התערוכה "גוף ראשון. טבע שני" היא אירוע מרגש ליצירה המקומית

אחרי חודשיים של דחייה בגלל הסגר נפתחה בראשית החודש הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל, "גוף ראשון. טבע שני". התערוכה מספקת הצצה מרגשת ליצירה המקומית: 300 יוצרים מציגים במוזיאון את יצירותיהם הפזורות בין המבנים השונים, לרבות המבנה הראשון והמקורי של המוזיאון, שעל הקיר בכניסה אליו מוצגת עבודה של בתיה גיל מרגלית, ונדמה כאילו היתה שם תמיד. גם בחוץ ניצבות יצירות, למשל “לא על הלחם לבדו” של אביבית סגל בחצר מרכז אדם ועמלו, או מגדלי השעם של אבנר שר שהוקמו בסמוך לחפירות תל קסילה.

מייסדת הבינאלה ד"ר דבי הרשמן גייסה צוות של חמישה אוצרים, בראשות אנריאטה אליעזר ברונו ויובל סער, שבחר יצירות מתחומי האמנות השונים והתרבות החומרית המקומית, בין השאר: עבודות קרמיקה, זכוכית, צורפות, טקסטיל ונייר . יש שמשלבות כלים דיגיטליים וטכנולוגיות מתקדמות, למשל, "אפשר לשאול שאלה", ומיצב הקול של יובי כהנא, חוקר בתחום הסאונד המרחבי ופסיכואקוסטיקה, מותיר רושם עז; יש יצירות הנסמכות על מלאכות עתיקות ועבודות יד והן אקטואליות עד כאב, למשל העבודה הנפלאה "כתובה 2020" של אדוה קרמר העוסקת בנישואים בישראל.

“אי. שקט" של שרית שני חי צילום: הדר סייפן

ויש העושות שימוש בסמלים, "מואוזולאום" היא עבודה מרשימה של פסי גירש שמשתמשת באינצקלופדיה העברית וספרים למיצב אדריכלי אשלייתי. במקצת המבנים העבודות משולבות בתוך אוספי המוזיאון עצמו, מתכתבות אתם, לעתים נחבאות ביניהם, למשל עבודתו של ערן לדרמן ששיחזר פסל עץ מזימבבואה והנציח זיכרון שלו בפסל עשוי חול בהדפסת תלת ממד; חלק מהיצירות מוצגות לבדן בחלל, למשל “אי. שקט”, המיצב החווייתי של המעצבת שרית שני חי בביתן הזכוכית; או עבודת הווידאו של שיר הנדלסמן שממלאת את חלל ביתן הקרמיקה בצלילי קטע מקנטטה של באך ובה נראה מרטיר ניצב על עגורנים ומבקש להתחבר לבוראו כשברקע הרעש המכני של העגורנים הנישאים למעלה.

המיצב המשותף של האחיות מעצבות הטקסטיל גלי ושירי כנעני עם אחותן צלמת האופנה רוני כנעני — ובשיתוף עם מעצבת האופנה אליס דהן, המוצג בחלל המרכזי לתערוכות מתחלפות במרכז רוטשילד במוזיאון, כולל שבעה פרטי לבוש. "הקול הקורא של הבינאלה היה הזדמנות לעבודה משותפת והחלטנו שנעשה בגדים, מה שלא עשינו אף פעם", מספרות האחיות כנעני. "אחרי הרבה שנים של עיסוק ונגיעה בסביבת הגוף נולד הרצון ליצור את הבגד עצמו.

"ואז הבנו שאנחנו צריכות עוד אחות", הן מוסיפות בחיוך. דהן נראתה כבחירה הטבעית, שכן בעונות האחרונות רוני מצלמת את הקולקציה שלה. שלא לדבר על השפה המשותפת שמצאו בנוגע לגישה שלה אל הבגד, הצללית, והחומר ממנו הוא עשוי.

האתגר היה למצוא את המשותף ביניהן, להבין מה חלוקת התפקידים. יחד הן התחילו לחשוב על החיבור בין צילום לטקסטיל לבגד ונקודת המוצא היתה צילומים של רוני מתוך הקולקציה של דהן אותו "רגע שבו הצמצם נפתח ונסגר ודימוי אחד מוקפא".

הן נפגשו בקביעות וקיבלו החלטות משותפות. בצד דימויים מהצילומים נבחרו גם דימויים מעבודות טקסטיל של גלי ושירי, שחוברו יחדיו במשך שעות, בעבודת מחשב תחילה. המיצב עוסק בפירוק והרכבה מחדש של פרטי לבוש, בתהליכים של מעבר מדימוי לבגד ולהיפך, מבגד לדימוי, בין הצילום לדבר עצמו. "צילום של הפקת אופנה הוא בדרך כלל סופו של תהליך ארוך: עיצוב הטקסטיל, עיצוב הבגד, סטיילינג, כיוון ותאורה. אנחנו הופכות את הסדר, מפרקות את הדימוי המצולם ומשתמשות בו כחומר גלם לעבודה החדשה".

פסל חול בהדפסת תלת מימד של ערן לדרמן צילום: הדר סייפן