מי הרס את החממה של מסי?
מבקריו של ליאו מסי טוענים שהוא תמיד קיבל את ההחלטה הנוחה עבורו. שהוא בחר "להישאר בחממה" בברצלונה. זו ביקורת משונה
מבקריו של ליאו מסי טוענים שלאורך הקריירה שלו תמיד קיבל את ההחלטה הנוחה עבורו. שהוא אף פעם לא יצא "מאזור הנוחות", שהוא בחר תמיד "להישאר בחממה". זו ביקורת משונה. קודם כל, מה הבעיה להישאר בחממה? מה הבעיה להתחייב למקום שאתה אוהב ורוצה להישאר בו? מה הבעיה לעשות את מה שטוב לך ולאחרים ולקבל על כך כסף? ובוא נבדוק רגע את הטענות עצמן.
קראו עוד בכלכליסט:
- מסי עוזב את ברצלונה: הקש ששבר את גב הפרעוש
- דיווח: מסי הודיע על רצונו לעזוב את ברצלונה
- מסי נאלץ להתמודד עם אנשים שקשה להצליח איתם
כילד, מסי סבל מבעיה הורמונלית שמנעה ממנו לגבוה. בגלל הבעיה הזו הוא התחיל בטיפול בגיל 10. מגיל 10 התחיל מסי להזריק לעצמו הורמונים ברגליים. אין הרבה ילדים שמראים אחריות כזו בגיל כל כך צעיר. אין הרבה ילדים שמוכנים לעשות משהו כל כך לא נעים וכל כך לא נוח בגיל כל כך צעיר. הוא עשה זאת, לפי הספרים והסיפורים עליו, כי היתה לו מטרה שעבורה היה מוכן לעשות הכל: הוא חלם לשחק בבוגרים של ניוואלס אולד בויס. הוא חלם להיות כדורגלן בנבחרת ארגנטינה.
הטיפול ההורמונלי היה יקר, ובגיל 13 מסי היה חייב לעזוב חלק ממשפחתו בארגנטינה ולהגיע לברצלונה בשביל לממן את המשך הטיפול. כשחתם בברצלונה, הוא לא היה יכול לשחק במשך כחצי שנה בגלל בעיות ביורוקרטיות. לאחר החצי שנה הזו סבל מפציעה. "ששת החודשים הראשונים היו קשים מאוד כי לא קיבלתי את הניירות" אמר בראיון הראשון שלו ב"ספורט". "במשחק הראשון נפצעתי ואז במשך חודשיים הייתי מובטל. זה היה נורא".
באותה תקופה ברצלונה היתה מבחינתו הכל חוץ מחממה. מסי היה שונה מכולם באקדמיה. זר. קטן - על הספסל ישב ורגליו לא נגעו בקרקע. מבטאו היה כבד והדיבור לא ברור. וזה לא ששמעו את המבטא הזה יותר מדי. את מסי כינו אותו "האילם". לעיתים "הגמד האילם". הוא היה מופנם בצורה קיצונית. "לא דיברתי. נכנסתי לחדר ההלבשה וזה היה קשה - אבל החברים לקבוצה היו טובים אליי", סיפר בראיון.
אבל מסי - קטן, שקט, זר, תחת לחץ עצום, סובל מבעיות רפואיות, רחוק מהבית ומהמשפחה - המשיך להיות ממוקד במטרה: להיות כדורגלן.
וכשהוא התקדם, חדור מטרה, אותה מטרה שהיתה לו בגיל 10, הוא בנה סביבו בברצלונה את מה שהוא הכי מתגעגע אליו: רוסאריו, ארגנטינה. מגיל 13 הוא התגעגע למקום בו גדל. וכשהוא היה יכול לעשות זאת אז משפחתו הגיעה לברצלונה. את אישתו הוא מכיר מגיל 5 - היא מרוסאריו גם. השניים בנו משפחה וחיים משותפים בברצלונה. חברי הפמליה שלו הם ארגנטינאים. כשהוא יוצא לבלות זה למסעדות ארגנטינאיות. על התיק שהוא לוקח לכל מקום יש תמונות של ילדיו ודגלי ארגנטינה.
ליאו מסי צילום: איי אף פי מסי אף פעם לא רצה לעזוב את ברצלונה כי זה היה מקום שהוא בנה בו את הבית שלו הרחק מהבית. הוא מקצוען שעשה רילוקיישן בגיל 13 - כי הוא היה חייב. לא כי זה היה לו נוח. את השנים הראשונות בילה בגעגועים לבית. את ארגנטינה החדשה בנה סביבו.
את הקריירה המקצועית שלו התחיל 3 שנים אחרי הגעתו לברצלונה. "כשהם התקשרו אליי ואמרו לי שהם רוצים שאהיה מקצוען, זה היה אושר" אמר מסי בן ה-16 בראיון הראשון שלו ב-Barca TV. "כאן, עד גיל 18-19 לא עושים את הקפיצה אבל בארגנטינה, בגיל 16-17 אפשר כבר לשחק בליגה הראשונה - אין שם הרבה כסף. הייתי שמח לקפוץ ישר לבארסה B ולא להיות ב-C. אז אני רוצה לשחק ב-B ואולי להתאמן בקבוצה הבוגרת. החלום שלי זה לנצח במדי ברצלונה ואז להגיע לארגנטינה".
מסי, בזכות התמקדות במטרה, עבודה קשה וכישרון התגבר על הקשיים והגשים את כל החלומות שלו. היה לו מזל. הוא עלה לקבוצה בוגרת שמייצגת מועדון שמנוהל על ידי אנשי מקצוע מצוינים. תחת פפ גווארדיולה הוא נהפך לשחקן הדומיננטי ביותר באחת מהקבוצות הטובות בכל הזמנים. הקבוצה שנבנתה כדי להבליט את כישוריו היתה מורכבת מכל השחקנים ובני האדם שהוא היה צריך סביבו: מנהיגים דומיננטים וקולניים, מגנים אתלטיים, קשרים חכמים, חלוצים מהירים. "החממה" היתה המקום המושלם עבורו - כשחקן וכאדם. זו היתה "חממה" שתוחזקה על ידי אנשי המקצוע הנכונים, שיצרו את כל התנאים הנכונים עבורו לפרוח בהם. וברצלונה נהנתה כפי שלא נהנתה בעבר מאף שחקן. עם השנים הנהלת ברצלונה החדשה פירקה את החממה ויצרה מצב בו מסי חייב לצאת מאזור הנוחות שלו ולגרור את הקבוצה להצלחות עם מספרים חסרי תקדים.
על מסי אומרים שהוא מוכן לסבול הכל עד שהוא לא מוכן לסבול יותר. זה קורה לו על המגרש גם. הוא חוטף בלי סוף. הוא סופג וסופג ו"מחזיר" בצורת שער אדיר או בישול נדיר. לפעמיים הוא גם מתפרץ. ובברצלונה של ז'וזפ מריה בארתמאו הוא חטף. בהנהלה לכלכו עליו, הנשיא וסביבתו מאשימים אותו בחוסר התאמה של רכישות גרועות, בבחירת מאמנים גרועה, בפיטורי מאמנים, בהשפעה גדולה מדי על המועדון, ברצון תמידי לשדרג את חוזהו. אפילו שילמו לחברה "מקצועית" בלכלוכים כדי שתלכלך עליו. קיצצו לו 70% בשכר והביאו מאמן בינוני כדי שירסק את הסגל הקיים ויתחיל "פרויקט חדש" שהוא לא מאמין בו.
ועכשיו גם מונעים ממנו לעזוב ודורשים שיישאר במקום שהוא כבר לא רוצה להיות בו. מקום שאף אחד בהיסטוריה לא תרם לו יותר מאשר מסי. ההאשמות נגדו, לאורך השנים, היו מופרכות. את ברצלונה היה יכול לעזוב פעמים רבות וזה לא קרה כי הוא לא רצה לעזוב עוד בית. את הסגל לא הוא בנה וגם כשדרש שיביאו שחקנים - לא עשו זאת. במשך שנים הוא ספג הכל. הוא ספג וספג וספג - ואז הוא השבוע הוא התפרץ. מערכת היחסים בין מסי לברצלונה אף פעם לא תהיה אותו דבר.
אז מסי, כך נראה, עוזב. זה לא טבעי לו. זה בטוח קשה לו. ולכן אולי הוא מוכן לעזוב למועדון שמלא באנשים שהוא מכיר מברצלונה (מנצ'סטר סיטי), עם חבר טוב של מנבחרת ארגנטינה (סרחיו אגוורו). מועדון שמבטיח לו סגל עם שחקנים ברמה הגבוהה ביותר, אתגר חדש וסיכוי לזכות בגביע אירופה לאלופות.
ומה עם הצד האחר בסיפור הזה, הצד שחיסל את "החממה"? במקרה הכי הכי טוב, ז'וזפ מריה בארתמאו הוא איש עם כוונות טובות אך חסר מושג בסיסי. איש חסר אינטלגנציה וכישורי מנהיגות. איש שלא יודע לקבל החלטות ובעל אגו מנופח, שלא מאפשר לו לקחת אחריות ולקבל ביקורת. זה במקרה הכי טוב. עם זה מסי היה צריך להתמודד במשך יותר מחצי עשור. "חממה" זה לא.
