגל שחור על החוק). אי ציות לחוק עלול להביא עלינו אסון. לא רק בריאותי.

מחאה בכיכר הבימה בתל אביב צילום: מוטי קמחי

ההפגנות, שאנו ממשיכים להיות עדים להן, הן הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו בשעת המשבר הזו. ההפגנות הן מפגן של ציבור פוליטי שחלקו, לא כולו, מפר, בפועל, את ההוראות. מדובר בציבור שחלקו החליט לא לציית לחוק ולעשות פשוט "מה שבא לו" וכאשר הקריאה לפיטורי ראש הממשלה היא הקריאה המרכזית שנשמעת בהפגנות. בהפגנות רבות המרחק בין ההנחיות למצב בשטח הוא כמרחק מזרח ממערב. הרבה יותר משני מטר (כמו גם בבתי הכנסת).

אותם מפגינים נאורים ומשכילים (חלקם מלח הארץ), שרוצים את טובת המדינה, שכחו, מרוב הלהיטות, ההתלהבות, השירה והריקודים שחוק הוא חוק – והחובה לפעול על פי החוק פועלת לכל הכיוונים. מחד, הם מרוממים, כמובן, ובצדק רב, את חופש ההפגנה, חופש הביטוי, ערכי הדמוקרטיה ודורשים לשמור על זכותם להפגין. באותה נשימה, ולאחר שהם יוצאים להפגין, הם, במקרים רבים, שוכחים את החוקים הרלבנטיים בנוגע להתקהלות וכד' והחוק נרמס בהפגנה סוערת ומתוקשרת. חוק בערבון מוגבל. והנזק הוא רב.

ואם בענייני חוק עסקינן רצוי גם לציין כי הדרישה להתפטרות ראש הממשלה, עקב העובדה שתלוי נגדו כתב אישום, הינה מנוגדת לחוק ואף להחלטות של בית המשפט העליון. עצם הגשת כתב אישום לא מלמדת על אשמה. הדבר נכון כלפי כל אדם וגם אם מדובר בראש ממשלה. החוק, אותו חוק, מאפשר לראש ממשלה להמשיך בתפקידו כל עוד הוא לא נמצא אשם. חזקת החפות. המפגינים, אוהבי החוק, ללא ציניות, מוצאים עצמם מפגינים, לעיתים, בניגוד לחוק וכאשר קריאתם לא מתיישבת עם הוראות החוק. הפרדוקס של ההפגנות.

ואם לא די בכך הרי קיימים עוד הרבה נימוקים כבדי משקל שמצדדים להפסיק את ההפגנות (גם אם היה מדובר בהפגנות של הימין). למען כולנו. ההפגנות, וזה ברור, לא ישנו מצב פוליטי קיים – מצב שמשתנה רק באמצעות הצבעה בבחירות. ההפגנות לא יביאו להתפטרות של ראש הממשלה (אני בטוח שגם המפגינים לא מאמינים בזה). ההפגנות לא יעזרו, ולו במקצת, לנצח את הקורונה. ההפגנות לא יביאו לכך שתהיה אחדות בעם ושילוב ידיים בשעה קשה כזו.

ההפגנות, בעת הזו, מגבירות את השנאה והפילוג בעם. ההפגנות כן יביאו לכך שאוכלוסיות נוספות יפרו את החוק. ושוב, ללא כל קשר לעמדה פוליטית. במבחן הנזק והתועלת ברור כי שום דבר טוב ומועיל לא ייצא מההפגנות. מעבר להיבט החוקי הרי ברור כי ההפגנות, וגלי הרקע שלהם, רק מלבות את הפילוג, השנאה, מלבות את אש.

כאמור, המפגינים, רובם אנשים חכמים, מנוסים, שרוצים באמת ובתמים את טובת המדינה, פשוט מחטיאים את המטרה ובענק. קשה לי להאמין כיצד הם לא רואים ומבינים את זה. חייבים להפסיק עם זה ומיד (כמו עם כל ההתקהלויות המפירות את הנהלים, לרבות ההתכנסויות בבתי הכנסת). זוהי שעת חרום והחיים לפני הכל.

עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ובמשפט מסחרי. מכהן במספר תפקידים ציבוריים ובעבר כיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין