השבדים הוכיחו לדנים: הסגר לא קובע

מסקנת המחקר של אוניברסיטת קופנהגן היא כי רוב ההתכווצות הכלכלית שנרשמה בתקופת הסגר בעקבות הקורונה נגרמת על ידי הנגיף עצמו - המחלה או המגפה - ומתרחשת ללא קשר לשאלה אם ממשלות מטילות צעדי ריחוק חברתי או לא. זה הנגיף שגורם לנסיגה, לא הצעדים שבעקבותיו.  

שטוקהולם, שבדיה בזמן הקורונה צילום: רויטרס

באמצעות נתוני כלל העסקאות של כ־860 אלף דנים ושבדים, לקוחות פעילים ב־Danske Bank, הבנק השני בגודלו בסקנדינביה, בין תחילת פברואר ל־5 באפריל הם גילו כי בסך הכל, אף שממשלת דנמרק נקטה צעדי ריחוק דרקוניים ביותר וממשלת שבדיה כמעט והתעלמה מהמגפה, הפער בין הירידה בצריכה הפרטית — מנוע הצמיחה בשתי הכלכלות — היה בסך הכל 4 נקודות אחוז. ירידה של 29% בדנמרק הסגורה לעומת ירידה של 25% בשבדיה החופשית.

הכלכלנים הדנים בחנו את משתנה הגיל המצביע על כך שאף שהריחוק החברתי העמיק את הירידה בצריכה בקרב אנשים עם סיכון בריאותי נמוך (צעירים), היא הקטינה את אותה ירידה עבור אנשים עם סיכון בריאותי גבוה (לרבות קשישים), על ידי הפחתת הנוכחות של הנגיף בחברה. במילים אחרות, דווקא צעדי הריחוק מעודדים אנשים בעלי סיכון גבוה לצאת ולצרוך כי הם חשים מוגנים יותר, דבר שממתן את הירידה ה"טבעית" בצריכה בעקבות המגפה.

הממצאים נוגדים לחלוטין את ההיגיון ששרר עד אפריל 2020, שלפיו ההגבלות החמורות שעוזרות להכיל את הנגיף הן שגורמות לפגיעה כלכלית עמוקה יותר. ההשקפה הזו לא הביאה בחשבון כי הסיכונים הבריאותיים של המגפה - אותו סיכון שהמגבלות נועדו לצמצם - עשויים לגרום נזק משמעותי למשק בפני עצמם, שכן אנשים עשויים לבחור בעצמם לרסן את הפעילות הכלכלית על בסיס הסיכון הבריאותי האישי שלהם, אפילו כאשר זה אינו מחויב על פי חוק.