המסר החשוב של אורי קוקיה

ב-1981 ג'סטין פשנו נהיה השחקן השחור הראשון שהועבר ביותר מ-1 מיליון ליש"ט כאשר נוריץ', הקבוצה בה גדל, מכרה אותו לנוטינגהאם פורסט, אחת מהקבוצות הטובות על האי באותו הזמן.

היציאה מהארון של אורי קוקיה, כדורסלן ישראלי בשלהי הקריירה שלו, היא משמעותית וחשובה. והמסר שהעביר בראיונות בידיעות אחרונות צילום: אוהד צויגנברג

ג'סטין, שגדל בבית יתומים ומשפחות אומנות, היה חלוץ מצוין בנוריץ' וכבש 35 שערים ב-90 משחקים. לצד הצטיינותו במשחק, מגיל צעיר התמודד עם שמועות לגבי נטייתו המינית לאורך הקריירה שלו.

האווירה המאצ'ואיסטית בחדר ההלבשה של קבוצתו החדשה, פורסט, בעצם בכל חדר הלבשה בכדורגל האנגלית, היתה חסרת רחמים כלפי מי ששונה. אם בבדיחות או Banter, שחקנים היו 'חוטפים' על כל סטייה מהנורמה. מאמנו בפורסט בריאן קלאף, נהג לכנות את פשנו בשמות גנאי בגלל אותן שמועות. באוטוביוגרפיה שלו, סיפר קלאף כיצד קנה לפשנו חלוק נשים, לאחר שהגיע לאזנו שמועה על ביקורו של השחקן במועדון גייז. פשנו לא שרד בפורסט יותר משנה ונזרק מהקבוצה ב-1982.

פשנו היה במצוקה לאורך הקריירה שלו בגלל השמועות על נטייתו המינית. שמועות מבוססות מאוד - מאחר שבאמת היה הומוסקסואל.

בשביל להתמודד עם השמועות ואולי עם הנטייה עצמה הצטרף לכנסייה האוונגליסטית וניסה לדחות את אורח החיים ההומוסקסואלי כחטא. הוא גם ניסה ליצור קשרים עם נשים כדי להתחתן - אך כל זה לא עזר.

היכרות עם בכירים בקהילת ה-LGBT באנגליה וסיפור טראגי על נער שהתאבד על רקע נטיותיו המיניות, הביאו את ג'סטיו בשנת 1990 להתוודות על נטיותיו שלו בעיתונות. בכך היה לשחקן הכדורגל המקצועי הראשון שיצא מהארון.

אף מועדון מקצועי לא הציע לו חוזה לאחר מכן.

באותה תקופה פשנו כבר לא שיחק ברמות הגבוהות ביותר. הוא נפצע קשה בברכו ושיחק במקומות כמו המילטון סטילרס וטורונטו בליזארד מהליגה הקנדית. הוא ניסה את מזלו גם בסקוטלנד ושבדיה - אבל ללא הצלחה, במשחקים המעטים ששיחק אחרי יציאתו מהארון היה סופג עלבונות מהאוהדים על נטייתו המינית. התקשורת התייחסה אליו אך ורק ככדורגלן הומו, ולא ככדורגלן. מחוץ למגרש, פשנו היה סופג קללות ולעיתים אף נכנס לעימותים פיזיים עם אוהדים שתקפו אותו.

ב-1998 פשנו הואשם בתקיפה מינית של נער בן 17 במרילנד, ארה"ב - שם שיחק בשלהי הקריירה שלו. חודש לאחר האירוע, הואשם במשטרה וברח לאנגליה. בלונדון מצא מחסן ריק בו תלה את עצמו. במכתב ההתאבדות כתב שהקשר שלו עם הנער היה הדדי ושהוא לא תקף אותו. הוא הוסיף: "הבנתי שכולם חושבים שאני אשם. אני לא רוצה לגרום למבוכה נוספת עבור חבריי ומשפחתי".

"מבוכה נוספת". כמה זה טראגי שאדם בן 37 צריך לחשוב על יציאה מהארון שלו כמבוכה. אבל זה היה עולם הכדורגל באותם שנים. "האווירה הרעילה בכדורגל סביב יציאתו מהארון והומוסקסואליות הובילה אותו להתאבד" אמר אחיו של ג'סטין, ג'ון, לאחרונה.

מאז, עולם הכדורגל השתנה. כיום רק 8% מהאוהדים בבריטניה טוענים שתהיה להם בעיה עם שחקן הומו בקבוצתם; במהלך שבוע העונה כל הקבוצות בליגות באנגליה יניפו את דגלי קהילת הלהט"ב בקרנות המגרשים; הקפטנים בפרמיירליג (ובליגות בכירות אחרות בעולם) הולכים עם סרטי קפטן בצבעי הקשת; ג'ון קולינס, שחקן אן.בי.איי, יצא מהארון וחולצתו נהפכה לאחת מהנמכרות ביותר בליגה; אפילו שחקנים במשחק המחשב פוטבול מנג'ר יוצאים מהארון; נייקי מבטלת הסכמי חסות עם ספורטאים שלועגים להומואים; האן.בי.איי מבטלת אירועים במדינות שמחוקקות נגד טראנסג'נדרים; המשחקים הגאים - תחרויות לספורטאים גאים - הפכו לנכס שערים נלחמות עליו. ורשימת הספורטאים מקהילת ה-LGBT ארוכה ביותר ומתארכת מדי יום. בענפים הנשיים יציאה מהארון היא כבר נון-נויז.

ועדיין, הלחץ על ספורטאים שיוצאים מהארון, בעיקר בענפים הפופולריים, הוא עצום. התגובות בטוויטר, הניתוחים הבלתי פוסקים, החשיפה - הם אדירים.

קולינס, שחקן ה-NBA, פרש ממשחק זמן קצר לאחר יציאתו מהארון. מייקל סם, ההומו המוצהר הראשון שנבחר בדראפט ה-NFL, לא הצליח בליגה האמריקאית הבכירה ועזב לקבוצת מונטריאול אלואטס מהליגה הקנדית - אך גם שם לא התמודד עם הלחצים הרבים שהיו עליו ושנה אחרי שנהפך לשחקן פוטבול מקצועני פרש מהמשחק. "12 החודשים האחרונים הפכן להיות קשים ביותר עבורי עד לשלב שהתחלתי לדאוג לבריאות הנפשית שלי", סיפר. "בשל כך, אני מתכוון להתרחק לזמן מה מהמשחק".

נראה שבענפים "המרכזיים" זה עדיין לא טבעי שיש חבר הומו לקבוצה. אולי בגלל כמות האוהדים והחשש מתגובות ההמון. אולי בגלל שרוסיה - מדינה הומופובית בחוק שמתבעים בה עבירות אלימות נגד הומואים ללא מענה של הרשויות - מארחת מונדיאל. ואחריה קטאר, שם לא חוקי להיות הומוסקסואל, תארח את אירוע הספורט הענק.

התשובה לכך מצד המערב צריכה להיות תמיכה חד משמעית בקהילה. בכל מדינה. בשביל ליצור אווירה תומכת בכל הספורטאים - וחשוב יותר, בנערים ונערות שעוסקות בספורט.

לכן היציאה מהארון של אורי קוקיה, כדורסלן ישראלי בשלהי הקריירה שלו, היא משמעותית וחשובה. והמסר שהעביר בראיונות בידיעות אחרונות וערוץ הספורט חשוב והיסטורי.

"אני רוצה להראות שאפשר לעשות קריירה ארוכה ומפוארת גם כהומו" אמר. "שיתפתי פעולה עם דני פרנקו, דונטה סמית', הייתי בירושלים, רמת גן ונהריה, וכולם קיבלו אותי. הפחד בלצאת מהארון הוא לא מציאותי. זה תמיד מרגיש בתוך הארון כאילו זה אסון גדול להיות הומו... סיבה נוספת (ליציאה מהארון עכשיו) היא כדי לפנות לבני נוער ולהגיד להם שאפשר להיות שונה, אפשר להיעזר בייעוץ מקצועי ולעשות את מה שאתם אוהבים".

זה המסר החשוב ביותר לילד הבא שמצטיין בענף פופולרי אבל חושש מתגובת הסביבה שלו לנטיותיו המיניות. אפשר להיות שונה. ואפשר להמשיך לעשות את מה שאתה אוהב.