שלוש קבוצות העסקים שהקורונה יצרה

אפשר להגיד שהקורונה חילקה את ישראל לשלוש קבוצות עיקריות מבחינה כלכלית: נפגעים קשה, נפגעים בינוני ומרוויחים. בין הנפגעים קשה אפשר למצוא כמובן את העסקים בתחומי הפנאי, בידור ותיירות.

תחומים אלו ספגו פגיעה אנושה החל מאמצע חודש מרץ, ולאלו שהצליחו להרים מעט את הראש החל מחודש יוני, נפלו שוב בסגר שהתחיל מאמצע ספטמבר.

חשוב גם להבין שמאחורי הנפגעים הללו ישנה שרשרת ארוכה מאוד של אנשים ועסקים, שכתוצאה מהפגיעה הזו נשארים במצב גדול של אי ודאות כלכלית כאשר יש עליהם אחריות של עובדים, רובם בעסקים קטנים, שמשמשים כנותני שירות לתחומים אלה.

אני רוצה להאיר זרקור על נפגעי הנזק המשני מסגירת תחומי הפנאי והבילוי – הספקים. אתן דוגמא; כולנו כואבים את הסגירה של ענף התיירות ומבינים את עומק המשבר. יחד עם זאת בתחום התיירות ישנם הרבה בתי-מלון בעלי גב כלכלי חזק שנהנו משנים טובות, ובנוסף הסגירה המלאה הביאה לכך שהם זכאים למענקים מהמדינה, גם אם אלה אינם מכסים את סך ההפסדים.

מאחורי בתי-המלון הללו ישנם ספקים קטנים כמו לדוגמא ספקים של מוצרי הגיינה, מוצרי מזון, שירותי נקיון וכדומה, אשר נפגעו ישירות כאשר הלקוחות שלהם (בתי המלון) נסגרו לגמרי ואין להם את הגב הכלכלי לשרוד יותר מ-7 חודשים ללא פעילות. לא תמיד ספקים אלה זכאים למענקים וגם אם כן המענקים לא יעזרו לכסות את ההפסדים שבעל עסק קטן מסוגל לספוג.

הבעיה עבור ספקים אלה נהיית קשה עוד יותר כאשר אנו נתקלים בפתרונות כלכליים שהמדינה מציעה אשר דה-פקטו גורמים לכך שבעלי עסקים מתחבטים בשאלה האם יהיה כדאי לפתוח את העסק גם לאחר הסגר הנוכחי? ראינו את זה בגל הראשון כשבתי מלון ובתי-קפה העדיפו לא לפתוח את השערים רק כדי להבטיח את קבלת המענקים.

בדיעבד, הסתבר שחלקם צדקו וחלק מהעסקים אשר פתחו סבלו מהפסדים נוספים של עצם עלות הפתיחה והסגירה החוזרת וגם פגיעה בסיכוי שלהם לקבל מענקים. צריך להבין שעצם הפתיחה של בית-קפה, מסעדה או בית-מלון הוא תהליך יקר וכואב שכן על בעל העסק לרכוש מוצרים טריים מספקים שלא תמיד נאותים לתת אשראי בימים אלה. בנוסף גיוס העובדים מחדש הוא לא טריוויאלי ויש לא מעט עובדים שמעדיפים להישאר בחל"ת ולהבטיח הכנסה קבועה כלשהי.

לכן ראינו, ואני מניח שגם נראה בעתיד, בעלי עסקים שמעדיפים להשאיר את העסק "רדום" עד אשר יעבור זעם ובינתיים להיות בטוחים שהם זכאים למענקים כאלה ואחרים. זה כמובן מחמיר את הבעיה עבור הספקים הקטנים ושאר השרשרת ממשיכה להיקרע...

גם מי שחבר בקבוצה המפוקפקת של "נפגעים בינוני" ממשבר הקורונה נמצאים בבעיה קשה. הם עובדים ב-80%-60% ממה שעבדו טרם המשבר אבל בדרך כלל במצב זה העסק לא יכול להוריד עלויות קבועות משמעותיות ומהצד השני הוא חווה 40%-20% ירידה בהכנסות.

כל מי שניהל עסק בימיו מבין שירידה כזו היא מאוד משמעותית והרווחיות של עסקים ריאליים תלויה במידה רבה ביכולת למקסם מכירות על פלטפורמה קיימת. ברגע שנשארים עם אותה פלטפורמה מבחינת עלויות ופחות הכנסות, ההפסדים יגיעו מהר מאוד. עסקים אלה נמצאים במילכוד שכן הם לא יכולים לסגור לגמרי את העסק כי עדיין יש פעילות, אבל מהצד השני הפעלת העסק מסבה להם הפסדים.

בין חברי הקבוצה השלישית והנחשקת ניתן למצוא חברות בתחומי הבריאות, רפואה ודיגיטל, כולם תחומים שצמחו במספרים כפולים בתקופה הזו וכמובן חברות הייטק כדוגמת אמזון, מיקרוסופט או Wix המקומית, שנכנסו למשבר הזה חזקות ויצאו ממנו בלתי שבירות.

הפתרון עבור חברי הקבוצה הראשונה והשנייה מורכב משני מרכיבים; הראשון עזרה מהמדינה ללא מגבלות כאלה ואחרות. כל מי שנפגע ממשבר הקורונה ונמצא בענף שנפגע ישירות מהמשבר צריך לקבל פיצוי ישיר מהמדינה ללא קשר לאחוז הירידה בהכנסות. הרכיב השני והברור הוא פתיחת המשק בצורה מבוקרת, אחראית, עם אכיפה אמיתית ומרתיעה לטובת כלל המשק. אין סיבה לכפות סגר מלא וגורף על כולם, כאשר ברור שישנם מוקדי תחלואה קשים יותר, שבהם צריך לטפל.

אני כמובן לא מטיח אשמה באוכלוסייה שגרה באזורים האדומים כי אני יודע שרוב האנשים גם שם נשמעים להוראות אבל התנאים האובייקטיבים קשים יותר – יותר אנשים על פחות שטח ושם צריך לסייע בהורדת התחלואה. האחריות של המדינה היא לייצר כלים ואכיפה כדי למנוע את התפשטות המגפה באזורים האדומים וכל זאת עד שיגיע החיסון המיוחל, בתקווה עד סוף השנה.

אורי פדרמן הוא מנכ"ל ובעלי קפה לנדוור