מה עומד מאחורי כאוס התקנות והמגבלות
קשה למצוא את הידיים והרגליים בסבך התקנות וההגבלות שהוטלו במסגרת משטר החירום של הקורונה. הבלבול מקשה על הדיון הציבורי ונועד לשרת את הממשלה. עד עכשיו בג”ץ לא התערב אבל בעניין ההפגנות הוא צפוי להקשות
1. בסרט “זוהי סדום” מבית היוצר של “ארץ נהדרת” חושבים חברי מועצת העיר איך להוציא עוד כסף מהתושבים. ראש העיר מציע לצבוע את המדרכות בכל מיני צבעים, ולקנוס את מי שיחנה את הגמל שלו בצבע הלא נכון. אחד מחברי המועצה, ארנון, טען שהמהלך הזה מסורבל מדי ויזרע בלבול גם בקרב התושבים וגם בקרב הגובים מטעם העירייה. הוא הציע פתרון אחר: נטיל מס כל מי שמחנה את הגמל שלו, בשביל מה לצבוע את כל המדרכות. מצוין, שיבח אותו ראש העיר (לפני שערף את ראשו על הצעה אחרת) וסיכם: נקרא למס הזה על שמך ארנון, ארנונה.
קראו עוד בכלכליסט:
- המחאה עלתה מדרגה: מעצרים ועימותים בתל אביב ובכפר סבא
- המחאה עלתה מדרגה: כ-40 נעצרו בעימותים בתל אביב
- עימותים ומעצרים בת"א, מפגינים חסמו כביש בירושלים: "אי אפשר לציית"
2. הסצינה הזו מתכתבת עם ההגבלות שמטילה ממשלתנו על חיינו במסגרת משטר החירום של הקורונה. הצבעים המשתנים של המדרכות מתחלפים בריבוי מועדי תפוגה משתנים להגבלות השונות. ההפגנות והפעילות במוסדות החינוך מוגבלים עד 8 באוקטובר, הבידוד בבתי חולים עד 13 באוקטובר, הגבלת הטיסות עד ה־14 אבל ביטול ושינוי תנאי הטיסה שהוזמנה עד ה־24. ביטוח אבטלה עד 31 באוקטובר 2021 ומענק עבודה עד 31 בדצמבר 2023. וזו רשימה חלקית. גם האזרחים, גם הרשויות, גם העובדים, המעסיקים, המגזר הציבורי והפרטי – כולם צריכים להצטייד במחשבון, בלוח שנה ובטבלאות אקסל כדי להבין מה אסור ועד מתי, ובמקביל להיכנס לרשימת התקנות ולראות מה התפוגג ומה הוארך, וממתי ולמתי.
תפילות והפגנות. לפני שיוצאים מהבית צריך להצטייד במחשבון, בלוח שנה ובטבלאות אקסל כדי להבין מה אסור, כמה מותר ועד מתי צילומים: שלו שלום, אלכס קולומויסקי 3. התוצאות הן בלבול רבתי של הציבור, שכל תחומי חייו הוכפפו למשטר של אינספור הגבלות שמכתיבות לו טווחי מרחק מהבית, הנחיות רכישת מוצרים ושירותים מרחוק, דחיית הלוואות מהבנקים (אבל הגדלת הריבית בהתאם), ועוד אינספור טלטלות אדמיניסטרטיביות שלעולם לא יידע מתי יסתיימו, מתי יתחדשו ומתי יבואו חדשות. הבלבול הזה מקשה גם על הדיון הציבורי, והכל בעידן שלטוני שבו ממילא הכאוס חשוד שנועד לשרת ממשלה מסוכסכת. מסוכסכת בינה לבין עצמה ומסוכסכת בינה לבין הציבור שחלקים גדולים ממנו הולכים ומאבדים את האמון בה. לכאוס הבסיסי הזה של לגיטימיות ניהול המשבר בידי הממשלה נוסף הכאוס התפעולי של היעדר בהירות באשר להיקף המגבלות, למועד פקיעתן ולצירוף חדשות.
4. מה האלטרנטיבה? כדי לנטרל את הבלאגן ולהגביר ודאות אפשר היה להשית את ההגבלות בחיתוך גס יותר, אחיד ונוקשה. המחיר של האחידות היה החמרתן של ההגבלות. קשה להשיג את האחידות הזו בגלל שכל מגבלה מתואמת, מווסתת ומנוהלת מול גוף אחר – רשויות מקומיות, רשות שדות התעופה, תאגידים ציבוריים ועוד. לישראל אין יכולת לתזמר ולהצעיד את כל הגופים שפועלים בשטחה ליישור קו.
זהו ההסבר הראשון לכאוס התפעולי. ויש עוד. במשרד המשפטים הכתיבו שני סיווגים להגבלות. 14 יום להגבלות על הזכויות במרחב הפרטי, ו־28 יום להגבלות ה"ציבוריות" – תחבורה, חינוך, עבודה. אלא שהמועדים הם מועדי מקסימום. אפשר לקצרם כשמצב התחלואה מאפשר זאת.
ועדת חוקה, שהחליפה את ועדת הקורונה בטיפול הפרלמנטרי, יכולה לעכב הגבלה אחת ולאשר את רעותה. לוועדה יש שבוע לדון בהגבלה, ובמשא ומתן הזה שבין הכנסת לממשלה נוצרים מועדי פקיעה שונים. במשרד המשפטים מסכימים שההסברה אינה מיטבית. הם מודים בסרבול אבל מצדיקים אותו במאמץ למזער את הפגיעה באזרחים, וזאת באמצעות בדיקה פרטנית שתאפשר לקצר את מועד תחולתן של ההגבלות.
5. סיפור הטיסות לחו”ל היא דוגמא לכשל הסברתי נרחב יותר שמלווה את מדיניות ההגבלות. הסיבה האמיתית לאיסור היציאה מישראל, אומר לי גורם במשרד המשפטים, נטועה באיסור ההתקהלויות בנתב”ג. אלא שראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד”ר שרון אלרעי־פרייס, סיפקה הסבר אחר שלפיו הסיבה למניעת טיסות של ישראלים למדינות ירוקות היא “עיקרון השוויוניות”. כלומר, המניע הוא ערכי אידיאולוגי אבל לא אפידמיולוגי. היא ספגה, ובצדק, ביקורת על שחרגה מסמכותה הרפואית כדי לפגוע בזכות אדם בסיסית ממניעים שאינם בסמכותה. אבל היא גם אמרה באותו הראיון שאין הצדקה אפידימיולוגית למניעת הטיסות. בכך היא החמיצה, שלא לומר סתרה, את ההסבר הרשמי לפיו מניעת התקהלויות היא הסיבה האמיתית לכליאת הישראלים בארצם, ולא רק בבתיהם. וזה מחזיר לחשד המרכזי בהתנהלותה של הממשלה. הגבלת ההתקהלויות, תחילה במקומות סגורים ואחר כך במקומות פתוחים, הפכה לתכלית המרכזית שחרתה ממשלה ישראל על דגלה במאבק בנגיף. נגיף ההפגנות קיבל עדיפות עליונה על פני נגיף הקורונה.
6. ובחזרה למגבלות עצמן. לפעמים ניתן להתחכם עמן, לעקם אותן. לכאורה, אסור לישראלים לא לצאת לנפוש בחו"ל, וגם לא בישראל. האם יכולה משפחה מתל אביב לנסוע לאילת ולשכור בה דירת נופש לחודש? שאלה שטובי הפרשנים המשפטיים אולי עוד ישברו את הראש עליה. התקנות והמגבלות מאפשרות "חלופת מגורים". הכוונה כמובן לחלופת מגורים לצורכי דיור, ולא לצורכי נופש. לנגיף לא ממש אכפת למה המשפחה עברה לאילת. התקנות לעומת זאת מבחינות, ואוסרות לנסוע למטרת נופש גם כאשר כל כללי הסגר נשמרים.
7. איסור ההפגנה ברכבים מעבר לתחום הקילומטר ממקום החנייה הביתית הוא דוגמא נוספת להפקעת זכות יסוד ללא טעמים אפידימיולוגיים. התקהלות רכבים שנוסעים בשיירה לירושלים ואפילו עוברים בשערי באב אל וואד בואכה בלפור, היא עדיין בטוחה יותר מהתקהלות של מאות אנשים בתוך טווח הקילומטר. ח"כ יואב סגלוביץ' ביקש לשמר את הזכות להפגין ברכבים, וסורב. ח"כ איילת שקד ביקשה לבחון פתיחה של עסקים קטנים שממילא עומדת במגבלות הסגר, וסורבה. מה שמלמד שיש יד מכוונת ממעל שמבקשת לסתום כל פרצה שתאפשר למחאה להתממש מחשש שתזלוג לכיוון בלפור. וכך קיבלנו את כל הארץ בלפור. רבי נחמן מברסלב אמר “כל מקום אליו אני הולך הוא ארץ ישראל”. הגרסה הנוכחית המעודכנת היא: כל מקום שבו אני מפגין הוא בלפור.
8. האם האיפוק של בג"ץ יימשך גם לנוכח ההגבלות החדשות? ממש לא בטוח. עד עכשיו בג”ץ לא הערים קשיים מיוחדים על הממשלה, אבל לעניין ההפגנות הוא צפוי להקשות עליה. אחד מפסקי הדגל של הנשיאה אסתר חיות ממוקד בהעצמת הזכות הזו ושחרורה מהרגולציה המשטרתית שמחייבת רישיון. חזר על הדברים המשנה לנשיאה חנן מלצר שאיפשר את המשך הצבתם של שלטי מחאה מול בית הנשיא. והשופט ניל הנדל שבעתירת ראשי הערים שביקשו להשוות את מתווה התפילות לתנאי ההפגנות – לפני חקיקת החוק לסטריליזציה של בלפור – אמר: "אתה משתמש במצב של המתפללים כדי להגביל את ההפגנות". בית המשפט העליון ספג קיתונות של ביקורת על פסק הדין של 11 השופטים שהכשירו את כהונת הנאשם כראש ממשלה. האיפוק ההוא שנגזר מהריסון מהתערבות ביחסי הרשויות, עשוי להיעלם כשמדובר בביקורת שיפוטית על הפרת זכויות אדם, ובמיוחד הזכות הדמוקרטית המרכזית לחופש ההפגנה.
