מדינת חושם, הרשלה או חלם?

 מוגש מטעם DUN'S 100

בינינו? זה כבר הרבה יותר ממדינת חושם, הרשלה וחלם. זהו שידוד מערכות טוטאלי. רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) פרסמה כי איננה יכולה לקדם 15 פרויקטים של מחיר למשתכן בפריפריה, בסך כולל של 5,820 יחידות דיור, זאת למרות שאושרו זה מכבר. הסיבה: העדר תקציב מדינה.

רק על מנת לסבר את האוזן: מספר זה לבדו מהווה כ-15 אחוזים בקירוב מהתחלות הבנייה שהיו אמורות להיות בשנה האחרונה.

אז לצחוק או לבכות? וזאת לאחר שמשרד השיכון כבר הודיע חגיגית על כך שתכנית מחיר למשתכן הולכת לעולם שכולו טוב, הודה שהיא גרמה רק לנזק, לא פתרה את בעיית מחוסרי הדיור, עלתה למדינה הון תועפות, על פי ההערכות 10 מיליארדי שקלים לפחות, והותירה כפילים לבנים וכאבן שאין לה הופכין אלפי דירות לא מכורות בפריפריה.

אז אם התכנית כל כך נכשלה, אז בשביל מה בכלל לקדם עוד 15 פרויקטים של תכנית שממילא נסתם עליה הגולל, מטבריה בצפון ועד לדימונה וירוחם בדרום בתקציבי ענק, זאת כאשר מראש ברור שלא יהיו מי יודע מה ביקושים לפרויקטים אלה? בשביל מה ההתעקשות בכלל? בגלל שבשלב מסוים איזשהו פקיד חתם על התכניות?

ואם הם כל כך טובים וחיוניים 15 פרויקטים אלה ויסייעו להושיע את עם ישראל מהמחסור בהיצע בדיור, אז מדוע הממונים על תקציב המדינה אינם משוטים יד ודואגים לממן אותם?

זוהי, ללא ספק, אחת השעות הקשות ביותר, אם לא הקשה מכולן, של מדינת ישראל בכלל ושוק הדיור בפרט. מקבלי ההחלטות בממשלה, ובכלל, איבדו ככל הנראה את הצפון, תרתי משמע, ואולי גם את הדרום. הם אינם מסוגלים להישיר קוממיות את מבטם ולומר: טעינו. לא היינו צריכים לבנות כל כך הרבה דירות מיותרות בפריפריה.

אז מה הם עושים? הם מותירים את השרץ על כנו, אולם, וזה אולם גדול, לא מאפשרים לו להתקדם, אולי בגלל שהם באמת אינם מעוניינים בכך, ואולי, פשוט מאוד, שישנה בעיה אינהרנטית פוליטית עם תקציב המדינה וכך מישהו שכח, או פשוט לא היה מסוגל, לחתום ולקדם את התקציב הנדרש לכך.

שלא נשכח מדובר בכספי ציבור ומדובר באינטרס של הציבור הישראלי כולו, משמאל ומימין, חילונים כדתיים וכחרדים, תשעה ורבע מיליון ישראלים שמשתאים בכל יום מחדש למראה ה"זיג זג" הבלתי פוסק של מקבלי ההחלטות שנעים כל העת בין "הפריפריה" לבין "איזור הביקוש", בין "כן תמ"א" לבין "לא תמ"א" ובין הורדות טכניות של מס הרכישה לסקטור מסוים לבין תכנית סיוע כזו או אחרת, שאף לא אחת מהן מתכללת את מירב הצרכים של שוק הדיור והכי חשוב, אף לא אחת מהן תורמת במשהו לבעיית הבעיות: העדר היצע דיור זמין.

ישראל אברמוב קרדיט: יח"צ

ועל כן, ועל מנת שסוף סוף תשבר תקרת הזכוכית של 40-45 אלף התחלות בנייה בלבד לשנה, על מקבלי ההחלטות להחליט סוף סוף היכן הם עומדים ומה הם רוצים. אם הם לא רוצים את מחיר למשתכן, אז שיכניסו אותה לארון סופית. נקודה. אם הם באמת אינם מעוניינים בתמ"א 38, אז שיתכבדו ויציעו חלופה נאותה ולא יסתפקו בהצהרות כלליות על פינוי בינוי.

ואם הם באמת מעוניינים שרחובות ערי מדינת ישראל לא יתמלאו בשנים הקרובות בהמוני מפגינים מחוסרי דיור, מה שיגרום להפגנות של 2011 להיזכר כ"פרומו" קטנטן, אז שיגישו תכנית סדורה וברורה כמה הם מתכננים לקדם בכל שנה מהשנים הבאות, איך הם מתכוונים באמת להגדיל את מלאי הדיור ואילו פתרונות דיור נאותים הם מתכוונים להציע לדור הבא של הישראלים, בכל מקום ומקום על מפת מדינת ישראל.

מאת ישראל אברמוב, מנכ"ל, קבוצת אלד פסגות