כך נציל את הילדים מציפורני הרשתות החברתיות

הרשתות החברתיות הן פלטפורמה שמייצרת התמכרות ובעיקר גניבת הדעת ועיוות מציאות החיים. כולנו נמצאים בתוכה - מבולבלים, בין השקר לאמת, בין המציאות לדמיון.

באמצעות פרצות בפסיכולוגיה האנושית משתלטים מנהלי הרשתות האלה על המיינד שלנו, ושולטים בנו, בנפשותינו ובעיקר בערך העצמי של כל אחד ואחת מאיתנו.

בזמן הקורונה מקבל התופעה הזו משמעות כפולה. רמת האלימות ברשת עולה במאות אחוזים, והמתבגרים/ות שלנו מכורים למסך, מושפעים ממנו ומחוברים אליו כמו למכשיר הנשמה. גוגל מעמיד לרשותנו תיבת מייל בחינם, שהיא בעצם כרטיס כניסה לרשת תמורת החיים שלנו. ואנחנו מוסרים את חיינו בחפץ לב. כולנו נמצאים בארגז החול החדש, "הכיכר המרכזית של הרשתות החברתיות", כיכר עולמית. ושם אנו נלחמים, מחד גיסא, על הערך העצמי שלנו, ומנגד מוצאים את עצמנו בזירה אכזרית, מוצפים בגירויים ובלבול, בדרך לגניבת הדעת שלנו .

התמכרות לרשתות החברתיות

מדובר באלגוריתם שעובד בצורה מדויקת, כמו חץ שנורה ישירות לגופנו, וכל אחד ואחת מאיתנו הוא משתמש בתוך הכיכר המרכזית העולמית הזו. אנחנו סוג של מוצר, שעושים לו שינוי הדרגתי, עדין ובלתי נתפס. אנשי הרשתות מכירים היטב את פרצות התת-מודע, ושם בדיוק, כמו במעשה קסם, הם גם מצליחים לגרום לנו להיות מישהו אחר. זהו שוק טכנולוגי חדש, שסוחר בבני אדם, בנפש שלהם, בתודעה שלהם, בבחירות שלהם ובחיים שלהם. מאגר מידע על האנושות כולה, שלא היה כדוגמתו מעולם.

 וכל זה בצורה חוקית, ובעטיפה של רשת חברתית, בעוד האג'נדה של החברות הללו רחוקה מאוד מלהיות חברתית. היא אפילו אנטי חברתית. הבינה המלאכותית של הרשתות החברתיות עובדת בלי רגש, אין לה אמפתיה לדבר. זו מכונה אכזרית עם מטרה. אין שם מוח אנושי, אלא מכונה שאנחנו בנינו, ומזמן כבר לא שולטים בה. אנחנו כמו עכברי מעבדה, והם יודעים בדיוק מתי להזריק לנו דופמין למוח, ואיך זה יופיע בפיד שלנו וישרת את המטרה.

יש לרשת השפעה ישירה על הערך העצמי ועל דימוי הגוף של המתבגרים/ות, וזה נעשה בצורה מכוונת וישירה. ההשפעה על הערך העצמי מחלחלת ומכרסמת בנפשותיהם בכל רגע ורגע, באמצעות ניתוק של הרגשות, ניתוק וריחוק מהעצמי שלהם - ממי שהם במציאות החיים. זהות הילדים ברשת היא זהות מדומה, אין בה רגשות, היא מכוונת לפי הקודים של הרשת - קודים שמקדמים תרבות יופי, שלמות ובעיקר מציאות של "החיים שלנו תותים". המתבגרים והמתבגרות מתאימים את עצמם לקודים לא אנושיים, רק כדי לקבל ערך. וערך פירושו לייקים, תגובות והרבה הפעלה חיצונית שהיא חסרת ערך לחלוטין.

1. ערך עצמי נמוך - הם לא אוהבים את מי שהם, ולא מכירים את עצמם. הם מונעים כמו בובות אווטאר נטולות רגש, כמו אובייקטים.

2. תחושה חברתית לוקה בחסר - הם לא מתורגלים ביצירת קשרים חברתיים מהותיים ועמוקים, מתקשים בהבנת המציאות, לא בקיאים בקריאת הבעות פנים. הם למדו אימוג'ים, וזה מקשה עליהם ביצירת מערכות יחסים.

3. תזוזה מקיצון לקיצון – הם חיים על הקצה, בין אשליה לטרגדיה. הכל קיצוני - שחור או לבן. זה שואב מהם כוחות נפש אדירים, ומשאיר אותם מרוקנים ונטולי כוחות.

4. פגיעות נפשיות - הפגיעה אישית, ניסיונות ההתאבדות וההתאבדויות בפועל עלו במאות אחוזים במהלך העשור האחרון.

5. שחיקת רגשות - הם מתנהלים מול פיקסלים, לא מדברים פנים אל פנים, כך שהרגש נמצא בתהליך שחיקה מתמיד, והם הנפגעים העיקרים.

6. דחיית סיפוקים – אין להם יכולת להמתין. הכול דחוף, מיידי וקצר. הכל כמו ה-Story, מאבד משמעות וחולף.

7. דחיינות והימנעות – הם קוראים לעצמם פרפקציוניסטים, מתחבאים מאחורי הגדרה מעצימה, שבדרך כלל מסתירה פחד והימנעות מכישלון - פחד מהערך העצמי שלהם את עצמם.

8. מיניות ופורנו ברשת – הם צורכים פורנו בצורה מוגזמת ומושפעים מאוד מהאלימות שם. זה מייצר חרדות ביצוע, חרדות אחרות והמון בלבול וחוסר הבנה של מערכת מינית בריאה.

9. אחריות אישית – הם למדו להאשים, ולחיות בתחושה מוטעית של "מגיע לי". לנו יש אחריות לנגב להם את העדשה של המציאות, ולהראות להם את הדרך האמיתית של מציאות החיים.

1. יצרו גרסה שמחה יותר של עצמכם - הרפו את הקמט במצח, נשמו עמוק ואל תחששו מהנוכחות שלהם בבית. תתפשרו קצת על סדר וניקיון, וגם קצת על הרעש, ואפשרו להם להיות במרחב איתכם, בקרבה פיזית, במגע ומבט עין בעין.

2. ותרו על הערות ושירותים מיותרים – היכנסו לחדרם בלי להעיר על הצלחות שמעלות פטריות ועובש, שאלו לשלומם וגלו באמת עניין בתשובה. אבל אל תהפכו למלצרים או לנהגים פרטיים – תעצמו עיניים.

3. יצרו שיח - אחרי שהקרח הפשיר קצת, ואתם קצת יותר מחויכים ומשוחררים, פתחו איתם שיח קצר. לא חפירה על הרשת החברתית או המסכים, אלא ניסיון להגיע להסכמות מרכזיות.

4. מצאו חלופה אטרקטיבית – לא נצליח להרחיק אותם מהמסכים בכוח, ולבטח לא באמצעות תוכנות בקרה. לכן, יצרו חלופות: זמן איכות משפחתי, צפייה או פעילות משותפת הרחק מהמסכים.

5. דברו ללב, פחות לשכל – בגיל ההתבגרות אין יכולת להבין היגיון, ולכן הרשת אטרקטיבית יותר מאיתנו. נהלו איתם שיחות ובנו מערכת אמון שעונה לצורך רגשי של שייכות ותחושת ערך אמיתית.

6. שפטו פחות, שקפו יותר – התאמנו בלא להביע תמיד את דעתכם, שכן המטרה היא לייצר מערכת יחסים מבוססת אמון, בעוד שיפוטיות מייצרת חסימה, בריחה וקיפאון. הם הרי מכירים היטב את דעותינו,, ולפעמים השמעה שלהן מובילה לריחוק.

7. התמקדו בשיח כנה – פנו ללב שלהם, הסבירו את הסכנות הטמונות ברשת לאנושות בכללותה. דברו גם על עצמכם ותנו דוגמה אישית - פעולה אקטיבית משותפת של מניעה וגמילה. למשל, אין מסכים בזמן האוכל, או במהלך השיחות שלנו, או מסכים רק אחרי שעה X.

8. דברו על מיניות ופורנו ברשת – הם מוצפים בפורנו מגיל 8, וחייבים לדבר על זה. צריך להסביר, לתווך עבורם את המציאות המיטיבה, ולאפשר להם לא לחשוש מלדבר על הנושא.

שמשו להם מגדלור שמאיר את ההורות שלכם. כשאתם תהיו מוארים, הם יידעו את הדרך.

ליאורה חיים היא בוגרת תואר שני בחינוך, יועצת מוסמכת להורים ומתבגרים/ות - הורות בעידן הדיגיטלי