השנה היא 2020, וכדורגלן הומו עדיין מפחד לצאת מהארון
כדורגלן בפרמיירליג פרסם היום מכתב ב"סאן" בו חשף כי הוא הומו - אבל שומר על כך בסוד. הסיבה? חשש מהתגובות בענף
כדורגלן בפרמיירליג פרסם היום מכתב ב"סאן" בו הוא מודיע שהוא הומוסקסואל אבל הוא שומר על זהותו המינית בסוד ולא מעוניין לצאת מהארון.
הכדורגלן יודע שהוא הומו מגיל 19. הוא טוב מספיק כדי להיות כדורגלן בפרמיירליג ולפי הרמזים נראה גם שהוא כדורגלן די מוצלח "עם מכונית יפה" ולא מעט כסף. אבל כל הכסף בעולם לא מספק אם אתה חושש מהתגובה של הסביבה שלך לגבי מי שאתה באמת.
"איך זה מרגיש לחיות ככה? ביום-יום זה יכול להיות פשוט סיוט", כותב הכדורגלן. "זה משפיע על הבריאות הנפשית שלי יותר ויותר. אני מרגיש במלכודת וחושש שחשיפת האמת לגבי תהפוך את כל המצב לגרוע יותר".
אוהדי ליברפול חוגגים אליפות צילום: גטי אימג'ס
טרוי דיני, חלוץ ווטפורד, אומר כי יש "שחקן הומו בכל קבוצה", אבל עדיין אף שחקן בליגות הבכירות בעולם לא יצא מהארון. היו כדורגלנים פעילים שיצאו מהארון אבל הם שיחקו בליגות קטנות כגון הליגה השבדית או ה-MLS. הכדורגלנים הבכירים ביותר שיצאו מהארון - תומאס היצלספרגר ותומאס ביטי (מהאל סיטי - יצא מהארון בשבוע שעבר) - עשו זאת רק אחרי פרישתם.
היציאה המפורסמת ביותר מהארון בכדורגל האנגלי היתה של ג'סטין פשנו, שבראיין קלאף - המאמן שלו בנוטינגהאם - עשה לו את המוות אחרי שגילה כי הוא מבלה במועדוני הומואים בשנות השמונים. פשנו יצא מהארון פומבית בתחילת שנות התשעים, לא באמת מצא את מקומו בכדורגל האנגלי או בכלל, לא פעם גם הגיע לעימותים עם אוהדים - אפילו פיזיים - והתאבד ב-1998, בגיל 37.
"כדורגלנים עדיין מפחדים מדי כדי לעשות את הצעד בזמן שהם משחקים" כותב השחקן ב"בסאן". "אני מקבל תמיכה מהעמותה על שמו של ג'סטין פשנו, גם בשביל התמיכה הנפשית והבריאות המנטלית שלי".
זה עצוב ואפילו טראגי שכמעט בבכל תחום בעולם המערבי, אנשים יכולים להרגיש בטוחים לצאת מהארון ושזה לא ישפיע על הקריירה שלהם, אבל בכדורגל זה עדיין לא קורה. שחקני רוגבי יוצאים מהארון בלי הרבה בעיות ואפילו לא מדברים על כך יותר מדי. גם ספורטאים אחרים לא מפחדים כל כך לצאת מהארון - בטח לא ספורטאיות וכדורגלניות, שכבר שנים פועלות ציבורית למען הקהילה ברחבי העולם. אפילו לוחמי סיירות מיוחדות יוצאים מהארון ומתקדמים בצבא וזה לא נראה מוזר לאף אחד.
אבל הכדורגל... הכדורגל נותר מקום לא בטוח עבור הומואים. אפילו בשווקים במדינות הליברליות ביותר.
זה מראה שהכדורגל אולי יודע לעשות מחוות למען הקהילה - שרוכים בנעליים בצבעי הקשת, סרטי קפטן למען הקהילה, וכדורגלנים שמצהירים כי יתמכו בכל מי שייצא בארון - אבל כדורגלן בכיר שהוא הומו עדיין מרגיש שיציאתו מהארון "תחמיר" את המצב.
מה זה אומר על האווירה בחדרי ההלבשה?
מה זה אומר על האמון שיש בצוותי האימון ובהנהלות? מה זה אומר על הבעלים של הקבוצות שכדורגלנים הומואים מפחדים שהקריירה שלהם תסתיים אם הם יחשפו את האני האמיתי שלהם?
"בגלל העבודה שאני עושה, רמת האמון עם שותף לחיים צריכה להיות גבוהה מאוד", כותב הכדורגלן. "אז כרגע אני פשוט נמנע ממערכות יחסים. אני מקווה מאוד שבקרוב אפגוש מישהו שארגיש שאוכל לסמוך עליו".
זה פשוט עצוב שאנחנו ב-2020 והכדורגל עדיין אינו מקום בטוח עבור כדורגלנים הומואים. זה עצוב ודורש מהכדורגל לעשות חשבון נפש.
