על העיוורון: סרט ספוקן־וורד העוסק במתיחות הגזעית

דויד דיגס וג'נינה גוונקר ב”תקופת מבחן”. קצת כמו מחזמר צילום: באדיבות yes

אפשר לקרוא ל"תקופת מבחן" סרט ספוקן־וורד. דיגס - ראפר ואשף להטוטנות מילולית שחבר בלהקת האימפרוב "פריסטייל לאב סופרים" של מירנדה - כתב את הסרט עם חבר הילדות שלו, הראפר הלבן רפאל קאסל. השניים גם מככבים בו. מה שמתחיל כקומדיה על שני חברים שמתרעמים על הג'נטריפיקציה שעוברת שכונת ילדותם, הופך בהמשך לדרמת מתח על חיים בתוך סכסוך בין גזעי. מה שמיוחד בסרט הוא שבנקודות מפתח עלילתיות, כשהמצב הרגשי של הדמות הראשית הופך בלתי ניתן להכלה, הסרט - קצת כמו מחזמר - מאפשר לו לעבור לדיבור בחרוזים ברגעים שהם על הגבול שבין מציאות להזיה. זה מפתיע ויוצא דופן ובתוך הסרט הקטן הזה, הרגעים האלה, כמו מיני־הופעות ספוקן־וורד, מוסיפים לעוצמה ולמקוריות. אבל גם שמים את הסרט ברובריקת הבוסר, כעבודת ביכורים. למרות זאת הסרט מפתיע בקצב, באנרגיה ובמקוריות שלו.

דיגס מגלם נהג משאית בחברת הובלות, משוחרר על תנאי מהכלא שמחויב לשהות בבית מעבר לאסירים משוחררים. רוב הסרט מתרחש, כמו ספירה לאחור, בשלושת הימים האחרונים לתקופת המבחן שלו, כשהוא מגלה שגם כשאתה מנסה להיות אזרח למופת, החיים בשכונות השחורות, ועם חברי הילדות הגנגסטרים שלך, כשמסביב עוד ועוד הייטקיסטים עשירים לבנים שקונים בתים ומשנים את הדמוגרפיה העירונית, הופכים את הימים האלה למורטי עצבים.

שם הסרט המקורי רומז לנקודות העיוורון שלנו כחברה, ולעובדה שגם לשחורים וגם ללבנים יש נקודות מתות שאינם תמיד מודעים להם: באחת הסצינות בסרט מתדיינים ביניהם שני חברי הילדות על השאלה למה שחור לא מהסס לכנות את חברו הלבן "ניגר", אבל החבר הלבן לא מעז לכנות כך את חברו השחור. ; והאם העובדה שגם החבר הלבן מאמץ לעצמו את גינוני הגטו השחור יכולה להיתפס כניכוס תרבותי.

"תקופת מבחן" היה אחד משלושה סרטים אמריקאים מרתקים ושונים מ־2018 מאת יוצרים שחורים - ביחד עם "השנאה שנתתם" של ג'ורג' טילמן ג'וניור ו"סליחה על ההפרעה" של בוטס ריילי - שעוסקים ביחסי שחורים ולבנים, מנקודת מבט מקורית. עכשיו שלושתם זמינים ב־yes, ומאפשרים להיווכח כמה הסרטים רלוונטיים עד צמרמורת למה שקורה עכשיו בארה"ב.