המדינה לבג"ץ: "ללא איכוני השב"כ לא ניתן יהיה לזהות במהירות נשאים פוטנציאליים"

ללא איכוני השב"כ לא ניתן יהיה לזהות במהירות נשאים פוטנציאליים ולהכניסם לבידוד באופן שיאפשר להשתלט על התפרצות הקורונה – כך טוענת המדינה בתגובה שהגישה הבוקר (ו') לבג"ץ, בעתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד הפעלת כלי האיכון של השב"כ.

הדיון בעתירה נקבע במקור ליום ראשון הקרוב, אך בעקבות תגובת המדינה, שציינה שהחוק הנוכחי בעניין האיכונים יוחלף בחוק שהליכי חקיקתו יושלמו בימים הקרובים, החליט היום בג"ץ לבטל את הדיון. "בהינתן העובדה שהוראת השעה הנתקפת בעתירה עומדת לפקוע ביום ד', 22.7.2020; בהינתן העובדה שהצעת החוק כוללת שינויים לעומת הוראת השעה הנתקפת בעתירה; ובהינתן העובדה כי ככל שהצעת החוק תתקבל היא צפויה לעמוד בתוקפה במשך מספר חודשים, אנו סבורים כי בנסיבות אלה אין מקום לקיים את הדיון שנקבע בעתירה ליום ראשון", נכתב. המדינה התבקשה להגיש תגובה מעודכנת עד ה-27 ביולי, ורק לאחר מכן יוחלט על המשך הטיפול בעתירה.

בתגובה שהגישה היום, מבקשת המדינה לדחות את העתירה על הסף משלושה טעמים: הדיון הראשון בעתירה אמור היה להתקיים שלושה ימים לפני פקיעת הוראת השעה בחוק, האגודה לא פנתה לכנסת בבקשה לביטול ההכרזה בעניין; והאגודה לא מיצתה הליכים מול משרד הבריאות.

בנוסף מבקשת המדינה לדחות את העתירה לגופה. "המשבר החריג, המאיים במישרין איום ממשי על החיים והבריאות, לא פחות, של החברה בישראל כולה, מצריך אמצעים חריגים", נכתב בתגובת המדינה. "אופן מהלכה של התפשטות המחלה חייב ומחייב מענה מהיר של בידוד החולים ומי שבאו עמם במגע, שאם לא כן יוסיפו להדביק אחרים ועד מהרה יצאו הדברים משליטה. (המדינה עומדת על) נחיצותה ואף חיוניותה של הסמכת שב"כ בעת הזו. בהיעדר אמצעי זה, אמצעים אחרים לבדם לא יוכלו להשיג את התכלית במידה הנדרשת. כן נראה כי התועלת שמניב אמצעי זה להגנת הזכות לחיים והזכות לבריאות, עולה על פגיעתו בזכות לפרטיות.

נדב ארגמן צילום: עמית שאבי

"באיזון בין הזכויות והאינטרסים שעל הפרק במקרה דנן, גוברת התועלת מהצלת חיים ושמירה על הבריאות על פני הפגיעה בפרטיות. חרף הפגיעה בפרטיות, שאין להקל בה ראש, ההסדר בהוראת השעה הקבועה בחוק הוא הסדר מידתי ומאוזן, בבחינת הכרח בל יגונה. עניין לנו בהסדר חקיקתי חריג אד-הוק, שחוקק כהוראת שעה תחומה בזמן ל-21 ימים, אשר נועד אך ורק כדי לסייע בבלימת התפשטות מגפת הקורונה, המאיימת על בריאותם ושלומם של תושבי ישראל".

"הפגיעה  בפרטיות הכרחית" 

כמו כן דוחה המדינה את טענות העותרים כי יש לבטל את החוק בגין פגיעה בפרטיות: "הפגיעה בפרטיות הכרחית לשם האטת התפשטות המחלה באופן כללי, מטרה אשר יש בה להיטיב עם בעל הזכות ועם הציבור כולו גם יחד, שכן לפנינו אירוע שבו הערבות ההדדית שלובה היטב באינטרס האישי ובזכויות הפרט. כניסת המגעים לבידוד תורמת להאטת התפשטות המגפה,והדבר מגן הן על האוכלוסייה שלא נדבקה, והן עם מי שנכנסו לבידוד, שכן בצאתם ממנו ייהנו אף הם מפירות השליטה שהושגה במגפה. את הפגיעה המשמעותית בזכות לפרטיות יש לנתח אל מול ההקשר החריג בו היא נעשית עת מתמודדת המדינה עם מצב חירום בריאותי וכלכלי חסר תקדים בהיקפו".

בתגובתה, לא מתייחסת המדינה לנתוני משרד הבריאות על השימוש בכלי, שלפיהם רק 3.5% מכלל האנשים שנשלחו לבידוד בעקבות הכלי התגלו כנשאים, ורק 30% מכלל הנשאים החדשים אותרו עם כלי השב"כ. התגובה אף מתעלמת מחוות דעת של הרשות להגנת הפרטיות, שצורפה כאחד הנספחים בעתירה. מחוות הדעת, שכוללת סקירה של המצב במדינות שונות, עולה שרק ישראל עושה שימוש בכלי מעקב של שירות חשאי, בעוד שמדינות אחרות פיתחו ומקדמות שימוש באפליקציות זיהוי מגעים דוגמת מגן. פיתוח אפליקציית מגן 2, שתציע יכולות זיהוי מגעים משופרות, אמנם הושלם אך משרד הפנים נמנע בינתיים מהשקתה לציבור.

בנוגע למגן 2 טוענת המדינה: "בנקודת הזמן הנוכחית יישומון המגן 2 אינו מהווה אמצעי חלופי שפגיעתו פחותה, במובנו המשפטי של מבחן המשנה השני של עיקרון המידתיות, בשים לב לכך שהוא אינו מהווה בנקודת הזמן הנוכחית פתרון זמין שבכוחו להגשים את תכלית הוראת השעה באותה מידה, תוך פגיעה פחותה בזכות". כלומר, מכיוון שלא הושקה החלופה, אין חלופה ולכן יש להמשיך להשתמש באיכון השב"כ.

"מכלול האיזונים הפנימיים שנקבעו בהוראת השעה, לרבות מנגנוני הבקרה הייחודיים שעוצבו בחוק והגדרתו כהוראת שעה תחומה בזמן, ממקמים אותו בתוככי מתחם המידתיות השמור לכנסת בבואה להעמיד בידי הממשלה אמצעים להתמודד עם מצב החירום הלאומי בו מצויה המדינה", סיכמה המדינה. "לעמדת המשיבים, השימוש המבוקר והמדוד שנעשה באמצעים הטכנולוגיים שבידי השירות – הן באשר להיקף וסוג המידע, הן ביחס לאופן השימוש בו והן ביחס למשך תוקפו של החוק – מלמדים כי הוראת השעה צולחת את כלל המשוכות הקבועות בפסקת ההגבלה אשר בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אשר על כן, דין שני הסעדים שהתבקשו בעתירה – להידחות".