פילוג, שיסוי, השחתה, ערעור יסודות וניהול רע: הקלקולים של נתניהו

מעולם לא היה כאן ראש ממשלה כבנימין נתניהו, שמוגדר באמצעות ההערצה של ה"בייס" ושנאתו כלפי כל מי שמתנגד לו. הערצה עיוורת ושנאה יוקדת שקורעות לגזרים את מבקריו — פוליטיקאים, עיתונאים, פרקליטים, יועץ משפטי לממשלה.

ההפגנות בשבועות האחרונים חושפות מאגרי זעם ושנאה גם בצד השני. לראשונה סופג נתניהו קצת ממה שחווים קורבנותיו. את הזעם הרושף, את הקללות הבוטות, את הקול הברור של "עוף לנו מהעיניים". פוליטיקת השנאה שלו מדבקת ומתרחבת, והשצף קצף ברחובות מאיים לפורר את המדינה שיש לה גם קורונה על הראש.

השנאה, ההסתה, השיסוי והפלגנות ניצבים בראש רשימת הנזקים והאיומים שישראלים רבים מייחסים לנתניהו. את השדים האלה משחרר ראש הממשלה בציניות מושכלת, ככלי יום־יומי להבערת השטח. מעולם לא היה כאן ראש ממשלה שממשיך בקמפיין הבחירות גם לאחריהן. מקובל שאחרי קמפיינים, ואפילו מדממים במיוחד, הופכים המנצחים לראשי הממשלה של כלל האזרחים. נתניהו, להבדיל, ממשיך לתדלק שיסוי והסתה. זו התרבות הפוליטית שהנחיל, זו מורשתו המרכזית, הראשונה ברשימת בנזקים שמרכיבים מתנגדיו. להלן הרשימה המלאה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: יונתן זינדל/פלאש90

1. השנאה, ההסתה והפילוג

קמפיין שטנה עוצמתי של קנאים דתיים בעידוד הימין הפוליטי הסיר את יצחק רבין מהשלטון וסלל את ניצחונו של נתניהו בבחירות 1996. הרוצח יגאל עמיר נשאל בחקירתו למה לא קטל את שמעון פרס שירד ראשון מבמת העצרת בכיכר, ונקלע לטווח אקדחו לפני רבין שטרם ירד. עמיר השיב כי פרס "לא בחיר" ועדיף לשמור את הכדורים לרבין.

הבחירה הזו של עמיר הציבה את פרס מול נתניהו בבחירות לראשות הממשלה. והנה, למרות תעמולת השטנה שהובילה לרצח, נתניהו אימץ את הקו הזה בהתמודדות מול פרס. לשם כך הביא מארה"ב את יועץ הבחירות ארתור פינקלשטיין שהתמחה בקמפיינים נגטיביים שמסמנים את המתחרה הפוליטי כבוגד מסוכן. הוא זה שטבע את "פרס יחלק את ירושלים" והציג את פרס כמובל בידי יאסר ערפאת על רקע זגוגיות נשברות. ב־2017 סייע פינקלשטיין לויקטור אורבן לנצח בהונגריה, כשליהק את ג'ורג' סורוס בתפקיד פרס כיעד למשטמת ההמונים. אותו סורוס וקרן וקסנר מוקעים היום כדמונים של השמאל הישראלי בפיד של יאיר נתניהו, שמתחרה מול אביו על תואר התלמיד המצטיין של המאסטרו המנוח.

נתניהו האב שתמיד מנסה להתנער מאחריותו לקמפיין רצח רבין, אימץ במלואו את סגנון הוקעת הבוגדים של פינקלשטיין ועיצב באמצעותה את התרבות הפוליטית ששינתה את פניה של מדינת ישראל, למדינת כל שבטיה שנלחמים זה בזה עד זוב דם.

2. הכהונה במקביל כראש ממשלה וכנאשם

החלטת נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה כשהוא נאשם בפלילים הפכה לאות קלון על מצחה של מדינת ישראל. היא אחראית לנזקי משנה שיידונו בהמשך, אבל הסיטואציה עצמה משמעותה השחתה ערכית רוחבית: אם נאשם בפלילים יכול לכהן כראש ממשלה, אז מוסרית לא ניתן למנוע זאת מאף איש ציבור.

על הנזק הזה הצביע שופט בית המשפט העליון יצחק עמית בפסק הדין שהכשיר ב־11 נגד אפס את כפל הסטטוסים הזה — נאשם וראש ממשלה. "איך זה", שאל השופט, "שעוזר גזבר בנווה חמציצים לא יכול לכהן תחת כתב אישום ואילו ראש ממשלה כן?".

והדיסהרמוניה החוקתית מועצמת בגלל הלכת דרעי־פנחסי שבג"ץ הכריז על קיומה. לפיה חייב ראש ממשלה־נאשם לפטר שר־נאשם - אפילו כשאישומי השר ואחריותו המיניסטריאלית פחותים משלו.

עתה מופנית הציפייה ליועץ המשפטי לממשלה שיפעיל את סעיף הנבצרות כדי לשחרר אותנו ואת נתניהו מהכפילות המעיקה שנוצרה בחסות המחוקק והוכשרה בבג"ץ.

הנבצרות הופעלה בעבר כשראש הממשלה אריאל שרון עבר אירוע מוחי, והשאלה היא האם יש להרחיבה גם לתקופה שנתניהו "יבלה" שעות ארוכות בבית המשפט המחוזי. לכאורה, סותרת "נבצרות" זו את פסיקת בג"ץ שהכשירה כהונת נאשם כראש ממשלה ולקחה בחשבון את האפשרות שהנאשם יגיע בסוף למשפט.

3. המאמץ להרוס את המשפט

ובינתיים, לא הנאשם עומד למשפט אלא מערכת המשפט. הקמפיין השיטתי של נתניהו נגד חוקריו, בכירי הפרקליטות ובמיוחד היועץ המשפטי לממשלה הוא במרכז אסטרטגיית החילוץ שלו: אתם טוענים שאני מושחת? אתם המושחתים! אתם טוענים שאני בניגוד עניינים? — היועץ אביחי מנדלבליט בניגוד עניינים.

גם אם נתניהו משוכנע שנעשה לו עוול, שתפרו לו תיק, הוא חייב להתנהג כראש ממשלה ולא כנאשם. נאשם שהוא אדם פרטי יכול להכפיש את המדינה שהאשימה אותו. ראש הממשלה לא. בוודאי לא להתלונן שבכירי משפטניה זוממים להדיחו מהשלטון.

מעכשיו לא רק שמאלנים וערבים הם יעד להסתה אלא גם מערכת המשפט. ועל היעד מסתערים לגיונות השליט בתקשורת ובפוליטיקה.

ולא רק מנדלבליט על הכוונת. גם היועצת המשפטית של משרד רה"מ שלומית ברנע־פרגו, התובעת ליאת בן ארי, נשיאת העליון אסתר חיות ושאר השופטים שהוצע לחקור אותם בוועדת חקירה פרלמנטרית. והכל בשם הזכות לבקר ולקבל תשובות ענייניות, כי אף אחד לא חסין והמערכת צריכה להפסיק להגן על עצמה.

הכל נכון, אבל לא כשהכל נגוע באינטרס של נתניהו למוטט, לצרכיו האישיים הפסולים, את המערכת החיונית ביותר בחברה ומדינה דמוקרטית. מערכת שאם הציבור מאבד את אמונו בה, גולשות המדינה והחברה במדרון אל האנרכיה.

4. המינויים הציניים לצרכים אישיים

כדי להוציא לפועל את תוכנית החילוץ האישית פועל נתניהו במרץ למינוי נאמניו לתפקידי מפתח במשפט, בביקורת ובחקיקה. גם כדי לסרס את המערכות האלה מולו וגם בתקווה לקדם בהמשך יוזמות לטובתו. כך, למשל, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הוצע בשבוע שעבר כתחליף למנדלבליט כמפקח על ניגודי העניינים של ראש הממשלה.

נתניהו בוחר לתפקידים שדורשים אחריות ואיפוק ממלכתיים את נאמניו הארסיים וההרסניים ביותר למערכת המשפט. את יריב לוין כיו"ר הכנסת ואת אמיר אוחנה כשר משפטים ואחר כך כשר לביטחון פנים. הראשון מטפל בחקיקה והשני, אחרי ה"הצלחה" במשרד המשפטים, אמור לחולל כאוס דומה בין חוקרי המשטרה, שאולי יידרשו פעם לתיק המניות והצוללות.

ולוועדה לבחירת שופטים שלח נתניהו את ה"פאוור קאפל" הנשי של הליכוד, מירי רגב ואוסנת מארק, שיעשו ממנה קרקס כמיטב יכולתן הקולנית. ולראשות ועדת חוקה חוק ומשפט, שמטפלת בחקיקה הרגישה ביותר לזהותה היהודית־דמוקרטית של המדינה, מונה ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה. נכון שהקואליציה עם הגנצים חייבה ויתור על המשלט החשוב של משרד המשפטים, אבל נתניהו כבש את שאר המשלטים שמסביב והכפיפם לצרכיו במינוי דמויות שרחוקות שנות אור מאחריות וממלכתיות. לניר ברקת, גדעון סער ואבי דיכטר לא נמצא מקום בממשל נתניהו. זה כל הסיפור. 

מימין: השר לביטחון פנים אמיר אוחנה וח"כ אוסנת מארק. דמויות שרחוקות מאחריות וממלכתיות צילומים: עטא עוויסאת, אלכס קולומויסקי

5. תיקי האלפים והצוללות

כמו שיש קונצנזוס שנזקי ההסתה והשנאה הם במקום הראשון במצעד הנזקים, אין הסכמה דומה על תיקי האלפים שבגינם נתניהו עומד לדין. בעיקר בגלל שהדיוטות, וגם משפטנים, חלוקים על חומרתם, כולל היהלום שבכתר, תיק 4000, ששני צדי השוחד שבו מעורפלים - הסיקור החיובי מכאן והרגולציה המיטיבה משם. תיקי האלפים מספרים בעיקר את סיפור חמדנותה ותאבונה של המשפחה המלכותית למתנות מכל סוג שהוא, שמפניות, סיגרים, תכשיטים ובעיקר הכמיהה העזה לתקשורת חיובית. התיאבון הזה אכן גולש לתחום הפלילי, אבל ספק אם הוא מגיע לתהומות העמוקים של השחיתות.

את מיצובו של כתב האישום במפת הנזקים ניתן לסכם בשתי תובנות: הראשונה - שמאמצי החילוץ של נתניהו חמורים ומזיקים בהרבה ממעלליו המפורטים בכתב האישום. השנייה - שרבים מהציבור סבורים שדווקא מעורבותו בפרשת הצוללות על שתי נגזרותיה - העמלות והמניות =-היא חמורה בהרבה מתיקי האלפים, למרות שמנדלבליט טרם הורה על חקירה. הסיכול הממוקד שמבוצע במנדלבליט נועד בדיוק למטרה זו: להרתיע אותו מחקירת נתניהו בשחיתות הצוללות.

6. הניהול הגרוע של הקורונה

במחדלי הניהול במשבר הקורונה עוסקת התקשורת בהרחבה. הזחיחות ביציאה מהגל הראשון, הזנחת ההיערכות לגל השני, החלטות שמתהפכות תוך שעות, הפוליטיזציה בקבלת ההחלטות, האיחור הניכר במינוי פרויקטור. כל אלה שורטים עמוקות בדימוי הקוסם וחושפים את נתניהו כמנהל גרוע. וגרוע מאלה — הניתוק האישי והממשלתי. ממשלת חוסר המודעות והדוגמה האישית של 36 שרים, ובראשה נתניהו שמרוכז בעצמו, ברווחתו ובשרידותו — בהחזרי מס, במימון משפטו, בתקציב ככלי להקדמת בחירות, ברדיפת מנדלבליט. וזאת, כשהקורונה מכה, התחלואה יוצאת משליטה ובעקבותיה הכלכלה. ההפגנות המתרחבות הן ביטוי לחוסר האמון המצטבר ולזעם המתגבר — נגד נתניהו המושחת, הנאשם, הורס המשפט והדמוקרטיה, הפוליטיקאי המרוכז בעצמו, המנהל הגרוע של המשבר. זו כנראה הסיבה שהצליחו לגרור אליהן קהל שחורג מהמתנגדים הקבועים.